חברת קייטרינג סיפקה ארוחת צהרים למוסד חינוכי במשך שנה ללא שקבלה תמורה, ועל כן החברה תבעה את המוסד לדין תורה בבית הדין 'לכתחילה' בישוב עינב.
בלית ביררה הציע התובע שהוא ילווה מהבנק שלו והמוסד יפרע את הלוואתו לבנק בפריסת תשלומים נוחה. בית הדין בחן האם הצעה זו מותרת או שמא יש בכך חשש ריבית שהרי בגלל עיכוב פירעון החוב המקורי כעת המוסד החינוכי משלם יותר מהסכום הראשוני כי יש הוצאות חדשות שכעת צריך לשלם לבנק את הריבית על ההלוואה.
בית הדין קבע שבמקרה הנוכחי מדובר על איסור דרבנן הקרוי 'הערמת רבית' שהוא איסור קל יותר מריבית דרבנן (כפי שכתב בתשובת הריב"ש סימן שלה). בנוסף ישנם צדדים שונים להקל- החוב נוצר בעקבות הספקה של אוכל ואין מדובר על הלוואה, כמו כן הם לא דובר מראש על תוספת התשלום, ותוספת התשלום אינה משולמת לבעל הקייטרינג אלא לבנק. בנוסף ניתן להחשיב את תוספת התשלום כפיצוי על הנזקים שנגרמו לבעל הקייטרינג מהתמשכות החוב.
מנהל המוסד חשש לחתום על ההסדר בטענה שיש המחמירים ורואים בכך איסור ריבית.
בית הדין דחה טענה זו מכיוון שמוטלת עליו מצות פריעת בעל חוב ומי שלא פורע קרוי רשע, לכן אין היתר למוסד החינוכי לסמוך על דעה מחמירה ולהימנע מתשלום. מצוות 'פריעת חוב' מחייבת לעשות כל שניתן כדי לעמוד בהתחייבותו ולהחזיר את החוב ואין אפשרות להחמיר, בייחוד לאור ההיבט ההלכתי שהעלה בית הדין כי מדובר על תשלום תוספת לבנק ולא לחברת הקייטרינג.
תקציר פסק הדין נכתב על ידי הרב עומר יוסף והרב אריאל בראלי.
לדיון באחד מבתי דין "לכתחילה" הקרובים אליכם, ולקבלת פסק הדין המלא - לחץ כאן.