בכל ישיבה יש לשבת אופי מעט שונה, בכל ישיבה יש לשבת קסם משלה. במדור הזה אנחנו מנסים כל שבוע לתת הצצה לשבת המיוחדת של ישיבה אחרת, והשבת אנחנו עם ישיבת עתניאל.
"ערב שבת הוא לא העניין בשבתות בעתניאל" מספר תלמיד הישיבה שמוליק סמואל, "זה לא ששבת בערב לא מיוחדת, היא מאוד מיוחדת, אבל הסיבה שלשמה נשארים שבת בישיבה מתחילה אחרי שכל זה נגמר, בשבת בוקר".
"מיום שישי יש תחושה אחרת באוויר, המקווה פתוח לאורך היום, ואנשים לובשים בגדי שבת לפעמים כבר בארוחת צהריים. אחר כך יש קבלת שבת ארוכה, עם ניגונים אופייניים שלמדתי בישיבה ולקח לי כמעט שנה להיות בטוח שאני שר אותם נכון. יש שיחה של אחד מראשי הישיבה, יש מנגינה ייחודית לאדון עולם, יש ארוחה עם שירים ואחריה יש עונגי שבת עם הר"מים. זה שבת בערב, אבל אני כאמור מחכה לבוקר".
"בערך שעה לפני הנץ אני מתעורר. אני קם ממש מוקדם כי אני אחראי להעיר את השיעור שלי לותיקין, ולהניח חמש תבניות ענקיות של קיגל על הפלטה. בערך רבע שעה לפני הנץ מתחיל מניין ותיקין, שלא קוראים לו "המניין המרכזי" רק מפאת כבודם של מניינים מרכזיים רגילים במקומות אחרים. בעתניאל הרוב המוחץ של תלמידי הישיבה והאורחים קמים לותיקין. התפילה בבוקר עושה אווירה של שבת".
"אחרי ותיקין קורה הדבר שלשמו התכנסנו – שיעור ב"מנחת חינוך" שראש הישיבה הרב רא"ם מעביר. המנחת חינוך הוא פרשן על "ספר החינוך" שהרב רא"ם אומר שאין בעל כושר ניתוח ובידוד משתנים כמוהו בכל ההיסטוריה היהודית. השיעור הזה מתרחש בקביעות כבר למעלה מעשרים וחמש שנה! (לאחרונה שאלתי את הרב והוא התלבט בין 27 ל28 שנים) ומלווים אותו הקיגלים שעלו על הפלטה מקודם, סיר גדול מאוד של אייס קפה, ומה שנקרא "שאלות מנחת חינוך".
'שאלות מנחת חינוך', כפי ששמוליק כינה אותן, הן הסיבה שהשיעור השבועי עוסק כל כך הרבה שנים באותו ספר, וכבר למעלה מעשר שנים נמצא בכרך השני מתוך שלושה. תלמידי הישיבה מנצלים את עת הרצון ושואלים את הרב רא"ם את כל השאלות המעניינות והאקטואליות שמטרידות אותם לאורך לאורך השבוע.
"הרב מספר את כל הסיפורים החסידיים שלו על מוריו, רבותיו וידידיו בעולם האמת, ומאריך בתיאור הכיוון אליו צועדים הישיבה, הציונות הדתית והעולם בכלל. אנחנו משתדלים ללמוד בכל שבת לפחות דף שלם מהספר" מעיד סמואל, "כדי להרגיש שאנחנו מתקדמים, אבל המנחת חינוך עצמו הוא לא הסיבה שבגללה הרב רא"ם מאחר לשיעור אצל הבעלי-בתים".
שיעור נוסף שהוא ממליץ לתפוס, אם כבר הגעתם לשבת בישיבה, הוא השיעור של הרב בני אחרי המניין המרכזי. בשיעור שרים שירים קבועים (כל כמה זמן הרב בני מוסיף, כיום שרים את "ישמח משה", "ואמרת כה לחי", "שלום לך דודי", ובסוף השיעור את "יפה ותמה"), ובכל שנה הרב בני לוקח ספר חסידי אחר ומלמד מתוכו. גם בשיעור הזה יש אוכל קבוע, שהוא עוגות, וחצי סיר אייס קפה או מה שנשאר מהמנחת חינוך.