ערב מיוחד: זוכרים את מירי צחי ז"ל צילום: מאיר אליפור

היציאה למרכז קטיף בניצן לוותה בגשמים עזים ומבורכים. ארזתי את שלושת ילדיי הצעירים והגענו למקום. כל הערב הלב שלי פרפר. מהתרגשות, מגעגוע, מעצב, משמחה על כך שסוף סוף מתקיים ערב שכזה.

פתחה את הערב לורנס בזיז, רכזת הפרוייקטים של המרכז, וסיפרה על מרים צחי במלכת המדבר. מירי השמחה, הילדותית, שנתנה לבנות את המצלמה שלה וביקשה BOOK של עצמה. דבר נדיר, למי שמכיר אותה. סיפרה על הקשר לגוש קטיף והחלק סוכם עם השיר שמירי כל כך אהבה 'צל עץ תמר'.

אחריה עלה אל הבמה פאנל מכובד: אמנון שומרון עמנואל שילה אמילי עמרוסי הולנדר ו שושה גרינפלד. כל אחד סיפר על הקשר המיוחד שהיה לו איתה. שושה סיפרה שלצאת לכתבה על מירי, זה כמו לצאת ליום כיף. כל כך הזדהיתי איתה... עמנואל סיפר על ההתחלה שלה, עת היה עורך מקור ראשון והיא צלמת צעירה. אמילי סיפרה איך מירי הופיעה בכל אירוע משפחתי וצילמה, ולאחר כמה ימים היתה מגיעה עם דיסק מתנה ובו כל התמונות. כמובן שמעולם לא נתבקשה ותמיד העניקה בנדיבות.

אמנון סיפר על התמונות המיוחדות שתמיד היתה מביאה מכל מקום, גם אם לא נשלחה לשם. כולם סיפרו על הלב הרחב שלה, התמימות, האהבה ועל מה הם לוקחים איתם לדרך. אמילי אמרה שהיא לוקחת את הנחישות והרגישות. השתאתה מהצניעות שהקפידה עליה כל כך, שלה ושל המרואיינות, הקפידה על כבודן.

עמנואל שילה ביקש להודות בסוף הפאנל על כך שהייתי מקשרת בין אנשי שובי נפשי היקרים בעת מחלתה של מירי, ועודדתי את כולם לנסוע ולבקר אותה בבית החולים. זה מאוד ריגש אותי. השיר "עננים" של ישי לוי חתם את הפאנל, שיר שהיא כל כך אהבה. לפני הדובר הבא, הקראתי את מכתבה של רינה קסטלנובו, צלמת של עיתון הארץ, שהיתה חברה קרובה של מירי, ונבצר ממנה להגיע. מכתב מרגש המראה על חברות קרובה ואהבה אמיתית בין שתי נשים רחוקות בדעות וקרובות בנפש.

יגאל דילמוני הגיע בנעליים מלאות בוץ, היישר מחומש, והצטרף לכל אלו שאמרו שהיה להם ברור כי לו היתה מירי בין החיים, ודאי שהיתה בוחרת להיות בחומש באותו ערב. עוד סיפר על החן המיוחד שניבט מתמונותיה והיווה חותם אמנותי וטבעי של השומרון.

אחריו שר אילן חביב את השיר שבחרה משפחתה של מירי "Adio Querida", שמשמעו בלאדינו, השפה איתה תקשרה מירי עם אמה, גרסיה שתבדל לחיים טובים, להתראות יקירה. ברגע שהשיר החל להתנגן התכרכמו פניו של אחיה, יהודה מזרחי, שישב בשורה הראשונה ואני, שהתאפקתי מתחילת הערב לא לבכות, לא עמדתי בכך.

"מה עושה מירי בבוקר? אומרת מודה אני, נוטלת ידיים ולובשת מצלמה". כך פתחתי את הקטע הבא. כי מירי של שבת זו מירי אחרת. מתי מעט זכו לראות את מירי ללא המצלמה, ותמיד זו היתה חוויה מרוממת כל כך. היא היתה מגיעה לשבת עם צי של כוסיות לנרות, ממלאה בשמן זית זך, מובחר, מדליקה ומברכת, מתפללת ומבקשת. על מירי של שבת ובכלל, סיפר בגעגועים גדולים @עו"ד יהודה שמעון מחוות גלעד, בעלה של אילנה בר-כוכב שמעון. אל האירוע היו אמורים להגיע גם בני משפחת Avinadav Vitkon שזכו להרבה מירי של שבת, אך כיוון שרחלי ילדה בן לפני עשרה ימים, נבצר מהם לקחת חלק באירוע. לאחר הדברים היפים נוגן השיר שמירי אהבה לשמוע במיוחד בסעודה שלישית "המלאכים הקדושים".

הודיה כריש-חזוני עלתה לספר על הכתבה האחרונה אליה זכתה לראיין את מירי. ואז התפרץ אל הבמה יאיר פרג'ון, ראש עיריית חוף אשקלון שביקש סליחה כי לא הוזמן לדבר, אך לא התאפק ושיחרר לנו עוד זווית יקרה. הוא סיפר שהגיע לראות מנהרת נפץ, בשעת בוקר מוקדמת, והנה, מתוך המערה מגיחה לא אחרת מאשר מירי המפתיעה.

הסוף היה בלתי נמנע... הזכרתי את הלוויה של מירי, שלמרות הסגר הגיעו אליה רבים מאוהביה וסיפרתי שבסוף הטקס, כשהונחה מירי בין רגבי אדמת ארץ ישראל, האהובה, עמד בנה בכורה, אדם, עם הגיטרה והקול העמוק שלו ושר את בואי אמא. האך התבקש לסיים את הערב בשיר הקושר את האמא המקסימה שהיתה לבין גוש קטיף בשירו של Hanan Ben Ari - חנן בן ארי 'אמא אם הייתי'. פרשתי הצידה לספסל ובכיתי. שושה המתוקה הגיעה להתייפח יחד איתי עם חיבוק חם.

בסוף הערב עלה מוכי בטר, שלו מגיעות בעצם כל התשואות, כמנהל מרכז מורשת גוש קטיף. מירי מצאה אצלו תמיד אוזן קשבת ובית חם. מרוב התרגשות ולמרות שלא חשבה על כך מראש, עלתה גיסתה, חברתה מימים ימימה, יפה מזרחי קראים סיפרה קצת על מירי של הנעורים והודתה בשם כל המשפחה על הערב הכל כך חשוב ועצוב הזה.

תודה לכל מי שהגיע, תודה לכל מי שסייע בדרך, תודה לכל מי שרצה להגיע ונבצר ממנו, תודה ל Anat Yaakov על הפקה של ערב מדהים, תודה לבורא עולם שזכיתי להיות חלק מהדבר הטוב הזה ולוואי שאצליח לקחת מדמותה אל חיי. מחילה ממי שלא הזכרתי.

יהי זכרך הטוב ברוך, חברה אהובה.