התפרעות ערבים בשכונת שמעון הצדיק (שייח ג'ארח)
התפרעות ערבים בשכונת שמעון הצדיק (שייח ג'ארח) צילום: Jamal Awad/Flash90

העימותים האחרונים בין רשויות המדינה לפורעי החוק מקרב ערביי הנגב שבפזורה הבדואית מחד, וערביי מזרח ירושלים המתגוררים בשכונות כשמעון הצדיק (שיח' גראח) מאידך, מעוררים שיח ציבורי ערבי נרחב.

נוכח אי ידיעת השפה, אי הבנת התרבות על ידי רבים מהיהודים ומגמתיות התקשורת הישראלית, נחשפים רק תכנים ספורים המועברים ומשודרים ברשתות הערביות והזרות כהוויתם בתקשורת הישראלית.

המאבק על הריבונות, המשילות, כיבוד החוק והשליטה באדמות מדינה ורכוש יהודי, כפי שמצטייר מהדיונים בכנסת, בבתי המשפט ומהסיקור התקשורתי המגיע לאזניו של האזרח היהודי המצוי, שונה במהותו מהשיח הרווח בקרב המגזר הערבי בישראל וברשות הפלסטינית, כמו גם בקרב תומכיהם עוכרי ישראל ברחבי העולם.

מאבקם של ערביי הפזורה בנגב מחד ושל ערביי מזרח ירושלים מאידך ברשויות אכיפת החוק הישראליות, קיבל בתקשורת וברשתות החברתיות הערביות גוון לאומני מובהק הטוען שתי טענות מרכזיות: הראשונה רואה במדינת ישראל יישות ציונית אימפריאליסטית, כובשת וגזלנית בה יש להיאבק בכדי להשיב את כל אדמת "פלסטין", מהים ועד הנהר, לבעליה הערבים העשוקים והנגזלים.

הטענה השנייה קוראת לעולם כולו שלא לעמוד מנגד שעה שהיהודים מבצעים טיהור אתני על אדמת פלסטין, עת מנסים הם לעקור משפחות ערביות תמימות מבתיהן בשכונות ירושלים או בדואים מאדמות אבותיהם הנוודים, דבר העומד בסתירה למהותם הנוודית ולמוצאם ממדבריות ערב.

השימוש במונח "טיהור אתני" חוזר על עצמו ביתר שאת, באין מפריע ובזו הלשון בקריקטורות, צילומים וידיעות המופצות בתקשורת וברשתות החברתיות הערביות בעשור האחרון. כך הוא הדבר מאז ההפגנות שהובלו על ידי חברי כנסת ערבים נגד אישור מתווה פראוור להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב בעבר, ועד לימים אלו עת נשמעות קריאות דומות ברחובות לונדון. כך גם התבטא ח"כ עופר כסיף בדף הפייסבוק שלו, נכתב ותואר בקריקטורות של לשכת המידע הפלסטינית ובספרו של ההיסטוריון "החדש" אילן פפה: "הטיהור האתני של פלסטין".

מנהיגי הערבים עוסקים מזה שנים בבניית "הנרטיב הפלסטיני" הקושר אותם כעם לאדמת המריבה. משקיעים הם מאמצים תודעתיים ומעשיים כבירים בקרב שכבות אוכלוסייה נרחבות, בכדי לקעקע את זיקתו של עם ישראל למולדתו ככלל ולירושלים בפרט. דומה הדבר במשהו למאמציו של הקיסר הרומי אדריאנוס למחות כל זכר ליהודים בארץ ישראל על ידי שינוי שמה לפלשתינה והמרת שם שמה של הבירה ירושלים לאיליה קפיטולינה.

המערכה על התודעה פועלת באמצעות מערכות התקשורת לסוגיה ומערכת החינוך הערבית מגיל גן ועד בכלל, עת מעוותות הן את ההיסטוריה, בונות אתוסים ומקדשות מיתוסים העוסקים במחבלים רוצחי ילדים, שפיכות דמים חסרת אבחנה ושלילת זכותם ההיסטורית של יהודים על הארץ.

ברמה המעשית פועלים הערבים במסגרת הרשות הפלסטינית בעיקר בכדי להשמיד זכר לנוכחות יהודית באתרים ארכיאולוגים והיסטוריים שונים, כדוגמת מבצר ארומה החשמונאי בשומרון, מזבח יהושע בהר עיבל ואפילו כפר השילוח והר הבית שבירושלים, ע"ע –אורוות שלמה והחפירות ההרסניות והלא מבוקרות שבוצעו מתחת לאפה של ממשלת ישראל מתחת למסגדים.

למאמצים אלו נוסף מאמץ "ההשחרה" שתכליתו ברורה- לפגוע בתדמיתם המוסרית ובצדקת דרכם של היהודים הציונים החיים במדינת ישראל. הערבים מנצלים את יחסה האוהד והסובלני של החברה המערבית ה"נאורה" והמתקדמת, של אחרי מלחמת העולם השנייה, כלפי מיעוטים, שאיפותיהם ומטרותיהם. הם ערים לרגישות האוזן המערבית למושגים בהם נעשה שימוש על ידי גרמניה הנאצית כלפי יהודים באירופה בתקופת מלחמת העולם השנייה, בכדי לציין אזורים בהם לא נותרו עוד יהודים כדוגמת עליונות הגזע, טיהור אתני ו"יודן פריי" (אזור "נקי מיהודים" לאחר שאלו ברחו, גורשו או נשלחו אל מותם). רגישות זו מתורגמת על ידי הערבים לדרך פעולה המציגה את היהודים, שנתפסו בעבר כקורבנות הגזענות הנפשעת של הנאצים במאה ה-20, למקרבנים של הערבים המסכנים במאה ה-21. הערבים עושים שימוש ציני במושגים פאשיסטיים וגזעניים כנגד יהודים בכדי לעורר רגשות לאומניים ואנטישמיים בקרבם ובקרב תומכיהם ברחבי העולם.

