הלב מתפוצץ מכאב על המחדל הנורא של שחרורם של מאות רוצחי ילדים ותינוקות, והלב מתרגש עד דמעות למראה הבנות והבנים שלנו חוזרים הבייתה מהתופת.
אנחנו נמצאים במערבולת לא נורמלית.
במעבר שבין פרשיות השבוע, פרשת שמות מסתיימת כאשר משה רבינו מרים ידים לבורא עולם בזעקה: "ומאז באתי לדבר אל פרעה הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך.." - מה קורה פה ?! מה הסדר האלוקי ריבנו של עולם שאתה מכוון אותנו אליו ? למה זה כל כך הפוך? מילא שיקח זמן אבל למה נהיה יותר קשה פתאום ?!
משה רבינו רואה בסבלם ובצערם של ישראל ולא מסוגל לראות אותם בצער הגדול הזה.
למה הגאולה לא מתקדמת איך שאנחנו רוצים ?? "למה זה שלחתני" ?!
ופרשת וארא פותחת בתשובה לשאלה הגדולה הזו, הרבה הסברים אמרו חזל לתשובה של הקב"ה למשה. בשנה שעברה נפגשתי עם הסברו המופלא של הנצי"ב (מעובד מתוך דבריו):
אומר הקב"ה למשה רבינו "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם.."
וכי אתה משה רבינו חושב שרק לך כואב, רק אתה בצער?! אלו הבנים שלי ! אלו הילדים שלי - כל אחד ואחת מהם. וכי אני לא שומע את הנאקות והזעקות שלהם ?! ו וכי לא כואב ?!
וכי אני לא רואה בסבלם של החטופים והחטופות שזועקים אלי מהאדמה ?! וכי אני לא שומע את הצער של ההורים שנגמרו להם החיים ?! וגם אני שמעתי!
דע לך משה רבינו כלל גדול, בכל פעם שתראה בצערם ובכאבם של ישראל - הצער הזה הוא קודם כל שלי. עוד הרבה לפני והרבה יותר עמוק ופוצע ממה שכואב לכם. זה צער השכינה.
זה שאתה רואה סיבוכים בגאולה, זה שאתה רואה כביכול חולשות ואפילו נסיגות, זה שאתה לא מבין מה קורה פה - זה לא בגלל שחלילה לא אכפת לי, אלא כי הגאולה היא אלוקית. נצחית - לכן היא לא נמדדת לפי כללי הטבע האנושיים.
לרגע אל תחשוב שעזבתי אותם חס וחלילה - "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם - ואזכור את בריתי". אני תמיד זוכר, גם אם אתם קצת תשכחו אני לרגע לא יכול לשכוח ! כל יום, כל דקה, עם סיכה ובלי סיכה בורא עולם לא עוזב אותנו לרגע.
אנחנו נמצאים במהלך גאולה היסטורי אלוקי שהוא לא לפי אמות המידה שהשכל שלנו מסוגל להבין.
יש לנו אמונה גדולה בבורא עולם. כל סדר הגאולה שזורח על עם ישראל כבר למעלה מ100 שנה יחד עם תקומתה של מדינת ישראל הוא לא משהו שאפשר להבין בכלי השכל הרציונלים האנושיים.
כל מה שעברנו בגלות, התופת הרדיפות, השמדות, השואה , מסעות ההרג והשנאה לאורך כל הההיסטוריה ועם ישראל חי וקיים - זה לא משהו מדיד במוח האנושי המצומצם שלנו.
אין אף היסטוריון שיכול להסביר את הפלא הזה שנקרא עם ישראל.
כך גם השנה האחרונה הראתה לנו פעם אחר פעם איך אנחנו מנסים לנתח מהלכים קדימה והכל פועל הפוך. הקב"ה לא עובד אצלנו.
זה לא אומר שלא מוטלת עלינו החובה להמשיך לפעול לפי מה שאנחנו מבינים ויודעים ובנוסף להתריע ולמחות על מה שלא נכון ומסוכן. אנחנו חייבים לטפל בחולשות. חייבים.
יחד עם זאת הקב"ה מעביר אותנו הרבה שיעורי אמונה. אנחנו פועלים המון ומתוך המסירות נפש הרבה מאוד דווקא לא הולך לפי התוכניות שלנו ופתאום הכל פורץ הרבה מעבר למה שחשבנו.
בעזה (הקטנה..?) אנחנו נלחמים כבר למעלה משנה ולא נגמר. לבנון תוך חודשיים והם רועדים מפחד. סוריה - מדינה עם תחמושת של מדינה חיסלנו כמעט את כולה תוך שבועיים. איראן העצומה מוכה ומשופלת עד עפר ועוד ועוד דוגמאות בלי סוף... הכל כמעט במלחמה הזאת לא לפי ההיגיון. כי עם ישראל וההיסטוריה שלו היא לא הגיונית. אנחנו עם לא נורמלי.
אז מה קורה איתנו עכשיו ?
משהו יכול להסביר את זה ?!
די כבר לנסות. שלא יתפוצצו לנו עוד כמה ביפרים בפנים.