הרב אפרים זלמנוביץ'
הרב אפרים זלמנוביץ'צילום: ערוץ 7

החברה המודרנית מבוססת על חופש הפרט. פעמים שאיש הישר בעיניו יעשה. השאיפה לשוויון מגדרי בין המינים מגביר את האינטראקציה ביניהם לכן על החברה להציב גבול בין המותר והאסור כדי למנוע כל מגע מיני אסור.

אחרי פרשת אמנון ותמר, אח ואחות מאב; בני דוד המלך, למד בית דינו של דוד המלך לקח ואסר על הייחוד כדי למנוע כל קשר מיני בלתי הולם בין גבר ואישה לא נשואים. וכך נפסק להלכה: "אסור להתייחד עם שום אשה, בין ילדה בין זקנה. בין ישראלית בין גויה, בין קרובתו בין אינה קרובתו" (קצוש"ע קנ"ב).

והמעשה שהיה כך היה "ויחזק בה ויאמר לה: בואי שכבה עמי אחותי. ותאמר לו: אל נא אחי אל תענני כי לא יעשה כן בישראל. אל תעשה את הנבלה הזאת, ואני אנה אוליך את חרפתי ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל... ותיקח תמר אפר על ראשה וכתונת הפסים אשר עליה קרעה, ותשם ידה ראשה ותלך הלוך וזעקה" (שמואל ב' י"ג י"א).

כידוע אין אפוטרופוס לעריות. לכן התורה דורשת הקפדה על שמירת מרחק ואיסור נגיעה. מטופלת לא תקבל טיפול אא"כ מלווה תתלווה אליה. על העובדים במקומות עבודה לבוא לבושים בלבוש צנוע ולהקפיד לדבר בלשון נקיה ומכבדת. בכל מצב חובה להתנהל על פי כללי נימוס ודרך ארץ. כבוד עם ערבות הדדית. ללא גסות רוח. מנהג חסידים להקפיד על הפרדה בין גברים ונשים כולל בני משפחה. כל אלה ישמשו מגן מפני הפושעים לבל יבצעו זממם.

רשת הטלויזיה האמרקאית אן-בי-סי כפתה על עובדיה איסור ייחוד וכל הטרדה מינית. אסרה עליהם להתחבק או אפילו לנסוע יחד במונית. החברה חייבה את כל העובדים לעבור קורס הכשרה מיוחד שילמד אותם איך להימנע מהטרדות מיניות. לערוץ התקשורת הנכבד נגרמה מבוכה רבה והפסד ממון רב עקב תלונות ותביעות בגין הטרדות מיניות של עובדיה עד שנאלצו לקבוע מערכת חוקים נוקשה להפרדה בין המינים. כולל תקנה המחייבת עובד או עובדת היודע על קיום יחסים אסורים לדווח מיד להנהלה ומי שלא ילשין יפוטר מעבודתו (ציפי שמילוביץ ניו יורק ידיעות אחרונות 29.12.17 ).

נוהל זה של הקפדה על שמירת הלשון ושמירת מרחק, קיים לפרטי פרטים במצוות איסור ייחוד על הלכותיה כנהוג בישראל מקדמא דנא; על פקיד ופקידה נאסר לשהות לבדם במשרד נעול ולו למספר רגעים. רבי ישעיה דטרני אסר לקרוץ בעיניו לבנות המין הנשי או לשחק עמה או לרמוז לה רמז שאינו הגון. היום אסור לשלוח מסרון בעל אופי מיני ואפילו חברתי מחשש להטרדה. גם שיחות החולין בין המינים חייבת להיות מכבדת.

תמר, הייתה האישה הראשונה בהיסטוריה, שיצאה בקריאה פומבית נגד אנסים והזהירה נשים לבל תהיינה שאננות בחברת הגברים ובטוחות ש "לי זה לא יקרה". רבי יהושוע בן קרחה מספר שבאותה שעה, תמר גדרה גדר גדול. אמרו, לבנות מלכים כך. לבנות הדיוטות על אחת כמה וכמה. אם לצנועות כך. לפרוצות על כמה וכמה. כלקח מהמקרה המזוויע אביה של תמר, דוד המלך וחברי בית דינו גזרו איסור על הייחוד. קרי; חל איסור התייחדות על כל גבר ואישה להוציא בעל ואישה או אב ובתו ואם עם בנה.

הרב משה פיינשטיין פסק שבמציאות של ימינו מותר לנשים וגברים לשהות בציבור באותו מקום. על הימצאות נשים וגברים עד כדי חיכוך ברכבת התחתית בניו יורק סבר שאין בכך איסור ייחוד יען הם זרים האחד לשני ואין ביניהם כל קשר חברתי. מותר לגבר לשהות עם אישה אחרת, בתנאי שאשתו בסביבה מפני שאשתו משמרתו. וכן ההיפך. אם בעלה בעיר.