הקשר בין טענות הערבים ל"טיהור אתני" ברחבי ישראל הינו כידוע שקר מוחלט בדיוק כפי שהשימוש במונח "אפרטהייד" כנגד ישראל חסר כל אחיזה במציאות. היתרון בשימוש במונחים אלו הוא ביכולתם לפרוט על מיתרי הרגש של יפי הנפש, שאינם טורחים לבדוק את המצב לאשורו, המאמינים לערבים כאילו מדובר בדברי אלוקים חיים ואינם מטילים צל של ספק בעובדה כי מאז מלחמת העולם השנייה גילמו הערבים את העקרונות הנאציים ברציפות עד לעצם היום הזה.

הרי הערבים הם אלו שלאורך עשרות בשנים, לפני הקמת המדינה ולאחריה, פרעו ביהודים רק בשל היותם יהודים. טובחים הם מאז ימי פרעות תרפ"א, דרך האינתיפאדות ועד לפרעות תשפ"א ביהודים רק בשל יהדותם, ללא קשר לעצמאות המדינה ולשטחה. נלחמים הם במטרה לחסל את מדינת ישראל ולהסיר את שמה מעל המפה מאז הכריז בן גוריון על הקמתה. קוראים הם ופועלים בגלוי לרצח יהודים באשר הם יהודים בכל גיל ומקום בארץ תוך קריאה לאלו החפצי חיים לצאת למחוזות מהם עלו ארצה, ללא קשר לעובדה שמשם גורשו ומשפחתם שם נספתה בעת ישיבתם שם בגלות כפויה בת 2000 שנה. פועלים הם בשיטות של טרור ואלימות אכזרית במיוחד כנגד כל יהודי בין אם אזרח מבוגר, אישה צעירה ואף ילדה במטרה לעוקרם מעל פני האדמה ולרשת את מקומם בה. מהלך שכזה הרי נעשה בהצלחה יתירה במרבית מדינות ערב בהן בוצע טיהור אתני לתפארה בשנותיה הראשונות של המדינה.

בירדן, היא מדינת פלסטין הרי אין יהודים לרפואה אך "פלסטינים" יש קרוב ל-80% מהרכבה. בסוריה ולבנון, מדינות כל אזרחיהן לכאורה, חרבה הקהילה היהודית המפוארת ולאחריה גם יתר המדינה הרעועה והמתפוררת. בעיראק לא נותר עוד דבר מקהילה גדולה ומפוארת בת 2000 שנה. כך גם במספר רב של מדינות המגרב בצפון אפריקה, ובמרכז אסיה מהן ברחו או הוברחו יהודי אפגניסטן, כורדיסטן ואחרים. כך קרה גם בחלק משטחי צפון השומרון ובכל גוש קטיף שברצועת עזה, עת גורשו היהודים ממנה ללא שום הסכם שלום או הסדרה שתבטיח ביטחון. בימים האחרונים צוטט בכאן 11 בכיר ארגון הג'יהאד האסלאמי בעזה, אחמד אל-מודלל, שחיזק את ידי תושבי הנגב הערבים במסר ברור לפיו מראים הם את זהותם הפלסטינית. בראיון לערוץ פלסטיני אמר המחבל אל-מודלל כי "האויב הציוני מבצע היום פשע של טיהור אתני, פשע מלחמה מגונה. הקואליציה של בנט חלשה והיא מנסה להסתיר זאת בכך שהיא כופה את השקפתה על בני עמינו הפלסטיני".

סיכום והמלצות

המאבק על ריבונות עם ישראל במולדתו ומשילותו על ארצו עדיין נמצא בעיצומו.

ניסיונות בציבוריות הישראלית ובתקשורת למזער את היקף המאבק, לעוות את אופיו או להסיתו ממקורותיו ומהותו הלאומית - דתית - היסטורית, סופם שיתבהרו לאחר התפכחות מעוד מלחמה והקזת דם רבתי.

דחיית עימות חזיתי ונרחב עם מי מהערבים אזרחי המדינה פורעי החוק הלא נאמנים, הפועלים כנגד ריבונותה ומשילותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית במהותה, עלול להביא לשפיכות דמים ולנזק רב ונרחב לכלל האזרחים ישרי הדרך ולביטחונה הלאומי של המדינה, במועד שאינו נשלט או רצוי בהכרח מבחינתה.

המשך המחדל יאפשר לאותם ערבים להעמיק את אחיזתם במרחב התודעתי הפנימי והחיצוני כאחד, יכשיר את לבבות ההמונים ויוכיח כי באפשרותם לגבור בכוח ובהתמדה על היהודים הרחמנים והציונים העייפים, שעבר זמנם עת מכרו עצמם בזול תמורת שקט ונסוגים הם בקלות ממימוש זכותם על הארץ שהייתה פעם נחלתם, לטענתם.

הפגנת ריבונות מעשית, השבת המשילות וכיבוד שלטון החוק ללא מורא מכנופיות עברייניות או לאומניות מדן ועד אילת, כולל בשטחי יהודה, שומרון והבקעה – הינה צעד הכרחי ומתבקש במדינה המכבדת את עצמה וחפצה בהמשך קיומה במקומה.

כשם שלא צלחה דרכו של קיסר רומי למחוק את זיקת עם ישראל לארצו, כך יש לסכל את דרכם של הערבים בדרכם לנכס לעצמם את אדמת הארץ על שכיות חמדתה, ולהמציא לעצמם נרטיב יבוסי, כנעני או פלשתי הזוי על חשבון עם ישראל וזכותו ההיסטורית על הארץ המובטחת.