גם פרישתה של גיסתו של יאיר לפיד, אחות אשתו, מהדירקטוריון של קק"ל לא הפכה אותי לחסיד של הממשלה המכהנת עתה; נהפוך הוא. היא רק חיזקה בי את ההרגשה שזאת ממשלה של שודדי דרכים.
היא לא הוקמה על בסיס אידיאולוגי כמו , למשל, "קואליציית אוסלו". אלה שעמדו אז בראשה ביקשו לממש חלום. בעיניי הוא היה שגוי – אבל הוא לא גרם לי לבוז להם. לעומת זאת, את הממשלה הנוכחית מובילים אנשים שהשנאה היא המוטיב הדומיננטי באישיותם; שנאה למחנה האחר ולעומד בראשו.
שמעתי, לדוגמה, את לפיד מכנה את חבריי לדעה "חארות" ואת אביגדור ליברמן קורא "להעמיס את החרדים , ביחד עם ביבי, על מריצות ולהעביר אותם למזבלה". ולמי שלא זוכר, הנאצים העמיסו את גופותיהם של הנספים בכבשנים על מריצות.
יכול להיות שניתן לסלוח לאמירות שנאמרות בלהט הבחירות אבל לא לאמירות דומות כשהן נאמרות בכנסת; ואם לפיד טוען שיורשיו האידיאולוגיים של יגאל עמיר נמצאים באולם המליאה - ואלה האנשים שאני בחרתי בהם - אז מה זה אומר על טיבה של הממשלה שמובילה כיום את המדינה היהודית.
שמעתי גם עיתונאי מוביל, ממחולליה של תרבות השנאה לבנימין נתניהו, מכנה את ההפגנה שהתקיימה בכיכר הבימה כהפגנה "נחותה". ושוב, אני יודע מאין נובעת עמדה זאת על ההפגנה של מחנה הימין - ואין כל דרך להשוות בינה לבין מה שהתרחש בבלפור ובמקומות אחרים במשך כשנתיים - אבל ברור לי שהוא לא היה אומר את אותם דברים על הפגנה, פרועה לאין שיעור הרבה יותר, של חבריו השבעים היושבים על משמני הארץ וצופים משם בבוז מתנשא על מי שייאלץ בקרוב לשלם "דמי כניסה" לתל אביב.
וזה הולך ונעשה גרוע מיום ליום. מה שהחל במצעדים של החולצות השחורות, רוויות ההסתה, שנעזרו בתקשורת מגויסת, במערכת משפט מוטה ובמשטרה מפוחדת, נמשך כעת ביתר שאת בכל אורחות חיינו. הרצון לקפד את ראשו של מחנה הימין מכשיר כל אמצעי. הבולשביזם גואה באין מפריע. הרדיקליזם של מחנה השמאל, שאליו חוברים גם החלקים הימניים-כביכול בקואליציה, משתלט והלך. הרצון באנרכיה שתוביל למדינה שאיננה עוד יהודית מכתיב את מהלכיו של המחנה הזה.
הדברים קורים, להתרשמותי, בוועדה לאיתור היועץ המשפטי לממשלה הבא והם מוצאים את ביטויים - כך אני ראוה את הדברים - בוועדה לבחירת שופטים; אבל אלה רק דוגמאות. צריך לשים לב גם לדרך שבה מחלקים למקורבים פרוסות מעוגת תקציב המדינה; שלא לדבר על חלוקת מישרות עתירות שכר למקורבים ועוד כיוצא באלה תופינים.
החזון הציוני הולך ומאבד מצביונו המיוחד לטובת אגואיזם אישי של אינטרסנטים שמבקשים להרבות ריב ומדון בעזרת חוקים פרסונליים, אנטי דמוקרטיים, במלוא מובן המילה, והקמת ועדות חקירה .
בספר משלי מופיע הפסוק "באין חזון ייפרע עם" – ונפתלי בנט חייב לשנן זאת היטב. שנאה בלבד, ביזוי והשפלת מי שחושבים שהוא הונה את בוחריו, לא יספיקו כדי לשמור על מה שנבנה כאן בעמל כה רב.