בהלכות שבת נפסק שאם מישהו הניח עציץ שהיה מוגבה מהקרקע והניח אותו על הקרקע חייב משום נוטע.
לא מדובר כאן על הטמנת זרע באדמה, אלא רק על הנחת עציץ קיים על האדמה, אך יש בכך איסור שתילה משום שהנחה זו מחזקת את יניקת העציץ מהקרקע.
האם יש קשר בין חיוב הזריעה בשבת להגדרת מלאכת הזריעה בשמיטה? כלומר, האם איסור זריעה בשמיטה הוא דווקא כשהאדם עושה פעולה אקטיבית בגוף הקרקע כהטמנת זרע באדמה, או שמא כל תוספת צימוח כלולה באיסור הזריעה בשביעית? השאלה המעשית בעניין זה היא - האם מותר להוציא עציץ נקוב מהבית ולהניחו מחוץ לבית על-גבי הקרקע?
לדעת הרב צבי פסח פראנק, הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי והרב שלמה זלמן אוירבך, איסור זריעה בשמיטה מתבטא בעבודה בגוף הקרקע.
לדבריהם, הוצאת עציץ מהבית לחוץ או הסרת תקרה מעל-גבי עציץ המונח בבית או במרפסת אינן נכללות באיסור זריעה משום שאין בכך עבודה בגוף הקרקע אלא רק תוספת צימוח.
גם לדבריהם, אם האדם מתכוון בהוצאה זו להשביח את הצמח ולהניחו שם באופן קבע הדבר ייאסר מדרבנן.
לעומת זאת, לדעת החזון-איש הגדרת זריעה האסורה בשביעית היא בכל תוספת צימוח, ולדבריו נאסר להוציא עציץ מהבית לחוץ וכן לפתוח גג מעליו.
נשוב לשאלת העברת העציץ מהמשתלה לבית - לדעת הרב פראנק והרב אוירבך כיון שמדובר על מעבר זמני ואין כוונת האדם לתוספת צימוח וניכר שכל מגמתו היא הנחת העציץ בבית, ניתן להעבירו כרגיל ללא חשש.
ברם, לדעת החזון איש האוסר מציאות של תוספת צימוח בשמיטה, ישנה בעיה להעביר את העציץ אל הבית, שהרי הוא חשוף לקרקע ולכיפת השמים בעת המעבר. הרב ניסים קרליץ הציע לעטוף את העציץ וכל ענפיו בניילון סגור מכל צדדיו וכך יהיה ניתן להעבירו מבית לבית ללא חשיפה לקרקע ולשמים.
למעשה: המעביר עציץ מהמשתלה לבית על-מנת להניחו בתוך הבית, או המעביר עציץ מבית לבית כחלק ממעבר דירה - אינו צריך לעטוף את העציץ בעת המעבר שכן מדובר על מעבר זמני ומוכח ממעשיו שאין כוונתו להרווחת הצמח.
והרוצה לחוש לדעת החזון איש יעטוף את הצמח כולו בעת המעבר.