ניגון זה הוא ניגון שמחה מחצר חסידות ויז'ניץ, שם הוא מושר עם המילים "לעבעדיג לוסטיג פריילאך אהן א צאהל" שמתארים שמחה וצהלה יתירה.
הניגון, כמו ניגוני שמחה רבים של חצר ויז'ניץ, כולו אומר הוד והדר מלכותיים. בזאת הביטוי מגלם רעיון משמעותי בדרכה הרוחנית של חצר חסידות ויז'ניץ – חצר של מ֫לכות.
ראש ישיבת ירוחם הרב חיים וולפסון, כבעל תפילה בימים נוראים מזכה את בית המדרש בשידוך של הניגון הזה לקדיש שבסוף תפילת מעריב של ראש השנה. סיום התפילה בקדיש תתקבל צוהל ועולז, משקף את הביטחון בקב"ה שיקבל את תפילתנו ויושיענו בדיננו, ובשביל לבטא ביטחון כזה, חייבים לפצוח בניגון של שמחה.
"החיים מלאי ניגון. כל שתיקה או שיחת חולין היא ניגון של חיים. כל לימוד, מילה טובה, אפילו רק מחשבה טובה – גם הם ניגון. כזה הוא הניגון, חובק כל. לכל אדם ואדם, לכל רגע ורגע, יש ניגון. ולכן בעולם הניגונים נמצא ניגון של מגוון רחב של תנועות בנפש האדם, יש ניגונים של דבקות וניגונים של התעוררות, ניגוני נשמה וניגוני שמחה."
סמוך ליציאתם לפרק השירות הצבאי שבמסלול ההסדר ולפרידה הזמנית שלהם מחבורת בית המדרש, תלמידי שיעור ב' רצו להעניק מתנה לישיבה. בחירתם היתה להפיק ביצוע חדש לניגון אהוב של הישיבה.
כדרכה של ישיבת ירוחם לתת עצמאות ויוזמה לתלמידים, את השיר הפיקו, הקליטו וערכו תלמידי שיעור ב' בישיבה והשתתפו בביצועו תלמידים נוספים מבני הישיבה.
בהמשך הדרך, החומרים נשלחו למפיק המוזיקלי ערן קליין שעזר מאוד להביא את התוצאה הזו לידי גימור סופי ולתוצר שמונח לפניכם.