שפיכות דמים מטמאת את הארץ ומרחיקה את בוא השלום. לכן על מדינת ישראל מוטלת חובה למגר כליל את הרציחות ואין זה משנה כלל אם מדובר ברצח יהודי או ערבי.
קין, הרוצח הראשון, הרג את הבל אחיו וגורש לארץ נוד קדמת עדן. עם שיבת ציון יגיע העת וייתמו רוצחים מן הארץ או אז "תחל הליך ההתפתחות שתחזיר את גן עדן עלי אדמות" (רש"ר סוף פ' שלח).
המדרש למד: שפיכות דמים מטמא את הארץ והשכינה מסתלקת.
בית המקדש הראשון חרב וישראל גלו מארצם (במדבר רבה ז' י'). מאידך למד המדרש הגדול: אמר הקב"ה לישראל: אם נזהרים אתם משפיכות דמים, אני משרה שכינתי ביניכם לעולם ובכך תתחזק אחיזתנו בארץ ישראל. משמע, אין מציאות שנזכה לחברה אידיאלית שהשלום שולט בה כל עוד מעשי רצח חוזרים ונשנים ברחובותינו ואדמת ארץ הקודש סופגת דמים המטמאים אותה.
אדישות הכלל לשפיכות דמים היא כפירה גלויה במהותו האלוהית של האדם. באה התורה ואומרת לעם היושב בציון "ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה" אל תכריז באדישותך לדם אדם שעקרון הטומאה שולט בארץ. בל תשכח! ה' שוכן בתוכה. זכור!
בצלם אלוהים נברא האדם. ה' וצלם האלוהים שבאדם מהווים את היסוד של המדינה וחיי אזרחיה. לכן אין רשות לקפח חיי אדם. בעצם ההכרזה על ערך החיים יירש עם ה' את ארצו. בארץ ישראל חובתנו לראות בחיים את הנכס העליון והקדוש. אחריות ציבורית חלה על כל רגע של חיים שקיפח כל אזרח בלא עת. חברה המייחסת קדושה לדם האדם מוכיחה שהבן אדם נברא בצלם אלוהים (רש"ר מסעי).
הרמב"ם קבע (הלכות רוצח א' ד') : אין לך דבר שהקפידה עליו התורה כשפיכות דמים שנאמר (במדבר ל"ה) "וְלֹא־תַחֲנִ֣יפוּ אֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתֶּם֙ בָּ֔הּ כִּ֣י הַדָּ֔ם ה֥וּא יַחֲנִ֖יף אֶת־הָאָ֑רֶץ וְלָאָ֣רֶץ לֹֽא־יְכֻפַּ֗ר לַדָּם֙ אֲשֶׁ֣ר שֻׁפַּךְ־בָּ֔הּ כִּי־אִ֖ם בְּדַ֥ם שֹׁפְכֽוֹ. וְלֹ֧א תְטַמֵּ֣א אֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתֶּם֙ יֹשְׁבִ֣ים בָּ֔הּ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י שֹׁכֵ֣ן בְּתוֹכָ֑הּ כִּ֚י אֲנִ֣י ה' שֹׁכֵ֕ן בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל". מכל פשעי האדם אין יותר חמורה משפיכות דמים ומחמת חומר פשעו אינו נסלח לו כלל. גם לארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה, כי אם בדם שופכו (מורה נבוכים ח"ג פרק מ"א).