חדל קשקשת ברשת

פרסום ראשון מאת הכתב המדיני תמיר מורג, ששודר ב-18 ביוני במהדורה של ערוץ 14, קבע כי: "משבר האמון בין הרמטכ"ל לחלק מהקצונה הבכירה מגיע לשיא חדש, עם שפל ביחסים בין הרצי הלוי לסגנו האלוף אמיר ברעם".

עוד נאמר ש"מאז תחילת המלחמה ועל רקע הניהול שלה מערכת היחסים התדרדרה עוד יותר, והגיעה למצב שאותו תיאר קצין בכיר כ"נתק מוחלט שפוגע בביטחון ישראל"". הכתב ציין את תגובת דובר צה"ל המכחישה מכל וכל את הנאמר, על אף שמורג אמר בביטחון רב כי עומד הוא מאחרי החשיפה.

האם ישנו מי מצופי אותה מהדורת החדשות או מקוראי הידיעה עתה, שתוהה כיצד פרסומה ברבים של מערכת יחסים קלוקלת בצמרת צה"ל, בין רמטכ"ל מכהן לסגנו המועמד להחליפו בקרוב, משרתת את עם ישראל ותורמת לביטחונו ולחוסנו, לאמונו במערכת הצבאית ולכבודו הלאומי בעת מלחמה?

היש מי שחשב כיצד מידיעות שכאלו מתעודדים אויבינו, המסיקים מסקנות וגוזרים משמעויות על רמות התאום, המורל והלכי הרוח בצבא? דמיינו מה היה קורה אילו עלי שועייב, כתב ערוץ הטלוויזיה של חיזבאללה "אל-מנאר", היה מדווח ב"בריים טיים" (הביטוי בערבית ל"פריים טיים" באנגלית) על מתיחות קשה ואף נתק מוחלט בין רמטכ"ל חיזבאללה לסגנו? כיצד הייתה תורמת לצה"ל, לזרועות הביטחון ולמורל הלאומי הכללי של עם ישראל, ידיעה חדשותית המבשרת על נתק בין ראש הזרוע הצבאית של החמאס לסגנו בעת הזו?

אם חשבתם כי אין הדבר ראוי לפרסום, הינו בגדר רכילות ועל כן אינו חמור, אזי מה תאמרו על הקשקשת הבלתי פוסקת סביב פרטי מבצע חילוץ ארבעת החטופים מרפיח ביום שבת ה-8 ביוני?

אין צורך לחזור על פרטי הפרטים הרבים שפורסמו בכלי התקשורת השונים, בין אם הישראלים ובין אם "ממקורות זרים" שחלקם צוטטו בארץ. אך יש הכרח לתהות איך פרסומם של פרטי המבצעים הנועזים, היצירתיים והמוצלחים יותר או פחות בעזה מסייע לנו כציבור יותר מאשר לאויבינו בעת הזו? מדוע האזרח הישראלי הממוצע, בין אם שרת הוא בצבא ובין אם לאו על אחת כמה וכמה, זקוק למידע מועשר בפרטים מעבר לעצם הידיעה על שחרור החטופים או חילוץ כוח מיוחד שהסתבך, בדרך נועזת כזו או אחרת?

מדוע זה חשים קצינים בכירים, כמו גם כתבים ופרשנים, דחף עז לחשוף שיטות פעולה תחבולניות, יכולות מיוחדות שפותחו במשך שנים, פרטי יחידות העושות שימוש באמצעי לחימה ייחודיים ועוד כהנה וכהנה פרטים מסווגים שעדיף כי יישארו עלומים או עמומים. כל זאת, על אחת כמה וכמה, בשעה שכוחותינו עדיין בשטח נלחמים ויחד עם החטופים יהיו הם בין אלו שישלמו ראשונים חלילה, מחירים כבדים על הברברת והגאוותנות המיותרת.

הרי כל חשיפה שכזו מתוחקרת היטב על ידי מיטב המוחות האיראניים, הרוסים, המצריים ושאר השכנים שלפתחינו אורבים. כל חשיפה שכזו מסכנת, ולא פעם גם "שורפת", מאמצים נוספים ויכולות שפותחו בעמל רב, שניתן היה להשתמש בהן בביטחון יחסי במשך שבועות, חודשים ושנים.

היעלה על הדעת שתוך כדי לחימה בישראל יחשוף החמאס כיצד פעל ויישם את ההונאה הגדולה דל מבצע "מבול אלאקצא" לפרטיה? האם עיתונאי חיזבאללה ורשתות התקשורת של האויב מפרסמים את פרטי המבצעים המוצלחים של כוח רדואן לדוגמא, ביודעו שישראל תשמע, תלמד ותפיק לקחים בקלות יתירה?

מערך בטחון המידע משקיע מאמצים במניעת דלף בדרכים שונות מהטלפונים הניידים ועד המחשבים הצבאיים, אך כפי הנראה כושל הוא לא פעם בשמירה על פיותיהם של מפקדים ברברנים ו"פוליטיקאים במדים" הרודפים אחר כותרות.

