השיבה שופטינו כבראשונה

אני מבקש לדבר אליכם לא רק מדם ליבי. אלא מדם ליבם של מיליוני אזרחי ישראל. דברים הבוערים בעם מיום שקמה הממשלה בחצי השנה האחרונה. אני תפילה שדברים הבוקעים מן הלבבות הרבים יזכו לעורר לבבות סגורים ואטומים.

בחיל ורעדה אני טוען בפניכם שאנו, כל בניה ובנותיה של הציונות הדתית (והאמת לא רק ...) צועדים אל סף תהום הפלגנות, מובלים על ידי כוחות מתוכנו ממש, שלא מדעתנו. כוחות שהונו אותנו. כוחות שהשתמשו באמון שנתנו להם – בשימוש לא הוגן, לא ראוי ולא ישר. כוחות שגרמו לשסע בתוכנו ולשסע כואב ביננו לבין ציבור לאומי מסורתי רחב שעד לא מכבר נתן בנו את עיניו כמלח הארץ.

אודה שבעקבות כך גם התעוררו חיבורים מופלאים בין הציבורים השונים. אגע בכך בסוף דברי.

בראש ובראשונה אני הקטן, מרכין ראש בענווה והערכה עמוקה מול כל תלמידי החכמים שבדור, היוצאים מכל בתי המדרש ולא רק שלנו. אני מרכין את ראשי מול גדולי הדור, תלמידי חכמים, רבני ערים, דיינים, ראשי ישיבות וראשי כוללים חרדים, חסידים, ליטאים, ציונים דתיים וחרדים -לאומים. מול אלה שעוסקים בתורה יומם ולילה, אברכי כוללים ובחורי ישיבות בהן התברכה האומה כולה. קולם, קול תורה לשמה, חיוני למארג הכללי של כלל ישראל. תורתם-תורתנו. כולם שותפים מלאים לתחיית הקודש שלנו. נשמת אפה של מדינתנו.

בצורה הדרגתית על פני ציר הזמן, נקודת היחס לרמה הדתית-תורנית על הדתומטר או במילים אחרות 'יראת השמים' הציבורית שלנו, התקבעה והתחזקה על הקצה הרחוק של הסקאלה. זכות גדולה היא לנו. הרצון לשמור על הלכותיה של תורה קלה כבחמורה זהו אבן יסוד מאבני הבניין של עמנו. נשמתנו קמהומתעוררת לתחייה.

כך למשל, לבד מישיבות תיכוניות מלאות וגדושות, נפתחו בשנים האחרונות עוד ועוד ישיבות קטנות לאומיות ועשרות תלמודי תורה. ישיבות גבוהות וישיבות הסדר מתמלאות עד אפס מקום. כוללים לאנשי מעשה נעשים בעלי ביקוש רב. שיעורי תורה, דף יומי, רמב"ם יומיוהלכה יומית כל אלה הם כבר בגדר שיגרת היום של רבים מאיתנו, כך גם עוד ועוד בתים הולכים ונבנים מתוך טהרה ועל פי דרכה של תורה. הצימאון לתורה רק הולך ומתגבר מידי יום.

נכון, לא הכול יפה ומתוקן. ישנם עדין השפעות קשות וכואבות על המרחב התרבותי-רוחני שלנו. טובי בנינו מתמודדים עם אתגרים מורכבים בהם לא התמודדנו מעולם. אך בטח ובטח הרצון הכללי של כל מאווי חיינו הוא רק להוספת קדושה ויראת שמים ולא חלילה – הנמכה של כל האידאלים הנשגבים עליהם גדלנו וגדלו אבותינו. 

כתוצאה מתהליך זה, ישנם ציבורים, ארגונים שונים, מכונים כאלה ואחרים שמוצאים את עצמם כפחות רלוונטיים ועם יכולת השפעה פוחתת והולכת. כך הפכו להם ארגונים שמתהדרים בסובלנות ובהארת פנים לגורם מפלג,כפייתי - הכופה את דעתו על דעת רוב בנין ומניין של רבני ישראל ועל רובו של העם היושב בציון. כך הפך שר הדתות של כלל ישראל לשר הדתות של בתי מדרש מועטיםובודדים.

היום מעל במה חשובה זו, אני מבקש להזהיר אותנו מפני אבדן הזהות אליו אנו מדרדרים. מפני ההשתלטות הבלתי מוסכמת על המרחב הציבורי-רוחני שלנו. מפני פגיעה חמורה בכבודה של תורה ובמעמדה של הרבנות הראשית לישראל. 

בעוד שהשאלות ההלכתיות שכל יהודי מבקש להחמיר או להקל על עצמו בעולמו הפרטי, הן עניינו האישי ואין לנו עניין בכפיה דתית. הרי שבראיה המדינית-ציבורית, מדינתנו מדינה יהודית! המרחב הציבורי -דתי שלנו חייב להתנהל אך ורק על ידי 'הרבנות הראשית לישראל'שהיא המוסמכת היחידה לדון בשאלות הרות גורל לקיומנו. לשם כך ייסדה מרן הרב קוק זצ"ל בבחינת "כזה ראה וקדש".

