מגדר, שוויון וניצחון

בעד השוויון ולמען הניצחון- אמירה זו נשמעת פשוטה והגיונית לרבים מהקוראים והקוראות על הנייר לכאורה, אך מורכבת ובעלת סתירות מובנות, וללא ספק מאתגרת במציאות חיינו, בעבור המנסים והמנסות ליישם פרקטיקה זאת.

תפישות כ"שוויון בין קבוצת שווים" או מושגים כ"שונות רלוונטית" המוכרים מתחומי מדעי החברה והמשפט, נרמסים במגוון רחב של תחומי חיים בדורנו, בהם שררה עד לא מכבר הבנה, הסכמה והשלמה עם טבע האדם ומאפייניו.

בשנים האחרונות קמו אג'נדות שונות שבשם ערך השוויון, המשפטיזציה והתקינות הפוליטית, המהלכת על העולם המערבי ו"הנאור" אימים, מוכנות הן לשנות סדרי עולם, לפגוע בייחודיות ומעמד כל מגדר ואף לסכן את ערך הניצחון בחברה בה הן מתבססות.

מי מנצח/ת?

בתחילת חודש דצמבר בישרו עיתונים ומדורי ספורט ברחבי העולם, אודות הישג ספורטיבי חסר תקדים של השחיינית הטרנסג'נדרית האמריקנית בת ה-22 - ליה תומאס, סטודנטית באוניברסיטת פנסילבניה.

ליה תומאס שחתה בעבר כגבר בשם וויל במשך כשלוש שנים. וויל היה שחיין מקצועי במקצי הגברים עד שהכריז על שינוי מינו ועברה להתחרות בליגת השחייה לנשים. משעשתה כן, שברה מייד שני שיאי שחייה אמריקנים במקצי נשים, תוך שהיא מנצחת בפער עצום את מתחרותיה.

עד כמה עצום? ניתן להתרשם מצפייה בסרטון התחרות מה-5 בדצמבר, בו ממתינה תומאס לא פחות מ-38 שניות להגעתה של המתחרה במקום השני במקצה ל-1500 מטר, אותו סיימה ב-15:59:71 דקות. את השיא הראשון שברה תומאס ב-3 בדצמבר, במקצה קצר יותר ל- 450 מטר שחייה לנשים, בו המתינה למתחרה שהגיעה במקום השני רק 14 שניות מרגע שעצרה את השעון על 4:34:06 דקות. בין שני השיאים התחרתה תומאס וניצחה, מבלי לשבור שיא אמריקאי, במקצה לכ-200 מטר, כשהיא מקדימה בשבע שניות את יריבתה במקום השני.

ניצחונה המוחץ של תומאס, שכיום נחשבת לשחיינית מצוינת, אך בעברה שחיין ממוצע בין השנים 2016 -2019, מייתר למעשה ספורט הנשים, לכאורה. הרי מרבית הספורטאים הטראנסג'נדרים שנולדו כגברים יביסו כמעט כל אישה שנולדה כזו, לטענת מומחים רבים, בשל הבדלי גובה, משקל וכיו"ב שאינם משתנים בהכרח. מהלך הפוך, למגינת ליבן של נשים המעוניינות להפוך לגברים, אינו תקף או מקנה יתרון ברוב רובם של המקרים.

הסערה סביב המקרה הזה הביאה לתגובות זועמות כדוגמת הסופר הבריטי פול אמברי שצייץ: "זה לא בסדר. רוב האוכלוסייה יודעת שזהו טירוף מוחלט, אך רבים פשוט מפחדים לומר זאת בקול רם"; חבר הפרלמנט הסקוטי מורדו פרייזר שצייץ אף הוא כי: "זה מגוחך. כל כך לא הוגן כלפי יתר השחייניות החרוצות"; ג'סיקה קול, בכירה באיגוד הספורט צייצה כי "הדבר צריך להכעיס מאד כל אדם שתמך בקידום ספורט נשים"; ספורטאי העבר קלוד גרגורי כתב: "חרפה בעבור כל השחייניות החרוצות"; מאמנת אמריקנית בכירה בשם לינדה בלייד כתבה: "ברור ששיאי נשים נשברים! ליה התחרתה כגבר בתחרויות אלו במשך 3 שנים. זה לא הוגן. אנו צריכים לחזור לספורט המבוסס על הפרדה בין המינים כדי לשמר הוגנות עבור ספורטאיות".

