הגעתי הבוקר לניחום אבלים אצל יהונתן פולארד. תכננתי להגיע לכמה דקות בלבד, אבל פשוט לא יכולתי לצאת משם. למרות האנגלית החלשה שלי הצלחתי להבין את רוב הסיפורים של יהונתן וזה היה פשוט שיעור חשוב באמונה.
בשילוב של בכי, קצת הומור וחיוכים מתוקים מזכרונות שונים - סיפר פולארד על אסתר אשתו, על המסירות שלה, על הלב הגדול ועל הלימוד העצום שהוא למד ממנה לחיים.
הוא סיפר על ההודעה האחרונה שאסתר שלחה לו מתוך בית החולים לפני פטירתה - "הנשמה שלי ירדה לעולם בשביל שתי משימות - להביא אותך הביתה, לישראל. ולהביא אותך כיהודי גאה במעשיו ולא כגוי", והוסיף כי אסתר רצתה להוציא אותו מהגלות ולהוציא את הגלות מתוכו. "כידוע, יותר קשה להוציא את הגלות מהאדם מאשר להוציא את האדם מהגלות. והיא דאגה גם להוציא אותי מהגלות וגם להוציא את הגלות ממני".
כשהרב אריה שטרן הגיע לניחום הוא הדגיש ליהונתן את ההערכה הגדולה של עם ישראל כלפיו וכלפי המסירות של אסתר למענו ולמען עם ישראל. הרב שטרן הוסיף "ארץ ישראל נקנית ביסורים", ופולארד מייד חייך ואמר "יש לנו כוס מלאה בייסורים. אבל אנחנו שמחים בה, זו זכות עבורנו".
בין המנחמים היה גם זוג צעיר שהגיע עם התינוקת שלהם. הם סיפרו שהיא נולדה ביום שהוא הגיע לישראל ולכן קראו לה - פדות רינה. יהונתן התרגש מאד וביקש לברך אותה. "יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל" ומייד ביקש להסביר מדוע זו הברכה היחידה שהוא מברך תמיד את כולם - "כשהשחרור מהכלא התקרב היתה לי וועדה ובה הודיעו לי שהשחרור נדחה כרגע. יצאתי מהחדר ובכיתי. מייד חייגתי לאסתר וסיפרתי לה. היא אמרה לי להתפלל, וכך עשיתי. כעבור זמן קצר קראו לי חזרה לחדר והודיעו לי שהיתה טעות והשחרור לא נדחה. אתם יודעים מה התפללתי? 'יברכך ה' מציון'. לכן אני יודע שהברכה הזו עובדת ומתקיימת".
בשלב מסויים פנה פולארד אל הנוכחים בחדר "אני רוצה להודות לכם על כך שאתם חיים בישראל" לא הבנו למה הוא מבקש מעומק הלב להודות לנו והוא הסביר "אסתר לימדה אותי להסתכל על הדברים כך - בזכות היהודים היקרים שגרים בארץ ישראל אני זכיתי לעשות שליחות מתוך רצון לעזור להם. אם לא הייתם גרים כאן לא הייתי זוכה לזכות הזו" אמר בקול נרגש ורועד. "ועכשיו גם אני זוכה לגור בארץ ישראל בזכות אסתר"