כוחות הביטחון אטמו הבוקר (שלישי) את כל קומת ביתו של המחבל שרצח את אלי קיי הי"ד ופצע יהודים נוספים בחודש נובמבר אשתקד.
המחבל שרצח את קיי הי"ד ביריות רובה הוא פאדי אבו שחידם, שייח' בן 42 שהתגורר עד שחוסל במחנה הפליטים שועפט שבמזרח ירושלים.
כוחות גדולים של משטרה ממחוז ירושלים, מג"ב ויחידת מתפ"א יחד עם כוחות צה"ל ופיקוד העורף, הגיעו הבוקר למחנה הפליטים במטרה לממש את צו ההריסה שהוצא לבית המחבל, וזאת לאחר שערעורה של המשפחה לבג"ץ נדחה.
מדוברות המשטרה נמסר: "הפעילות מבוצעת על ידי למעלה מ-150 שוטרים ולוחמי מג"ב, זאת בתום אישור תכניות שבוצע על ידי מפקד מחוז ירושלים ניצב דורון תורג'מן. נוכח העובדה שמדובר בדירה בבניין מגורים הכולל מספר דירות מגורים, הריסת בית המחבל מבוצעת בדרך של איטום הדירה".
מארגון בצלמו שמייצג את אהרן אימרגרין שנפצע קשה בפיגוע נמסר: "מצער ששוב צה"ל בוחר בדרך הקלה להרוס רק חלק מהבית ולא את כל המבנה. יחד עם זאת, אנחנו מברכים על ההרס שנעשה יחסית תוך זמן קצר. הרס בתי מחבלים מהווה הרתעה ובכך מהווה זכויות אדם של אזרחי ישראל. נמשיך להוביל את המאבק למען הרס בתי מחבלים בצורה מלאה מהירה ויעילה".
כפי שפורסם, בפסק הדין בו דחה בג"ץ את ערעור משפחת המחבל נגד ההריסה כתב השופט אלכס שטיין בפסק הדין: "פעם נוספת אנו נאלצים לשוב ולדון בהחלטה על הריסת ביתו של מפגע לאומני אחוז שנאה נגד יהודים ומדינתם, אשר ביצע פיגוע טרור רצחני, ובו, לדאבון לבנו, קיפח את חייו אליהו קיי ז"ל, וארבעה אנשים נוספים – בתוכם שני שוטרים – נפצעו".
בהמשך כתב כי "החומר החסוי שהוגש לעיוננו, ובו עיינו, בהסכמת העותרים, אימת את עמדתו של מוציא הצו, מפקד פיקוד העורף, כי המפגע הרצחני פעל מתוך דחפים לאומניים ושנאה כלפי העם היהודי ומדינתו. כמו כן מצאתי בחומר זה תמיכה ברורה להערכת המשיב באשר להשפעה ההרתעתית של הריסות בתי המפגעים".
השופט שטיין ציטט מספר פסקי דין התומכים בהריסת בתי מחבלים וכתב: "עוד נקבע בפסקי הדין הנזכרים לעיל ובאסמכתאות הרבות שפסקי דין אלה ציטטו, כי הפעלת סמכות ההריסה מכוח תקנה 119 היא בבחינת כורח בל יגונה בעִתות חירום כשאזרחי מדינתנו מוצאים להורג על ידי מחבלים-מרצחים אשר באים לזרוע בתוכנו פחד ואימה. פסקי דין אלה גם קבעו כי האמצעי של הריסת ביתו או דירתו של מפגע רצחני אינו לוקה, ככזה, בחוסר סבירות קיצוני הקורא להתערבותנו בהחלטת המפקד הצבאי. זאת, מאחר שקיימת זיקה רציונלית ברורה בין הריסת ביתו של מפגע לבין הרתעת המפגעים הפוטנציאליים".
"הנני מודע לכך שלא כל שופטי בית-משפט זה עומדים מאחורי ההלכה החד-משמעית שנפסקה בעניינה של תקנה 119, אך זוהי הלכה פסוקה אשר משקפת באופן ברור ונחרץ את דעתם של רוב השופטים – רוב גדול – וממנה אין מקום ואין כל סיבה לסטות", ציין.
לדברי השופט שטיין, "בהינתן קורלציה – קל וחומר, סיבתיות של ממש – בין הריסת בתי המפגעים הרצחניים לבין הרתעת המפגעים הפוטנציאליים, כיצד ניתן לומר שסבלה של משפחת המפגע, אשר הביא עליה את אסון הריסת ביתה במו-ידיו, חמור מהסבל הכמעט אינסופי אשר ייגרם לקורבנות הטרור העתידיים בשל היעדר הרתעה מספקת?"
"זכויות ילדים לחיים בטוחים ולרווחה אינן מבדילות בין ילד לילד, וגם אנחנו לא נעשה את ההבדלה", הוסיף. "בצאתנו מהנחת השוויון בין הילדים, נעמיד אל מול ילדיו של המפגע – שבסבלם לא נקל ראש – את הילדים אשר נפגעו ואשר עלולים להיפגע ממעשי טרור רצחניים כדוגמת זה שבוצע על ידי המפגע, ובפרט את ילדי האנשים אשר נרצחו או עלולים להירצח אך בשל היותם יהודים שחיים או מבקרים בישראל. כל אימת שההרתעה המושגת בזכות הריסת בתי המפגעים מונעת פגיעה בנפש, טענת העותרים האוחזת בזכויות ילדיו ושאר בני משפחתו של המפגע קורסת תחתיה".