בכל ישיבה יש לשבת אופי מעט שונה, בכל ישיבה יש לשבת קסם משלה.
במדור הזה אנחנו מנסים כל שבוע לתת הצצה לשבת המיוחדת של ישיבה אחרת, והשבת אנחנו עם ישיבת ההסדר בבית שאן.
"מבחינתי השבת בישיבה מתחילה כבר ביום ראשון" מספר בוגר הישיבה דב הכהן, "מול כל המשימות והאתגרים והחלומות מהשבוע הקרב ובא, אפשר לרוות נחת מעצם הידיעה שזה מתוחם 'רק עד שבת הבאה'"
"לשבת בתפילת שחרית ביום ראשון ולדמיין את אותו בית מדרש מלא בצבע של שבת, בקבלת שבת חיה ומפעימה, בשירים מעל גבולות הזמן שממלאים את הנפש בערגה לגבוה, לשמחה אינסופית ולא משנה מה היה".
גם שלם עצר, שלומד בישיבה, מרגיש את שבת עוד לפני שהיא נכנסת, אך הוא בוחר כרגע המדויק את סופה של תפילת שחרית בשישי בבוקר. "יש שיעור תנ"ך עם אחד הרבנים בישיבה, ואז אחרי השיעור כל היום מוקדש לעצמך, להכנות לשבת. לימוד, מקווה, שינה לפני שבת, טלפונים של 'שבת שלום' וכולי".
"בקבלת שבת עצמה יש איזו חיות מיוחדת שמבחינתי היא ממש המטען הרוחני שלי שמלווה אותי כל השבת, כי איך שמתחילים את השבת, איך ששרים את כל השירים והאווירה המיוחדת של קבלת פני המלכה, יכול ממש לעצב את איך שהשבת תראה".
"לפני שהתחלתי את הישיבה לא הכרתי את השיר 'וזכנו לקבל שבתות מתוך רוב שמחה', והיום אני חושב שהוא ממש נותן הכוונה מיוחדת למה שאנחנו מחפשים בשבת, פשוט לקבל את השבת בשמחה, זו התכלית".
"גם דרשת ראש הישיבה בערב שבת היא משהו מיוחד" נזכר הכהן בנוסטלגיה, "איך כמעט תמיד היא נוגעת בדיוק בנקודות שעכשיו עוברות עליך בחיים, והם כאן מקבלים תיקון בפרשה הנוכחת. ואיכשהו אותם נקודות הם גם בדיוק הבירורים של עם ישראל בימים אלה".
"גם זה שכל הנוכחים מלאי הדר, בגדים גשמיים-ורוחניים של שבת. פנים מאירות וחיבוקים בסוף התפילה המרוממת. כולם חברים בעבודת השם כפשוטו. הדיבורים מתגלגלים והקהילה הצעירה יוצאת מהתפילה, כל זוג לביתו וכל משפחה למקומה, כולם מדברים בדרך לארוחות המושקעות. ובצפייה לקידוש המסורתי עם הלימוד, למחרת ביום השבת".
עצר מוסיף כי "מכיוון שאנחנו לא ישיבה גדולה אז הארוחות מבחינתי הם הזדמנות לפגוש באמת את כל הישיבה, וממש לחוות דיבוק חברים על כל הישיבה באווירה חמה ונחמדה"
אבל עבור הכהן שבת בישיבה היא לא רק משהו שהשאיר מאחוריו כשעזב את הישיבה, אלא חלק בלתי נפרד מחייו שכן בזכותה הוא הכיר את אשתו.
"בשבת זכור יהיו בדיוק שלוש שנים מאז נפגשו דרכינו" הוא מספר, "בדיוק בתפילת מוסף לבהּ של אשתי, שלמדה במדרשה בעיר שבהּ הרבנים מהישיבה מעבירים שיעורים, הרגיש עילוי והיא הייתה חייבת לברר מי היה החזן".
"אבל הסיפור התחיל עוד קודם, אשתי נהגה לספר בשבחם של רבני הישיבה באוזני כל חבריה, וזה מה שגרם לחברותא שלי להגיע לישיבה ללמוד. אותו חברותא שבאופן טבעי היא ניגשה אליו לברר מי החזן..." הוא מסיים בחיוך, "ובתפילה שכל עם ישראל יצליח לקבל שבתות מתוך שמחה כל כך עצומה".