תגובות רבות שחזרו על עצמן שאלו באופן קצר וברור כיצד ארע שמתוך כל האנשים שצפו והיו מעורבים בתחרויות, לא קם אף אחד כדי לומר בקול ברור שזה פשוט פסול? האם זה בסדר שתומאס תשחה כנגד נשים? מה המסר לבנות צעירות המתאמנות בחריצות כדי להגיע להישגים כשבאה תומאס וקוטפת את המדליות?

ליה תומאס הייתה האחרונה לעורר תהיות או מהומות אך בוודאי לא הראשונה או היחידה בדורנו. גאווין האברד היה ספורטאי ניו זילנדי אלמוני שעסק בהרמת משקולות עד לשנת 2012. לאחר שהשלים את הליך ההתאמה המגדרית והפך רשמית ללורל האברד, הפך לטרנסג'נדרית הראשונה המתחרה בענף זה באולימפיאדת טוקיו האחרונה. האברד זכתה בעברה במדליית כסף באליפות העולם 2017 וסיימה שישית ב־2019, אחרי שחזרה מפציעה קשה בה שברה את ידה. היא נכנסה באופן רשמי לסגל האולימפי של ניו־זילנד לטוקיו בגיל 43, שם לא זכתה במדליה משום שנפסלה 3 פעמים בקטגוריית המשקל שלה בהנפת 120 ו-125 ק"ג.

כמה מיריבותיה של האברד טענו כי יתרונה אינו הוגן. אנה ונבלינגן, המתמודדת הבלגית באותה קטגוריה, אמרה טרם האולימפיאדה כי אם יתאפשר להאברד להתחרות, זו תהיה "בדיחה גרועה". גם המאמן הראשי של סמואה, ג'רי וולווארק, אמר: "גבר הוא גבר ואישה היא אישה. אני יודע שעברנו הרבה שינויים בחברה, אבל לורל האברד הייתה בעבר מרים משקולות זכר. הכוח עדיין שם ואני חושב שזה מאוד לא הוגן כלפי מי שנולדו נשים".

ספורטאית טרנסג'נדרית נוספת שזכתה לכותרות לאחרונה היתה צ'לסי וולף, שהפכה לטרנסג'נדרית האמריקאית הראשונה בסגל האולימפי לטוקיו בהיותה רוכבת BMX מחליפה, למקרה שמישהי תעדר מהתחרות.

ביוני 2019 התפרסם סיפורה של סיסי טלפר, האתלטית האמריקנית שרצה 400 מ' משוכות באוניברסיטת פרנקלין פירס וזכתה באליפות הדרג השני של המכללות בפער של כמעט שתי שניות מהמקום השני. את הפרסום קנתה כשהתברר שנולדה כגבר בשם קרייג שייצג את האוניברסיטה בתחרויות הגברים, עד שבמהלך הלימודים עברה ניתוח לשינוי מין וטיפולים להפחתת ההורמון הגברי טסטוסטרון, שהעמידוה בסף הדרישות להתחרות מול נשים. כך למעשה הפכה טלפר מאצן שדורג במקום ה-390 במכללות, לאצנית המדורגת ראשונה במדינה שיתרונה הפיזי העצום שבא לידי ביטוי בגוף המאסיבי ובאתלטיות, בולטים מעל כולן.

הסוגיה סביב השתתפות טרנסג'נדריות בתחרויות ספורט נשים זכתה לתשומת לב יתירה כאשר הידוענית האמריקנית קייטלין ג'נר, טרנסג'נדרית שזכתה בעברה כאתלט בשם ברוס ג'אנר במדליית זהב אולימפית בקרב 10 באולימפיאדת מונטריאול 1976, הביעה התנגדות נחרצת לשיתוף טרנסג'נדריות בתחרויות נשים, באומרה: "זו שאלה של הוגנות ואני מתנגדת להשתתפות של בנים ביולוגיים שהם טרנסג'נדרים בתחרויות נשים. עלינו להגן על ספורט הבנות בבתי הספר שלנו".

קייטלין ג'נר, שיודעת דבר או שניים על ההבדלים בין גברים לנשים ועל היכולות של הגבר לעומת האישה בתחומי האתלטיקה בפרט, קבעה באמירה ברורה את המשפט הבא: "אם את זכר ביולוגי, אל תתחרי בספורט של בנות".

לאור האמור- מופלא הדבר בעיני כגבר וכאב לבנות מוכשרות, כיצד זה שותק הרוב מול המציאות המתעתעת הזו, היכן הן המנהיגות הכריזמטיות הנותנות גושפנקה לדברים בשתיקתן ובמחדלן.

זכותו של כל אדם באשר הוא אדם לעסוק בספורט תחרותי בו מטרתו העילאית הינה - לנצח. אך להבדיל ממלחמה, הדרישה בספורט הינה להתחרות ולנצח תוך שמירה על ערך ההוגנות, המהווה מרכיב מהותי בכל ענף ספורט. הרי מתוקף כך ישנה חלוקה ברורה לקטגוריות מין ומשקל בענפי הספורט השונים. בנוסף לזאת נקבע כי חל איסור לשימוש באמצעים שאינם כשרים כגון אביזרים, תרופות, סמים וחומרים אסורים העלולים להטות את הכף באופן פסול. האם חשיבות ההקפדה על כל אלו ברורה למען תחרות הוגנת בה המנצח או המנצחת יוכתרו ללא עוררין, אך משום מה סוגיית הטרנסג'נדריות ושילובן בקטגוריות תחרותיות לנשים מותרת ולמרות שמייתרת היא מוסכמות חברתיות?

מספורט למלחמה

הפתרון בעולם הספורט יכול להיות לדוגמא בפתיחת קטגוריה ייחודית ונפרדת לטרנסג'נדרים. אך בין אם ימצא פתרון ובין אם לאו, לא אמור אף אדם לשלם בחייו על הניסיון לעשות כן, שהרי "זה רק ספורט" כמילות השיר של דפנה דקל שייצג את ישראל באירוויזיון 1992.

כל זאת ועוד להבדיל מתופעת המלחמה, בה אין מקום לניסויים מעין אלו. בשדה הקרב מסגרת לוחמים צריכה להיות הומוגנית וחד מגדרית על מנת לצמצם פערים פיזיים ומנטאליים, ולמקסם יכולות בכדי להשיג ניצחון והכרעה במינימום אבדות, נפגעים ונזקים. במלחמה - ערך השוויון וההוגנות חזקה עליו שיהיה מופר, שהרי תמיד עדיף להיות חזק מיריבך ולזכור "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה".

כשם שברור לרוב בני האדם ובעלי החיים ההבדלים בין חושך לאור, בין קור לחום, בין מוצק לנוזל על היתרונות והחסרונות המובנים בכל מצב כזה או אחר, צריך להיות ברור גם ההבדל המבורך בין גברים לנשים. הבדל המאפשר לכל אחד ואחת לעשות דברים שונים ולמקסם את התכונות המובנות מטבען בכל גוף, במצבים ומשימות שונות. זו מהותה של השונות הרלוונטית, או כדברי הפילוסוף היווני אריסטו שטען כי יש לתת יחס שווה לשווים ויחס שונה לשונים, זאת בהתאם לשוני ביניהם.

בבג"ץ 4541/94 - אליס מילר נ' שר הביטחון, כתב השופט מצא בפסק הדין כי אין להתעלם מהשונות בין המינים, הרלוונטית והמשפיעה באופן מעשי- פונקציונאלי על תפקודם ויכולתם לעמוד במשימה המוגדרת, בה אין "הנחות", "הקלות" או "התאמות". באותו פסק דין ידוע, התעמקה השופטת שטרסברג-כהן בסוגית השונות הרלוונטית וכתבה כך: "כמו בכל סיווג לקבוצות, אין שתי קבוצות יכולות להתאים לכל קשת המקרים שבין שני הקצוות. ישנם מקרים הנופלים באופן ברור לגדר אחת הקבוצות וניתן לקבוע בנקל אם קיימת הפליה אם לאו. לעומת זאת קיימים מקרים ששיוכם לאחת משתי הקטיגוריות איננו מובן מאליו ואיננו מספיק. מקרים אלה מצריכים סיווג משנה. נראה לי, כי את קבוצת המקרים בהם השונות היא רלוונטית, יש לחלק לשתי קבוצות משנה: האחת, קבוצה בה השונות הרלוונטית איננה ניתנת או איננה ראויה לנטרול; והשנייה, קבוצה בה השונות הרלוונטית ניתנת וראויה לנטרול כדי להשיג שוויון". דבריה של השופטת ראוי שישמעו וייושמו במסגרת הוועד האולימפי מחד, אך גם בקרב מפקדי הצבא וקובעי המדיניות בכל הנוגע לשילוב לוחמות במסגרות מעורבות.

