הטרלה וצביעות במרחב הציבורי

ביום הכיפורים היו מאזרחי הפוליס (עיר מדינה) הפלורליסטים והנאורים, שהסבירו באותות ובמופתים שאסור לקיים את תפילות היום הקדוש בהפרדה מגדרית במרחב הציבורי.

לדידם, הפרדה מגדרית במרחב הציבורי פסולה מיסודה, ללא החרגה או אבחנה במהות לשמה הוקמה, רצון והרכב האוכלוסייה והחומרים ממנה עשויה.

אמירה תמוהה כשנוגעת היא באופן ישיר ובוטה בעיקר לציבור חובשי הכיפה השחורה או הסרוגה היהודים, ולא לחובשי הכאפייה והכיפה הלבנה המוסלמים (טאקיה בערבית). אלו שמשום מה לא זכו לקמצוץ מהיחס המשפיל והמבזה מצד תושבי העיר "הליברלים" אך ללא ספק צבועים, פחדנים ואולי גם קצת גזענים.

מיטב מזהי התהליכים בשמאל הישראלי מגמגמים או שותקים, מתקשים הם לספק הסברים כיצד זה לראשונה מאז מלחמת יום הכיפורים ומאז ימיה האפלים של האנושות במאה שעברה, פוצצה תפילת יום הכיפורים על ידי יהודים במדינת היהודים. בבית הלאומי של כל יהודי בו זכאי הוא לקיים את אורחותיו, מנהגיו, מסורותיו ואמונתו בחופש ובביטחון יחסי, ברוח מגילת העצמאות ומילות התיקווה: "להיות עם חופשי בארצנו".

אזרחי הפוליס הנכבדים - אם רצונכם במדינה יהודית ודמוקרטית ברוח מגילת העצמאות, שאותה נראה כי גיליתם מחדש לאחרונה, מן הראוי שתתנו כבוד בראש ובראשונה גם יהודים ולא רק לבני דתות אחרות, תושבי הארץ הערבים או "הפלסטינים", המסתננים והפליטים הזרים, הלהט"בים, יושבי בתי הקפה שמעבר לגדה המערבית של האיילון וכו'.

אם "גדול עליכם" לחיות במדינה יהודית ורצונכם רק במדינה דמוקרטית, ליברלית ובסתר הלב "קצת גזענית"- נסו לחיות כיהודים או כחסרי דת ולאום בכל מדינה אחרת בעולם, עד שתגיעו לבסוף למסקנה הבלתי נמנעת, בדרך כלל בשעת צרה וצוקה, שאין לכם ארץ אחרת...במחילה.

כבוד הדדי לזולת, מתחיל בחינוך מבית ולא בסיסמאות רחוב והסתה חלולה, שמקורם בהתקפי חרדה המשודרים בערוצי התבהלה או בשיגיונות, נבואות כזב ומחשבות שווא של נביאי שקר ומנהיגים חסרי עמוד שדרה. כאלו שמדקלמים מנטרה אחת ויחידה- "דמוקרטיה" ומביעים חשש מפני דיקטטורה, אך לא של בג"ץ חלילה.

עוד ראוי לומר לכל אותם חסידי זכויות האדם שסובלנות וקבלת האחר אינה רק סיסמא שמדקלמים בבית ספר עירוני או תלויה על הקיר ברוב הדר ופאר. זו אמירה שיש לכבד ולהוכיח במעשים ולא רק כלפי להט"בים, מסתננים אריתראים וערבים.

לאור התנהלות חלק מתושבי תל אביב וההנהגה, ולאור העובדה שהגינויים למעשים השפלים היו בשפה מאולצת, מתחמקת ורפה, אם בכלל נשמעו, יש לשקול ולשנות את אחד מכינויי העיר מ"העיר הלבנה" ל"עיר הצבועה".

במקום שימשכו משחקי ה'ניסוי וטעיה' במרחב הציבורי התל אביבי, אולי מוטב שראש העיר שמרותך לכיסאו והמועצה הנכבדה ש'זורמת' עמו, יחליטו שמעתה החוקים והתקנות במרחב הציבורי יהיו אחידים, ברורים ושקופים לעיני כל.

ללא הבדל דת ואמונה, גיל, מגדר ומוצא, נטייה מינית או השקפה פוליטית. חוקים ותקנות במדינה דמוקרטית, להזכיר לכל צווחני הדמוקרטיה, צריכים להיות מחוקקים בשקיפות ולהיאכף באופן שוויוני, ללא משוא פנים על כלל התושבים.

תזכורות והוכחות נמצא ביוני 2011 כשפעילי ימין הזמינו 40 סודנים לבריכת גורדון בתל אביב וזכו לתגובות שאינן ליברליות, נאורות וסובלניות בהכרח. כך קורה מעת לעת באירועי ספורט לנשים בלבד, כדוגמת מרוץ Life Run שהוגדר על ידי עיריית תל אביב כמרוץ הנשים הגדול בישראל. כך הוא בחופי תל אביב כשלפתע צץ לו "חוף ליברלי" המופרד לנודיסטים.

חוף שקם במטרה להתריס, להכעיס ולהביא לביטולו של החוף הנפרד היחידי, למי שמוגדרים ומתויגים על ידי התל אביבים הנאורים רק כחרדים. גם אם, רחמנא ליצלן הם בסך הכל אינם חפצים להיחשף לגברים או נשים הלבושים בקושי בחוטים במרחב הציבורי, בדיוק כפי שאין הם מעוניינים להיחשף להם באוטובוס, בקניון או במדרחוב העירוני.

האם במדינת היהודים יש מי שיתבקשו בקרוב על ידי מנהיגים גלותיים ופופוליסטיים, או אזרחים אוטו אנטישמים מבולבלים ומוסתים, להסתיר סממנים יהודים, לקיים מצוות במחשכים ולהתנהג במרחב הציבורי כאחד הגויים?

זהו לא אחר מאשר קו אדום, עבה ורחב מהרוביקון, שאין לאפשר את חצייתו. החפצים לחיות במדינה דמוקרטית ולא יהודית מוזמנים לשוטט במרשתת ולפנות לסוכנות נסיעות מוכרת, או פשוט לפתוח אטלס ולחפש מי "המכורה" שתואיל לקבל אותם בברכה עם כל ה"חבילה" היהודית – ישראלית, לכאורה.