בכל מקרה, קבעו חכמינו ז"ל - אין אפוטרופוס לעריות . אשר על כן, על הגבר לשמור מרחק נגיעה מאישה. ואם חייב לשהות עמה לבד בחדר, יקפיד שהדלת תיוותר פתוחה. עד כדי כך חששו חז"ל לזנות, עד שאסרו להתבונן בבגדיה הצבעוניים או אפילו להסתכל באצבעה הקטנה, אם כוונתו לשעבדה ליצריו האפלים. על פי ההלכה "המסתכל אפילו באצבע קטנה של אישה ונתכוון ליהנות ממנה עוונו גדול מאד" (קצו"ש ערוך קנ"ב).

העולם המודרני והנאור השכיל להבין עד כמה קשה ההטרדה המינית לנפש האישה וגזר על גבר הכופה עצמו עליה, עונשים כבדים מאד. החפצת אישה פוגעת בנפשה פגיעה אנושה. לא בכדי אמרה התורה שדין אנס כדין רוצח. "ואם בשדה ימצא האיש את הנערה המאורשה והחזיק בה ושכב עמה ומת האיש אשר שכב עמה לבדו ולנערה לא תעשה דבר כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה" (דברים כ"ב כ"ו).

דין רוצח חל גם על בעל המעגן את אשתו. סרבן גט נוטל חירותה של אשתו, רוצח את ימיה ופעמים את שנותיה ובוודאי פוגע פגיעה אנושה בנפשה. רבי שמעון בר יוחאי אסר על הבעלים לכפות חיי אישות על נשותיהם בניגוד לרצונן. הלבוש (או"ח ר"מ י') מחייב בעל לפייס אשתו בדברים קודם שבא לחיות עמה. האהבה תפרח אם היחסים ביניהם יושתתו על הבחירה החופשית. קרבה לאישה מתוך יחסי מרות לאונס תחשב.

שמענו מפי נפגעות אונס או אפילו מהטרדה מינית, ששיקומן אורך שנים הרבה ופעמים לכל אורך ימי חייהם. גבר לא יבין זאת. פעמים שהלצה שוביניסטית חסרת אחריות עלולה חלילה לפגוע בציפור נפשה פגיעה אנושה. זו הרגישות הנשית החוששת לכל פגיעה בבית מקדשה פנימה. אשר על כן נצטווינו חייב אדם לכבד אשתו יותר מגופו.

התורה מספרת לנו שבורא הנפשות עתיד להעניש קשות כל רוצח במזיד ואפילו אם בשוגג הרג את אוהבו הוא צריך כפרה. הקב"ה עתיד לרדוף את המתאבד ולהענישו על שרצח את נפשו הוא. ואפילו חיות טורפות הוא עתידות להיענש.

הוא אשר אמרה התורה "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש מיד כל חיה אדרשנו, ומיד האדם מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם. שופך דם האדם באדם דמו ישפך, כי בצלם אלוהים עשה את האדם" (בראשית ט' ה'-ו').

היהדות רואה בהתאבדות דרך מבישה ומצערת של סיום מסכת חיים שאין לה כפרה. היא חמורה ממעשה רציחה. לרוצח יש כפרה. הוא יישפט וייענש ויכפר על מעשהו אולי גם יצליח לפצות את הקרבנות ואף לזכות במחילתם. המתאבד במעשהו הנלוז אין לו כפרה. הוא נטל מעצמו את הזכות לבקש סליחה ומחילה או להישפט על מעשהו ולשאת בעונש המתבקש על שפיכות דמים.

המאבד עצמו לדעת – קיפד חיים. אחת היא נטילת נפשו הוא או כל נפש זרה.

ביסוד אמונתנו בבורא עולם שהוא הבורא הוא היוצר והוא השאיל לנו נשמה מאוצר הנשמות להעביר עמה את מסכת חיינו עד בוא היום שהוא לבדו נוטל אותה. המתאבד כופר במציאות האלוהים. אינו מאמין בהישארות הנפש. שונא את החיים בניגוד גמור לטבע האדם השואף לחיים בכל מצב. משה רבנו ביקש להמשיך ולחיות אפילו בתוך גוף של ציפור ובלבד להמשיך ולחיות.

"ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך" (משנה אבות פ"ד מ"ב). אל תאמר בלבבך שלאחר המוות אין דין ואין עונש. דע לך בר נש! על כרחך אתה נולד ועל כורחך אתה חי ואל כורחך אתה מת ועל כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני הקדוש ברוך הוא.