בצה"ל ניכרת נסיגה לכאורה בשמירה על בטחון מידע, או "חפפנות" אם להשתמש בשפה עדינה כפי שניכר הדבר לאחרונה, בשורה של אירועים שרק מקצתם מפורסמים. כך הוא הדבר בחשיפתו של כתב התחקירים בערוץ 12, עמרי מניב, ששודרה ב-18 ביוני על אודות "חיילת ששירתה כפקידת לשכה במערך ביטחון המידע באמ"ן, שנחקרה במשטרה לאחר שנעצרה פעמיים בידי המשטרה הפלסטינית ברמאללה, והתגלה כי ניהלה רומן חשאי עם פלסטיני תושב המקום". דוגמא נוספת, שתפרסמה ב-19 ביוני, הינה מחדל חמור שאפשר מלכתחילה לשני ערבים, אחד מהם שוהה בלתי חוקי בן 21 מהכפר יאטה שליד חברון והשני "ציוני" מערערה, לחדור לחדרי קצינים בבסיס צנחנים בדרום בו עסקו בשיפוצים ולגנוב נשק. כאמור- אלו מקרים בודדים שמפורסמים מתוך רבים שמתרחשים מזה שנים, וכפי הנראה אינם פחות מסוכנים או חמורים.

היחס הרופס עד מזלזל לשמירה על ביטחון המידע ("בטחון שדה" בשמו הקודם), המשפיע במישרין או בעקיפין על בטחון כוחותינו ובטחון המדינה, אינו נחלתם או אחריותם הבלעדית של קציני המודיעין האחראים לתחום, אלא מתחיל הוא בראש ובראשונה באחריותם של מפקדי צה"ל. אותם מפקדים שאת שמותיהם ותאורי תפקידם החליטו בצה"ל לפרסם מעת לעת באופן רשמי לידיעת הציבור בארץ ובחו"ל.

האם תהיתם כיצד מסייע הדבר ולמי בדיוק תורם פרסום שמם של המפקדים הבכירים המקודמים, בציון דרגתם ותיאור תפקידם, בין אם פורסם שמם במלואו או בראשי תיבות שניתן לפענח באמצעות התחקות אחר עברם בוויקיפדיה לדוגמא. כיצד מסייע הפרסום המיותר לביטחונם האישי, לשלום משפחתם ולביטחון המדינה, יותר מאשר מסייע הוא למערכת התביעה הבינלאומית בהאג, במקרה הטוב, או למחבלים ולאויבי ישראל בארץ ובעולם שאת ראשם, תרתי משמע, דורשים?

האם נועד הדבר לטפוח על האגו של הקצינים, האם משרת הדבר מטרות פוליטיות ארגוניות או שמא נועד בכדי שעם ישראל ישלח לגיבוריו צרור ברכות והאויב צרור יריות? האם מצופה מהורי החיילים, שיהיו פקודיהם של הקצינים המקודמים, לשלוח זרי פרחים, נשיקות וחיבוקים או שמא מאפשר הדבר לאויב לתכנן ולשלוח מתנקשים, וירוסי מחשבים ולהפנות מאמצי מודיעין ממוקדים? אם הפרסום אינו תורם או משרת דבר, אלא עלול להוות סכנה חלילה- מוטב כי לא יפורסם כלל בתפוצה רחבה, גם אם הידיעה נועדה למנוע הפצת שמועה. לאלו הטוענים כי המידע במילא חשוף ונגלה לאויבים, יש לענות בפשטות שאין מוטלת עלינו החובה לעשות להם חיים קלים או להגיש להם את העבודה כרוכה עם הקדשה.

שאלות אחרונות ובקשה לסיום

היכן נמצאים הגורמים המקצועיים בצה"ל האמונים על בטחון המידע, צנזורה והדוברות כך שתעשה באחריות יתירה. האם לוקחים הם אחריות או משליכים אותה אלו באלו, על המפקדים או לפח לחלילה?

היכן המפקדים האחראיים בצבא שהתחנכו בבית הספר הריאלי בחיפה על האמרה- "הצנע לכת" בעוד חבריהם בוגרי הפנימייה הצבאית חרטו על סמלם את האמרה "בהשקט ובבטחה"? שתי אמרות שמקורן בפסוק אחד מזוקק בספר ישעיהו ל' שראוי כי יילמד בקורסי הפיקוד ובמסדרונות הכנסת ואמצעי התקשורת הציונים: "כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם וְלֹא אֲבִיתֶם".

היכן מפקדי יחידות המודיעין שאימצו את האמרה מתהילים ס"ה "לך דומיה – תהילה", ולוחמי היחידות המובחרות באמ"ן שהייתה זו להם דרך חיים שנשמרה, לצערנו, גם במותם.

היכן המפקדים שהתחנכו על ערכי הצניעות במלחמה. ערכים שמקורם בספר מלכים א' פרק כ' בתשובתו של אחאב מלך ישראל לבן הדד השני, מלך ארם, שהתכונן לתקוף את ממלכת שומרון והתרברב בניצחונו עוד לפני שהביס את ישראל: "אל יתהלל חוגר כמפתח". הרי מלחמתנו ברצועת עזה וגבול הצפון טרם הסתיימה, עלינו לשמור על אורך רוח, מורל הגייסות וביטחונם לאורך זמן רב מהמצופה או המתוכנן.

היכן האחריות האישית המוטלת על העיתונאים והעורכים, לפחות על אלו המחשיבים עצמם כציונים, הרודפים אחרי סקופים גם על חשבון בטחון כוחותינו ואי אלו ערכים. מדוע מושגים כבטחון מידע וצנזורה, שתכליתם לשמור על בטחון המדינה, הפכו בעיני כה רבים לביטויי גנאי ואף לקללה שיש להילחם בהם בחורמה?

בקשה פשוטה ממפקדים בכירים כזוטרים, מדובר צה"ל, מאנשי תקשורת וגם מהפוליטיקאים – חדל קשקשת ברשת! שיקלו מילים או פשוט סתמו את הפה למען ביטחון כוחותינו, הבטחת עתידנו וניצחוננו על אויבינו.