וכל פגיעה בה, בסמכותה ובכבודה תגרום לתוצאות קשות ח"ו : פגיעה בזהות היהודית של המדינה, שנאה גוברת ליהדות ושסע מעמיק והולך בעם היהודי. ולא רק זה, אלא לעוד קשיים קשיםוכואבים בחבלי תחייתנו. ואני מצטט : "..דלדול כבוד הרבנות גרם הרבה לדלדולה של האומהבחומר וברוח והוא שגורם עכשיו להכבדת חבלי התחיה שלנו.." (הרב קוק מאמרי הראיה, כבוד הרבנות)

הלוואי ונזכה להפנים היטב את דברי מורנו ורבנו הרב קוק זצ"ל להעמדת כבודה של הרבנות בראש ובראשנה. זוהי דרכם של הצדיקים הטהורים אשר מוסיפים אור, צניעות, ענווה, טהרה, יראת שמים, יושר וכבוד אמיתי. ולא כבוד זול וחיצוני.

כאשר מנסים לנתח את מדינת ישראל וביחוד את 'הצינות הדתית' מקובל לבחון שתי מערכות צירים. לאום ודת. דת ולאום. מה גובר על מה ? ה'ציונות' או ה'דתיות' ?! לא ארחיב בזה עכשיו, אבל בהמשך אגלה עד כמה באופן מפתיע אלו לא שתי דברים אלא דבר אחד ולא לחינם הם משפיעים זה על זה. 

לאורך העשורים האחרונים, רוב השיח הימני-ציוני נסוב בצירו הראשון סביב סוגיית ההתיישבות ביהודה ושומרון. בשנים האחרונות נוספו לדיון גם היחס לערביי ישראל ומאזן הכוחות בין רשויות השלטון. בסוגיה זו אין ספק כי הציבור נעשה ימני יותר. לאומי יותר ומלא באהבת הארץ - חרף השליטה המוחלטת של ארגוני השמאל בכל מוקדי הכוח במדינה.

הציר השני הוא הציר הדתי. הרצון הגדול לתורה, לטהרה וליר"ש שמתעורר בלבבות - לא מקבל ביטוי ברמה המדינית-ציבורית. השיח סביב 'זהותה היהודית של המדינה' נעשה מטושטש ומבולבל מיום ליום. יש גורמים שונים שאחראים על כך. הם עמלים על זה ללא לאות. מידי יום אנחנו נשטפים בצונאמי אדיר שחודר אלינו עמוק עמוק מתפיסת עולמם של אירופה, אמריקה וחבריה השונים. ארגונים זרים השתלטו לנו על השיח. 'עולם רחב ומגוון' של שיטות פסיכולוגיות. שיימנגים למיניהם ועוד יכולות על אנושיות הנדסו את התודעה ויצרו שפה חדשה.

הסוגיות ה'מגדריות', 'עולם לימוד התורה' הנשי, תנועות נוער מעורבות, 'קהילת' הלהט"ב, 'יהדות' התפוצות, 'שיויון' מיגדרי, 'זכויות' אדם ועוד כהנה וכהנה - כל אלו הם רק מקצת דוגמאות בהם השיח מהונדס היטב ונעשה לחד גוני וחד סתרי. כל מי שיעז להביע את דעתו בנחרצות נגד תופעות אלו שהם הפך הבריאות, הפך הנורמליות בעם ישראל והפך האנושות בכלל - מיד נשטף באמירות על היותו חשוך, שונא אדם וצלמו, הומופוב, גזען, מחרחר ריב, בעל מחלוקת וכמובן–פלגן, מפלג, מפולג או כל מילה אחרת בעלת שורש פ.ל.ג.

אכן דבר ידוע הוא שישנם מקומות שקשה גם שם לכבוש את התודעה הציבורית. ברשתות החברתיות למשל, מקומות שהבריאות -הטבעית -הישראלית מצליחה קצת להישמר. אבל זה לא מספיק, גם שם רבו המכשולים. אין זה המקום לפרט על כך.

ועכשיו הרשו לי רבותי, מכובדי היקרים לגעת בעובי הקורה לדעתי הדלה - 

בעומק התהליך הזה שדיברנו עליו, המילים 'ימין' ו'שמאל' במובן הפשוט שלהם נעשה פסה ומיותר. יש מי שזיהו את התהליכים האלו מזמן. היה להם נח שאנחנו נמשיך לדבר ולעסוק כל היום בשאלות של 'ימין' ו'שמאל' בו בזמן שהם קידמו מתחת לפני הקרקע חוקים ורפורמות איך להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה. כך בעשרות השנים האחרונות כשכולנו משוקים מסמי ההרדמה שהיממו אותנו הם הצליחו לבנות מארג מתוכנן לפרטי פרטים איך לרדות ולהשתלט על התודעה הציבורית של 'ההמון' הנבער, אותו המון "עלוב", "תת אדם", "חסר עמוד שידרה "ועדר תועה של "ביביסטים". ובתוך כך גם לקבע את יושבי בית המשפט העליון והברק הממונה עליהם כגורם היחיד, בעל השליטה ובעל הכוח–אשר הוא ורק הוא יקבע את אמות המידה והנורמות המוסריות של המדינה החדשה. 

