צופיה לקס, שאיבדה את בתה שהיתה מתמודדת נפש, הגיעה לאולפן ערוץ 7 לשיחה גלויה מעומק הלב על הטרגדיה ועל הדרך לצמוח ממנה.
"אוריה התאבדה. היא התמודדה במשך שנתיים וחצי באופן גלוי עם דיכאון אובדני פעיל. אני מניחה את זה באופן מאוד פתוח על השולחן כמו זה", פותחת צופיה לקס.
היא מודה כי "תמיד היה את הפחד שזה יכול לקרות, ברמה יומיומית. אצל אוריה זה היה הרבה שנים מושתק, היא לא ידעה ואנחנו לא ידענו, אמנם היה משהו ברקע אבל הוא לא היה מוגדר".
בסימנים מוקדמים, גם אם היו, היה קשה להבחין. "בקיץ של השביעית היא אמרה לנו - אני רוצה להיות נעולה בחדר ולראות סרטים, לא רוצה לעשות כלום. נשמע בת עשרה רגילה. היא יצאה לשירות לאומי של שנתיים מדהימות עם ילדים של חינוך מיוחדים ואחר כך המשיכה לעבוד בתחום".
"כשאוריה התמוטטה, זה היה שנתיים וחצי אחרי שירות הלאומי כשהיא יצאה לחיים עצמאיים, שכרה דירה. אשפזו אותה ולא ידענו. בעצם מאותו רגע שהיא אושפזה היא היתה בסטטוס רפואי. זה לא שהיא היתה בבית, אלא מאושפזת בבית חולים, בין מחלקה סגורה למחלקה פתוחה. זו מורכבות מאוד גדולה", היא מוסיפה.
לקס מדברת על החשיבות באיתור סימנים לבעיות מסוג זה. "כשילד לאורך זמן מסתגר, לא משתף, לא מתקשר ולא מצליח למצוא פינה במשפחה חייבת להידלק נורה אדומה. כשילד לא יוצר קשר עם ההורים, כשהדלת הרגשית נסגרת - אלו נורות אדומות. ילד שמדבר דיבור אובדני - זו נורה אדומה. כדאי לגשת לפסיכיאטר, להתחיל טיפול רגשי, לבדוק ולזהות. יש דרגות לאובדנות. המחלה קיימת הרבה לפני שמזהים אותה. כשזה גלוי זה פתוח. יש ילדים שמתוסכלים מכך שההורים לא מזהים למרות שהם מרימים דגלי מצוקה".
לדבריה, על התמודדויות נפש צריך לדבר בפתיחות. "הנזק שנגרם על ידי זה שלא מדברים הוא גרוע מאוד. זו מחלה מדבקת מבחינת ההשפעה הפנים ביתית שלה. לפעמים משפחה שלמה צריכה להיות בתוך סוד מאוד גדול. אנחנו יצרנו מעגלים וסביבות תומכות. הרבה מאוד אנשים משקרים גם בתוך המשפחה והמצוקה הזו גורמת לדיכאון להיות הרבה יותר חריף. לא נוח לנו כחברה להתמודד עם זה. זה ממש כמו סרטן, רק של הנפש".
לקס קמה מהשבעה ישר לתוך עשייה לזכרה של אוריה ז"ל והיא ממשיכה את פרויקט 'בשבילך' שהיא יזמה לפני כארבע שנים. "אירוע 'בשבילך' מיועד לנשים שמתמודדות עם מחלות כרוניות, או תומכות בבן משפחה עם מחלה כזו. זה אירוע מאוד מחבק ועוטף. אנחנו לא שואלים אף אחד מה הסיפור שלו. אני כאן יכולה להגיד שאחרי המקרה של אוריה הרבה נשים מתמודדות נפשית הגיעו לערב הזה. בתחום הדיכאון מה שצריך הוא חיבוק והכלה סביבתית. זו התרופה. כל המשפחה נרתמה לעזרת האירוע. היה לי חלום להרחיב את 'בשבילך' ואנחנו נפתח סניפים בדרום ובמרכז".
בשבוע שעבר, הגיעה לקס לשיחה עם תלמידות אולפנת בני עקיבא הדר גנים וצוות המורות. התלמידות שמעו מלקס על הקריאה התמידית להוסיף טוב ואור והרצון להמשיך לחיות ולהעניק לאחרים. בשיחה סיפרה לקס על החוויות שעוברות נשים עם 'מחלות שקופות' ועל הצורך הייחודי שלהן בתמיכה.
"אם אנחנו מצליחים לעשות נחת לאוריה מבחינתי זה המשך לחיבוק כשהיא היתה פה. אני לא יודעת אם המילה הנכונה היא נחמה, אלא להוסיף אור", היא מסכמת.