השופטת שטרסברג–כהן מוסיפה וטוענת בפסק הדין כי: "בהתנגשות בין ערך השוויון לבין ערך בטחון המדינה כפועל יוצא מצורכי הצבא, ניתן לראות את בטחון המדינה כערך עדיף ובעל מעמד גבוה ממעמדו של ערך השוויון על אף חשיבותו של האחרון. אלא שבטחון המדינה איננו מילת קסם ועדיפותו אינה קמה בכל מקרה ובכל נסיבות שהן ואינה שווה בכל רמה של בטחון ושל פגיעה בו. נוסחת האיזון בין ערכים מתנגשים שאינם שווי מעמד, איננה אחידה והיא נעה מן הקל אל הכבד בהתאם למעמד הערכים וליחס ביניהם. יש ודי בכך שקיימת אפשרות סבירה לפגיעה ממשית בערך העדיף, ויש ונדרשת ודאות קרובה וסכנה של ממש לפגיעה. בענייננו גובר הערך הגבוה (צרכי הצבא והביטחון) על הערך הנמוך יותר (השוויון), רק אם קיימת ודאות קרובה לפגיעה ממשית ולנזק ממשי לביטחון המדינה".

שילוב לוחמות ביחידות החי"ר המובחרות מצריך יכולות גופניות המאפיינות גברים בעיקר. מחקרים פיזיולוגיים רבים שנעשו ופורסמו לאורך שנים על ידי גופים ומוסדות שונים, כולל בצה"ל ובצבאות זרים, מצביעים על הבדלים משמעותיים בפיזיולוגיה המשפיעים ישירות על כושרן המבצעי של רוב הבנות להתמודד עם אתגרי השירות והמאמץ המתמשך כלוחמות ביחידות מעין אלו לאורך זמן. די כי אציין את הפער המוחלט בין גברים לנשים הן בגיל גיוס ולאחריו, בכל הנוגע לממוצעי גבהים, משקלים, אחוזי שומן, מסת שריר, מבנה שלד ועוד.

סיכום

בתחומי ספורט שונים כאתלטיקה, בדומה ללחימת החי"ר בעיקר, נותרה "הפיזיות" נדבך ומדד מרכזי ליכולתו של לוחם כספורטאי, לפעול באפקטיביות וביעילות, לשרוד בתנאי המערכה ולנצח את אויביו. צר לי לאכזב את חסידי התאוריה שהמלחמות מוכרעות כיום בלחיצת כפתור מרחוק, משום שגם היום נדרשים הלוחמים לחתור למגע פיזי, אגרסיבי וקטלני עם האויב, שכאמור רובו ככולו גברי ואכזרי ב"מזרח התיכון החדש" שממשיך לדמם בקביעות.

בבחינה מקצועית ופונקציונאלית, התואמת את זירות הלחימה בהן נדרש צה"ל להתמודד, אין מקום לשלב נשים כלוחמות ביחידות הקרביות הקדמיות, בוודאי שלא באלו המתמרנות והמסייעות לו. שונותן הרלוונטית תשפיע על האפקטיביות, היעילות והרלוונטיות של מסגרות לוחמות שלמות, בסדיר ובמילואים בביצוע משימותיהן המבצעיות.

מוטב כי נבין, נפנים וניישם את העיקרון התקף בספורט ובמלחמה כאחד: על הפודיום במקום הראשון יש מקום רק למנצח אחד. במלחמה- מי שיגיע למקום השני - ישלם בחייו ויישכח, בספורט – יקבל מדליית כסף ויישכח. הבה נשאיר את הניסויים בשילוב בין מגדרים למגרשי הספורט ולא לשדות הקרב.