רבנות? רבנים?! חרדים? הם "קיצונים" ומהווים סכנה לדמוקרטיה! וסכנה למדינה היהודית בקיצוניות היתר שלהם. וכך בשקט בשקט ועם הרבה תבונה מניפולטיבית הם הפכו את כל מי שלא יישר איתם 'קו' לגורם קיצוני ומפלג.

אימוץ תפיסת העולם של אנשים שאין להם שום רצון לראות את מדינתנו כמדינה יהודית הוא שהביא אותנו למצב העגום של זהותה היהודית של המדינה, הוא שהביא אותנו למלחמות בלתי פוסקות דווקא על הדבר שאמור לאחד את כולנו- יהדותנו.

לצערנו הרב בסוגייה הרת גורל זאת היו מי שהחליטו לחצות את הקווים. הם לא הבינו שמחלוקת זו היא ממש לא לשם שמים. חלקים מתוכנו, טובי בנינו, לא מספיק הבינו עד כמה הם כלים ביד כליו של היוצר, המנווט והמתכנן. עד כמה הם בעצמם בלי משים לבסוללים את הדרך להגשמת חלומותיהם הקדחתניים של המחזיקים את עצמם כ'בעלי הבית' על המדינה הזאת. ואם הבינו, אז חמורה דרכם כפל כפליים.

הביטו לדוגמא על ה'רפורמות' החדשות בכשרות ובגיור. וכי יעלה על הדעת שבכזה מעט זמן הצליחו לקדם כאלה רפורמות הרות גורל לעם היהודי מבלי להיוועץ עם כלל רבני ישראל? מבלי לקבל את הסכמתם של רובם המוחץ? אלא שהכול כבר כתוב, ערוך ומוכן. מה שצריך זה רק כמה רבנים שיתמכו בשביל הנראות הציבורית וזה יספיק. 

ומה אם ח"ו יהיה צורך להקים ספרי יוחסין? וכי את מי זה מעניין? את ליברמן? את לפיד? את אהרן ברק?! כל המילים על 'שינויים פרוצדורליים' בלבד, ו'הרצון להשיב אל הבית היהודי רבבות צאצאי זרע ישראל' הם עוד תרגיל מוצלח, עוד שיטה דמגוגית להשתלט על התודעה, עוד שלב בדרך לפירוק הסטטוס קוו.

אתם מבינים?!יהודים יחקקו יהודים בספרי יוחסין! וזה ממש לא מעניין אותם. כיצד אנו מישירים מבט אל מציאות שכזו מבלי שרגלינו רועדות. כיצד נוכל לבוא ולומר ידינו לא הייתה במעל? האם נטרפה דעתנו?! איך הפכנו בפועל לחותמת גומי של פירוק הקשר המאחד אותנו? איך הפכנו להיות קבלני ביצוע של אבדן זהות ואבדן ערכים טוטאלי מהמדינה היקרה שלנו?

רגע לפני סיום חשוב לומר גם כמה דברים מעודדים -

עם ישראל חי! העם זוקף קומה ומתחיל להתעורר. איננו חפץ ואיננו מוכן שירדו בו יותר.כולנו מרגישים את רעידת האדמה שמתרגשת עלינו מתחת לרגליים, בקרוב ממש ייצאו כולם לרחובות. הממשלה הזאת תיפול בדיוק כמו שמערכת המשפט על מרכיביה השונים קורסות לנו מול העיניים. העם מזמן איבד בה כל אמון.

זה הזמן שנישא את דגל הקודש בגאון! שנקרא בשם ד' על מדינתנו - יסוד כיסא ד' בעולם. 

אנחנו רואים את זה בהתעוררות בצמתים. בהפגנות. במדיה ובעיקר –בלבבות! בכל מקום אפשרי יש צימאון אדיר לרוח אחרת של טהרה ויראת שמים. ב"ה נרקמים חיבורים מדהימים בין ציבור לאומי גדול שמרגיש נבגד לבין ציבור תורני שמבין את גודל השעה. הולך ומתברר עד כמה הקשר שלנו לעם ישראל, לארץ ישראל הוא ממש אותו קשר ואותה שייכות שיש לנו לתורת ישראל, לכבודה של תורה ולכבודה של הרבנות הראשית. אלו לא שתי צירים אלא ציר אחד ממש.

ואסיים בתפילה קצרה: "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה והסר ממנו יגון ואנחה ומלוך עלינו מהרה אתה ד' לבדך בחסד וברחמים, בצדק ובמשפט. ברוך אתה ד' מלך אוהב צדקה ומשפט"

מי יתן ונזכה לקחת חלק בתהליך הגדול הזה.

הכותב, הרב ישראל אביטן משמש כר"מ בישיבת גבעת אולגה