הרב יואל קטן
הרב יואל קטן אתר ישיבה

ערבי השבת בימי החורף הקצרים מוּעדים לפורענות. הזמן קצר מאוד, והמלאכה משום-מה נראית מרובה מתמיד, ותמיד נשאר ברגע האחרון עוד משהו ששכחנו או שלא הספקנו להכין, והשעון לא מתחשב ורץ, רץ... ופתאום זמן קבלת השבת שכתוב בלוח נראה כמו המלצה בלבד, בירושלים בכלל, אבל גם בשאר ערי הארץ הרי מחמירים ומוסיפים י"ח דקות לפני השקיעה ואולי יותר... אבל יש דין שנקרא 'תוספת שבת' שחייבים להקפיד גם עליו, ומה עם תפילת מנחה בציבור בזמנה? בקיצור, בעיה.

יש יהודים טובים שאני מכיר שבעבור כל הון שבעולם לא יחללו שבת. אם יבוא מישהו בשבת בבוקר ויציע להם חופן גדול של דולרים עבור לחיצה אחת קטנה על כפתור קטן בפלאפון – בוז יבוזו לו. אבל לגבי שעת כניסת השבת בשישי אחה"צ, ובעיקר בחורף – הם מעגלים פינות.

המשפט 'תורה זה לא לחץ' מורגל בפיהם, התיבה 'בנחת' שגורה על לשונם, אולי גם מעשה אבותיהם ואמותיהם בידיהם, כך שלעיתים לא-רחוקות החמה כבר מזמן מראש האילנות נסתלקה, ואפילו מקו האופק כבר ירדה, והם עדיין מסדרים עניין קטן או שניים – מדליקים כאן אור ומכבים שם את הבוילר, מוסיפים עוד קצת מים למיחם ועוד צחצוח קטן לנעליים, תנו כבוד לשבת... אבל איך זה יתכן?

ההלכה היא לא מתמטיקה - אבל היא גם לא פלסטלינה! שקיעה זו שקיעה ושעה זו שעה ודין הוא דין ועבירה היא עבירה, איך יש מקום בראש להכיל את הסתירה הזו? לא ברור.

ולמה אני נזכר בכל זה? כי ראיתי את הדברים היפים שכתב ידידי הרב עמיחי גורדין בערוץ 7 בשבוע שעבר. הוא התריע על כך שגם חבר'ה 'בסדר', שמגדירים את עצמם כשומרי מצוה כהלכתה, שלא יעלה על דעתם להפסיד הנחת תפילין אפילו פעם אחת בחיים או לוותר על ברכת המזון גם בשעת לחץ, מרשים לעצמם היום למשל לא 'לשמור נגיעה' בין האירוסין לנישואין – למרות שזהו איסור גמור ופתח לצרות גדולות יותר, לרקוד ריקודים מעורבים בסוף החתונה עם החולצה הלבנה הביינישית ועם הבנות שלא יעלה על דעתן להופיע ברבים במכנסיים, ולא עושים את החשבון הפשוט, האלמנטרי, ברמה של כיתה ב' – חיבור וחיסור, כפל וחילוק פשוטים שבפשוטים, והם לא רואים שמשהו כאן בתוצאה לא מסתדר.

ולא מדובר על אנשים שמזלזלים בפרטים, הרי בנושאים אחרים הם יודעים שהאמת נמצאת בפרטים הקטנים, וההצלחה והכישלון תלויים בהם, והם בזים למי שמעגל פינות ומחפף עניינים ברוב הנושאים שבעולם. אז למה דווקא כאן? למה דווקא בעבודת ה' הרושם הוא שהקב"ה מעלים עין? האם יש דין ודיין או לא? האם אנחנו באמת מַאֲמִינִים בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ יוֹדֵעַ כָּל מַעֲשֵׂה בְנֵי אָדָם וְכָל מַחְשְׁבוֹתָם? משהו כאן לא מסתדר בחשבון, ומדובר על חשבון ברמה של כיתה ב' כנ"ל.

בקיצור, אני לא דיין ולא מוכיח ולא יודע ולא עד, אבל אני יכול לבקש מכולנו להפנים: האמת נמצאת בפרטים הקטנים. היחס שלנו לתורה ולמצוות מתבטא גם, ולפעמים בעיקר, בפרטים הקטנים. בואו נהיה רציניים עם עצמנו ועם עתידנו, בואו נפסיק לשחק, בואו ונפסיק לעגל פינות.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו