הסדרת הקרקעות בארץ ישראל

יו"ר מפלגת רע"ם מנסור עבאס צודק לחלוטין בקוראו לממשלת ישראל כך: "העץ לא חשוב מבן אדם! זה הזמן של מדינת ישראל כולה - הממשלה, הכנסת, כל הרשויות - צריכים להתעשת ולהכיר בכך שיש כאן אנשים שיש להם זכויות על הקרקע הזו. אנחנו נפעל כדי לקדם מתווה צודק, רחב וכולל וניתן תשובות לאנשים האלה".

אמנם ההקשר בו אמר את הדברים ביום שני ה-11/1 נוגע לדרישתו לעצור נטיעות קק"ל בנגב, אך אמירתו תקפה בראש ובראשונה כלפי יהודים- אנשים שהיו לעם שזכויותיו על כל הקרקע הזו ניכרות היטב מעליה ומתחתיה, בהיותה הארץ המובטחת. כל זאת ועוד בטרם חלמו אבות אבותיו עובדי האלילים של עבאס על האסלאם, ולבטח טרם חשבו לנדוד צפונה מחצי האי ערב ולהשתקע לצמיתות בארץ האבות, אותם אבות אליהם התוודעו אחרונים מבין שלוש הדתות המונותאיסטיות.

יש לעודד את ח"כ עבאס לקבל כדבריו את "ההחלטה הנכונה" בעבור מפלגתו היושבת בקואליציה, באם תמשך נטיעת העצים "הלא מתקבלת על הדעת בנגב בלי הסדרה". אין לראות בדברים איום בהכרח כי אם הזדמנות פז, בטרם יוטלו הגבלות נוספות על המפעל הציוני ותופעל סחטנות כלפי יהודים החפצים לממש את חזון הנביאים או חזונו של בן גוריון.

התשובה הציונית החוקית, המתבקשת וההולמת לח"כ מנסור עבאס ולעטא אבו מדיעם, מספר שבע ברשימת רע"ם לכנסת, שאמר כי: "מדיניות הרסנית זו אסור שתתבצע ואם כן אין מקום לשותפות רע"ם בקואליציה" היא במבצע הריסות ופינוי של ההתנחלויות הלא חוקיות של הערבים בנגב, בניית יישובים מוסדרים ליהודים ולערבים, הקמת תשתיות וכמובן הפרחת הנגב לרווחת האזרחים שומרי החוק.

ראוי למנהיגי המפלגות הציוניות ותומכיהם להקשיב לדבריו של אבו מדיעם שאמר ביום שני את הדברים הבאים: "כולנו מחזקים את ד"ר מנסור עבאס וסיעת רע"ם ועמדתנו החדה הברורה הזו בכדי שיבינו מרכיבי הקואליציה שיש אחרי רע"ם קהל ענק עם עקרונות ולא ייתנו לקואליציה להביך חלילה את רע"ם מול הציבור שלה. אין יותר ברור מזה". לאחר שהקשיבו, ראוי שיאמצו את רוח הדברים בשינוי קל כך שיובהר שלציבור הציוני בישראל יש גם עמדה חדה וברורה עם עקרונות ולמרות שהובך על ידי אי אילו מנהיגים, לא זנח את האידאולוגיה הציונית וההבנה כי יש מי שזוכר שמדובר בבית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל!

ממשלת ישראל נכשלת במבחני הריבונות והמשילות בכל מועד אליו היא ניגשת בשנים האחרונות. יש לעצור את הסחף, לחזור למדיניות ציונית המובלת על ידי מנהיגים ציונים אמיצים ולא "פוסט ציונים" פחדנים. יש להבהיר כי בנגב ישרור החוק הישראלי ברוח המעשה הציוני ומגילת העצמאות. ערבים ובדואים החולקים על הדבר מוזמנים לשחזר את נתיבי הגעתם לנגב בכיוון ההפוך ולבדוק אם ישתפר מצבם בהגיעם לכור מחצבתם אי שם במדבריות ערב, שם יוכלו לספר לעצמם סיפורי אלף לילה ולילה – כל היום וכל הלילה.

מאבדן משילות לאבדן ריבונות

אבדן המשילות בנגב הפך לעובדה מוכרת שאין להתכחש לה, עת אלפי מבנים לא חוקיים נבנו ועדיין נבנים כמעט באין מפריע; דמי חסות (פרוטקשן) נגבים מבעלי עסקים ובתים שממשיכים להיפרץ ותושביהם מותקפים; ההשתוללות והעבריינות מסכנת החיים ברחובות ועל הכבישים הראשיים חוצה גבולות וקווים תרתי משמע; ההברחות ממצרים וירדן הפכו לתעשייה משוכללת וענף כלכלי לא פחות מהגידולים החקלאיים הממסטלים לבסוף את פזורת גוש דן; ניחוחות אבק השריפה עולים ממקומות רבים שאינם בהכרח שטחי האש הצה"ליים וכמות הקליעים הנורית מידי שנה על ידי הפורעים עולה אף היא על ההקצאה הניתנת ללוחמינו המובחרים בסדיר ולבטח במילואים.

לאחר שהידרדרה המשילות בנגב לשפל המדרגה וחולשתה של מדינת ישראל באכיפה התגלתה וידועה ברבים, מעיזים הערבים לאתגר גם בתחומים נוספים, כפי שהתגלה זה עתה עם פרוץ משבר הייעור.

הפעם אין מדובר עוד בדריסת המשילות אלא בערעור הריבונות בנגב, שכן מטרת הערבים לעקור מן השורש, במלוא מובן המילה, כל סממן ואחיזה יהודית וציונית בארץ ישראל כולה.
אין מדובר רק במקומות שנויים במחלוקת בקרב עמנו שלנו לכאורה, כדוגמת חומש שעם פינויה משתפת הממשלה פעולה, למרות שזו מהווה נקודה אסטרטגית וטקטית ראשונה במעלה שרק מי שביקר במקום וצפה מערבה וצפונה יעמוד על טיבה. אין מדובר בוויתור על חבלי מולדת ביהודה, שומרון ובקעת הירדן בהם עוצבה דמותו של עמנו ונטועה מורשתנו למען שלום או הסדר עם ערבים מקומיים חסרי ייעוד וייחוד (למעט חיסולה של מדינת ישראל וסילוק יהודייה); אין מדובר בריבונות על הר הבית ומזרח ירושלים עליה יחלקו גם אי אילו יהודים גלותיים, אירופאים ואמריקנים צדקניים. כאן מדובר על הנגב! חלק שזכה עד לא מזמן להסכמה רחבה כי שייך הוא ברובו למדינת ישראל, גם לאור תכניות החלוקה.  

בעת האחרונה מנסים הערבים לקעקע, לשבש ולעוות את המוסכמה הזו מבסיסה באמצעות אימוץ הנרטיב הפלסטיני, לפיו מדובר באדמה ערבית שנכבשה ונגזלה מבעליה אשר גורשו והוגבלו עם הקמת מדינת ישראל. דוגמאות למסרים אלו ניתן למצוא באופן גלוי ברשתות חברתיות ערביות בשפה הערבית ואף האנגלית, המדגישות כי היישובים הערביים בנגב, המאוכלסים על ידי פלסטינים, עומדים בפני סכנת הריסה וגירוש אתני בידי כוחות הכיבוש הגזעניים.

דוגמא אחרת לעיצוב הנרטיב הלאומי ה"פלסטיני" ביחס לאדמות הנגב נמצא בפוסט המתאר באמצעות מפה פשוטה את האופן בו נפוצו לכל עבר תושבי אזור באר שבע "המקוריים" נוכח כיבוש אדמתם על ידי מדינת ישראל שגזלה אותם ב- 1948. הטענה כעת הינה ש"הכיבוש" מעוניין לחזור על מעשי הגירוש בעבור אלו שנותרו על אדמתם. הקורא ההדיוט המביט במפה עלול לחשוב לתומו שמקור כל השבטים הבדואים הינו מאזור באר שבע ורק עם הקמת מדינת ישראל נפוצו הם לעבר מצרים, ירדן ועזה. בדיקה פשוטה תגלה שמקור שבט אל עזאזמה לדוגמא, אינו מבאר שבע כפי שנטען במפה אלא מחיג'אז, אזור במערב ערב הסעודית כיום, ממנו הצפינו לסיני ולדרום הנגב. בדומה לשבט אל- עזאזמה, מקור שבטי התיאהא מצפון ערב, משם נדדו למדבר סיני ונאחזו בערבות מדבר תיה שבמרכז חצי האי סיני ובדרומה של ארץ ישראל.
גם מקור התראבין הינו מעמק תורבה שבחצי האי ערב, ממנו נדדו לנגב ולסיני לפני כ-500 שנים. השייח' עטיה, מייסדו הקדוש של השבט, קבור בוואדי ותיר בחצי האי סיני, סמוך לנואיבה בכפר שקרוי על שמו, כמה מאות קילומטרים מדרום לבאר שבע. למען הסר ספק- חלקו הארי של השבט יושב בשטח מצרים שלא הכירה בזכותו על קרקע ואף הפקיעה מאדמות השבט בעת האחרונה לצרכיה.

מסקנות והערכות

הרשות הפלסטינית וארגוני המחבלים לא השלימו עם עצם קיומה של יישות ציונית בדמות מדינה יהודית ריבונית ועצמאית בארץ ישראל. למיטב הערכתי אין סיכוי כי ישלימו הם עם המצב בעתיד הנראה לעין.

חלק לא מבוטל מערביי ישראל רואים עצמם כפלסטינים ומזדהים עם מטרות הרשות הפלסטינית וארגוני המחבלים- לכונן מדינה פלסטינית על חורבות מדינת היהודים במוקדם או במאוחר, בין אם בשלבים ובין אם באחת. היהודים שיוותרו בארץ יהיו "ד'ימי"- בני חסותם ועושי דברם, האם אנו כבר מתאמנים להיות כאלו?

מגמות לאומניות ודתיות קיצוניות מחלחלות ומתקבעות בחלקים מהמגזר הערבי, ביתר שאת בעת האחרונה, באמצעות מערכות חינוך, תקשורת ודת המאמצות נרטיבים המיובאים מאויבי ישראל. עד לא מכבר כמות המסגדים והמינרטים בשטחי הנגב הייתה זעומה ביחס למצב כיום, הבדואים בפזורה לא היו לאומנים ואלימים במידה המוכרת כיום בעידוד גורמים חיצוניים ופנימיים מסיתים.

התנהלות הרשויות בישראל אל מול תופעות אלו ומתן לגיטימציה לאחים המוסלמים להשפיע על דמותה וצביונה של המדינה מתוך הכנסת, עלולה להובילנו לאובדן דרך ולסיכון החזון הציוני עליו חלמו ולחמו דורות של יהודים.

החוצפה הערבית מוכיחה כי להיות פורע חוק ערבי בישראל, ובנגב בפרט, זהו עסק משתלם במיוחד. הסחטנות וה"פרוטקשן" שהוכיחו עצמם בשטח, עלו לירושלים ואוחזים בממשלה כבת ערובה כנועה המוותרת על ערכים, חזון ועשייה ציונית. פינוי יהודים מבתיהם, מניעת התיישבות יהודית ביהודה ושומרון והתעלמות מהרס אתרי מורשת יהודים על ידי הערבים, שעם היעלמם מעל פני השטח, או שיוכם לנרטיב הפלסטיני, תמחק את העדות המוצקה לעצם היותנו פעם בעלי הבית על זו האדמה.

ההתרפסות של מנהיגינו בפני ראשי המפלגות הערביות, רק בשל שיקולים פוליטיים צרים שבראשם עומד פחד קמאי ומשתק מפני "ביבי" לכאורה- הינה רעה חולה ובזויה. חיזוק המפלגות הערביות על חשבון שלמות הארץ, הריבונות עליה ואכיפת המשילות בה- יהיו בכייה לדורות שתעלה במחיר דמים ולא רק במחיר קולות בוחרים או הקצאת משאבים.

