הרב צוריאל חלמיש
הרב צוריאל חלמישצילום: עצמי

רבני ערים בישראל גיירו במשך עשרות שנים, כפי שנהגו בכל קהילות ישראל מאז ומעולם, והזילזול בהם נשלל בידי רבנים ופוסקים חשובים ביותר. הדיון על רפורמת הגיור המוצעת צריך להתבסס בראש ובראשונה על העובדות ההלכתיות וההיסטוריות

בשנת ה'תשל"ז (1977) הוביל הרב הראשי לישראל, הרב שלמה גורן זצ"ל, החלטה של מועצת הרבנות הראשית לאפשר לרבני ערים לגייר על בסיס תקנון שתקבע מועצת הרבנות. אומנם הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף זצ"ל, הביע התנגדות פומבית ליוזמה זו, בהודעות לעיתונות ואף בועדת הפנים של הכנסת, אולם ההחלטה נתקבלה בידי מועצת הרבנות ומאז גיירו רבני ערים בישראל במשך עשרות שנים, עד שנותיו של הראשון לציון הרב בקשי דורון שהפסיק את פעולת בתי הדין של רבני הערים בסוף שנות התש"נ (שנות ה-90).

למיטב בדיקתי, הרב בקשי דורון זצ"ל לא חשש חלילה לכשרותם ותורתם של רבני ערים, אלא סבר שבתי הדין בערים לא פעלו במיומנות הראויה, ונוצרו סחבת ואף אונאת גרים חמורה. כלומר הטיעון בעד ביטול בתי הדין היה בעיקרו בירוקרטי.

ואכן, מורשתה של הרבנות הראשית לישראל הייתה הבעת אמון רב ברבני הערים בארץ. בשנות ה'תש"מ (שנות ה-80), בעת בה כיהנו כרבנים הראשיים לישראל הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא והראשון לציון הרב מרדכי אליהו, ערכו גורמים חרדיים מערכה כנגד גיורי הרבנות הראשית בכלל וגיורי רבני ערים בפרט. בתגובה לפירסומי רבנים נחשבים כנגד גיורי הרבנות, בחודש אב של שנת תשמ"ד (אוגוסט 1984) הוציאה הרבנות הראשית תגובה מפורטת אשר דנה בעניין זה. כך נאמר בה:

"אין כל יסוד לחשוש שרבנים חשובים אלה מגיירים אנשים ללא קבלת מצוות כדין - כמו שאין לחשוש על כשרות מקואות, איטליזים, עירובין וכו', שהם אחראים לכשרותם. כל המערער על פסקי רבנים מוסמכים אלו הוא בכלל מוציא לעז". "בכל בית דין של גירות לא יושב אדם שלא משמש בפועל בקודש בקהילות ישראל, ויש מהם שכבר משמשים ברבנות עשרים שנה ושלושים שנה, ואפילו ארבעים שנה. לא ייתכן לומר עליהם שאינם בני סמכא ופוסקים שלא כהלכה. אם כך, לא על הגירות שלהם יש לערער, אלא על כל ההוראות שלהם שהם מורים יום יום בקהילתם - והס קטיגור מלומר כן"!

ואולם, כאמור, מתווה הגיור בידי רבני ערים בוטל במחצית השנייה של כהונת הרב בקשי דורון. באותה עת, בשנת 1999 תחת ממשלתו הראשונה של בנימין נתניהו, הוקם "נתיב - המרכז הלאומי לזהות וגיור" (כשמו הנוכחי), אשר פועל במשרד ראש הממשלה ומלווה את הגרים עד לבתי הדין. קודם לכן, בקיץ ה'תשנ"ה (1995) הוקם לבקשת הרב בקשי דורון בידי הרב ישראל "מינהל הגיור הממלכתי". יש לראות את הוצאת הגיור מרבני הערים אל המערך הממלכתי כחלק מרפורמות אלה.

השבת סמכותם של רבני ערים לגייר בבתי דין מקומיים, כפי שהיה מאז ומעולם בקהילות ישראל וכפי שהתנהלו הדברים לאורך עשרות שנים במסגרת המדינה והרבנות הראשית, היא אפוא הליך שיש לבחון בראש ובראשונה בעיניים תורניות. מבחינה תורנית - כפי שהתבטא מורי ורבי הרב נחום אליעזר רבינוביץ' זצ"ל, ראש ישיבת מעלה אדומים - הדבר בהחלט אפשרי ואף ראוי.

