מכירים את הבדיחה הישנה על הילד שרצח את הוריו ואז ביקש מהשופט רחמים כי נשאר יתום? ובכן, זה בדיוק הסיפור של פרופ׳ עודד גולדרייך וסאגת פרס ישראל שנשלל ממנו בצדק.
במשך שנים רבות השמיץ הפרופ׳ תחת כל עץ רענן את מדינת ישראל. רוצים הוכחות? בבקשה. בעבר חתם גולדרייך על פניה לפרלמנט הגרמני הקוראת לבטל את ההכרה בתנועת BDS כתנועה אנטישמית. בנוסף קרא להחרים את אוניברסיטת אריאל, הגדיר את חיילי צה"ל כפושעי מלחמה ישראלים וקינח בכך שהצהיר שראש הממשלה בנימין נתניהו ״מנוול״.
כל אלו ועוד הובילו את שר החינוך בזמנו יואב גלנט ושרת החינוך הנוכחית לשלול ממנו את הפרס. ומה עשה הפרופ׳ המכובד? רץ לערכאות משפטיות של אותה מדינה שהוא גידף ללא הרף כדי שישנו את החלטת השרים. קולטים את האבסורד?! כמה עזות מצח צריך כדי לקרוא מצד אחד להחרים את מדינת ישראל ומהצד השני להיאבק כדי לקבל ממנה פרס.
פרס ישראל לא מוענק רק בגלל הישג יוצא דופן במגוון תחומים, אלא הוא מספר את גם סיפורה הבלתי ייאמן של מדינת ישראל שקמה לתחייה אחרי אלפיים שנות גלות והפכה לקיבוץ גלויות לעם היהודי ברחבי העולם. כאשר אחד הזוכים מביע חשש "מעוגמת הנפש הכרוכה בלחיצת ידם של שני מנוולים ראשיים, ראש ממשלה ושר של עם, בו חיילי צה"ל הם פושעי מלחמה" הוא לא ראוי לזכות בפרס ישראל. חד וחלק.
ומה עכשיו? היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט החליט השבוע כי אין תשתית ראייתית להחלטה של השרים וכי יש להעניק את הפרס לפרופ׳ גולדרייך. כמה לא מפתיע. אין מקום או זירה שכנופיית שלטון החוק לא פועלת כדי להגיע אליה או לבטל החלטה של נבחרי ציבור. נשאר לנו רק לקוות כי אף שר לא יסכים להעניק את הפרס לאיש הנאלח והבזוי הזה.
הפרופ׳ מוזמן לפנות לתנועת ה BDS. שם הוא יהיה אורח כבוד.