לקחים והמלצות

יש לחזור לשורשים, לחנך ולהבהיר מהי מהות הציונות בלי מירכאות - בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל!

על ממשלת ישראל להיפטר לאלתר מהשפעתם השלילית של חברי האחים המוסלמים מרע"ם וממפלגות פוסט ציוניות השוללות עמדה זו, לחבור למפלגות ציוניות בכדי לצאת ל"מלחמת המשילות הראשונה", כל עוד יש בעבור מה. זו מלחמה על הבית שמטרותיה: החזרת הביטחון האישי לאזרחי ישראל בכל רחבי הארץ; אכיפת חוקי התכנון והבנייה לצד החזרת השליטה על אדמות מדינה באמצעות פיתוח, בנייה מוסדרת ונטיעה; נקיטת יד קשה כנגד פושעים, עבריינים ועל אחת כמה וכמה מחבלים עם נשק ותעודת זהות כחולה.  

יש לסיים את העיסוק והדיון המתמשך בתביעת הבעלות על קרקעות הנגב מצד הבדואים באשר הם ולהבהיר באופן סופי ומוחלט באמצעות מעשים ולא רק פסקי דין של בג"ץ, כי תם העיסוק בתביעות ומתרחב שלב פיתוח התשתיות, הבניה והנטיעות החגיגיות כחלק מ"בחינות הבגרות" של מדינת ישראל ברוח אמירתו של דוד בן גוריון: "בנגב ייבחן העם בישראל".

יש לחזק ולהעצים את השתלטות המדינה על שטחיה הפתוחים בכל מקום בו עומדים הם בסכנת תפיסה על ידי גורמים עוינים ואנטי ציוניים. באופן זה יש לפעול כנגד השתלטות ערביי הרשות הפלסטינית על שטחי C ביהודה ושומרון על ידי סילוקם ממנו, הקמת יישובים ותשתיות ישראליות, הכרזה על אתרי מורשת, גנים לאומיים ועוד. באותו אופן יש למנוע בנחישות כל ניסיון השתלטות על אדמות בנגב, בגליל ומקומות נוספים, לצד חיזוק מרכיבים אזרחיים שיעודדו הגירת צעירים מגוש דן לאותם אזורי עדיפות לאומית.  

לארגונים ירוקים העותרים לבג"ץ נגד הנטיעות, בטענה כי אלפי דונמים של נטיעות נעשו ללא תהליכי תכנון מקובלים ולפיכך פוגעות בבתי גידול ייחודיים בישראל, שאין טבעם להיות מיוערים, יש להבהיר כי החלופה שהשטחים יישארו פתוחים וישמרו על צביונם בקרבת ריכוזי התיישבות בדואית או ערבית לא חוקית- שואפת לאפס. זאת יודע כל מי שאי פעם בחייו ניווט באזור וראה את קצב הקמת הגדרות, השבילים, הפחונים והמכלאות.

סיכום

כמה רמזים צריכים להירמז, כמה הוכחות צריכות להינתן, כמה כתובות על הקיר צריכות להיכתב כדי שנבין שהפתרון להסדרת הקרקעות בכל פלסטין דורש קודם כל את פינוין מיהודים?

האם הגיוני שמדינת היהודים נתונה לחסדי מפלגה ערבית של האחים המוסלמים!? הרי מצריים לא ממש מתחשבת בהם וכך גם לא ירדן, אך דווקא כאן בישראל מהווים הם מעין לשון מאזניים המשפיעה על חקיקה, החלטות ומעשים ציוניים הנוגעים לעתידו ובטחונו הלאומי של העם היהודי במולדתו.

המאבק על ריבונותה של מדינת ישראל אינו מסתיים עוד בשאלת יהודה, שומרון ובקעת הירדן, למגינת לבם של אזרחי מדינת ישראל התמימים "המחופרים תחת הנאונים". המאבק בימינו גלש ממשילות לריבונות ישראלית גם על הגליל, הנגב, דרום תל אביב ויפו, לוד, עכו וכמובן ירושלים.