כפי שהטעים, גם בתקופה בה פעלה סנהדרין כסמכות ריכוזית, היא לא ראתה לנכון לקבוע כללים מחייבים בתחום זה. ולראיה: גרי הצדק שדחה שמאי הזקן, הלכו אל הלל הזקן אשר גיירם. כלומר, חרף קיומה של סנהדרין, גיירו גדולי הרבנים ברוח שונה זה מזה. כאמור, כך התנהלו הדברים מעולם בקהילות ישראל, עד הקמתה של הרבנות הראשית.

מורי ורבי הרב רבינוביץ' זצ"ל, פוסק מובהק אשר עסק בגיור בחרדת קודש כל ימיו, הרחיב ונימק עניין זה פעמים רבות. לחיבת זכרו הברוך ולתועלת המעיינים אציין למקורות שונים: בשנת תשע"ד (2014) בכנס של מועצת רבני צוהר שנערך בחודש ניסן ובמאמר בעיתון "מקור ראשון" תחת הכותרת "בכל עיר ועיר", בתשע"ה (2015) בספרו המקיף "מסילות בלבבם" עמ' 283-284, ובתשע"ז (2017) בריאיון לעיתון "מקור ראשון". אפשרות זו לא קודמה מסיבות פוליטיות, ובהמשך פנה הרב רבינוביץ' לאפיק גיורים בבתי דין פרטיים. מכל מקום, דבריו על גיור בידי רבני ערים מבטאים עמדה תורנית מבוססת וותיקה.

עוד יש לציין כי בשנת תשע"ד (2014) פירסם הרב ישראל רוזן ז"ל, שפעל וכתב שנים רבות בתחום הגיור, מאמר אשר עסק ברפורמה אחרת. לאחר שלילת הרפורמה ההיא, כתב הרב רוזן בעד "להפריט את הגיור גם להרכבים נוספים בראשות רבני ערים מכהנים (והם בלבד). רב העיר יצרף אליו שני רבנים נוספים מקרב דייני הגיור הנוכחיים". ההרכבים יאושרו בידי הרבנות הראשית (המאמר כולו זמין לקריאה באתר אירגון "חותם"). רפורמת הגיור של השר לשעבר יצחק נסים שפורסמה בשנת תשע"ח (2018), אף היא מציעה בין השאר גיור באמצעות רבני ערים, ותמכו בה רבנים חשובים - בראשם הרב חיים דרוקמן, שעמד בראש מערך הגיור הממלכתי והתבטא במפורש בעד גיור בידי רבני הערים.

לדוגמה, בריאיון לעיתון "ישראל היום" בקיץ תשע"ז (2017), התבטא הרב חיים דרוקמן: "יש ציבור גדול של אנשים שמועמדים להתגייר, אבל לא משתרך תור ארוך בבתי הדין הממלכתיים. יכול להיות שאם יאפשרו לרבני ערים לגייר זה יקל על האנשים, כיוון שלרבני הערים יש קשר קרוב יותר לקהילות שלהם, לאנשים שלהם, הם יכולים להוות כוח עזר לבתי הדין הממלכתיים. הם הרי שייכים למערך הרבנות הראשית של מדינת ישראל, אם סומכים עליהם בענייני כשרות ורישום נישואים, צריך לסמוך עליהם גם בעניין הגיור".

בחינת רפורמה זו בעיניים מינהליות ופוליטיות אף היא חשובה כמובן. אולם מטרת מאמר זה היא לשלול את הטענה כביכול אסרה תורה גיור בבתי דין של רבני ערים וקבעה כי הגיור יבוצע תחת סטנדרטים אחידים של סמכות ריכוזית אחת. אין הדברים כך, והמוציא מחברו - מי שבא לשלול את סמכותם של רבנים ודיינים מוכרים מלגייר - עליו הראייה. הדיון התורני צריך להתנהל בראש ובראשונה תוך התבססות על העובדות ההלכתיות וההיסטוריות. לאחר מיצוי דיון זה ניתן לפתוח סוגיות נוספות על ההשפעות האפשריות של רפורמה, לטוב ולמוטב.