שיטות אפלות

אין כמו הדלפת עדותו של שלמה פילבר ש"התרעננה" לה בימים אלה במשרדי פרקליטות המדינה, ערב עדותו בבית המשפט, כדי להעיד על עומק הריקבון שפשה במערכות אכיפת החוק - ואין דרך עדינה יותר לומר את הדברים.

החוק מופר בריש גלי ושופטים מולכים שולל - ולא בפעם הראשונה. לא במקרה - ולא באקראי; אלא באורח שיטתי. במכוון ומתוך זדון; ואלה לא דברים של מה בכך. הנורמות שהשתרשו כאן הן פשוט דיקטטוריות. זכויותיו של היחיד הפכו למשיסה בידי חונטה חסרת מעצורים.

קחו, לדוגמה, את הפרוצדורה הנקראת "ריענון זיכרון". עדי תביעה נאלצים להתייצב, ערב הופעתם בבית המשפט, בפני צוות של הפרקליטות, לא כדי להזכיר להם את מה שהם סיפרו בעבר בחדר החקירות, אלא כדי "לעגל" פינות , לסגור פערים, להבהיר "נקודות עמומות" ולמלא את החסר בעדויות של אחרים; ואלה רק ראשי פרקים. מה שקורה בשלב הזה הוא פשוט בלתי נסבל. השיחות לא מתקיימות, למיטב ידיעתי, בדרכי נועם; והכל ברשות ובסמכות. בית משפט עליון כבר אישר את העקמומיות הזאת; שיש כמותה רק במשטרים אפלים .

אבל מה שמטריד עוד הרבה יותר הוא העובדה שלאחר שהעד "ריענן" את זכרונו מודלפת עדותו המשופצת ברבים; כדי לשתול אותם בתודעה הציבורית.

החוק בישראל, מפירות המורשת הבריטית המפוארת , אוסר לפרסם דבר על ענין פלילי התלוי ועומד בבית משפט במטרה להשפיע על מהלך המשפט או על תוצאותיו. אבל מה שקורה , בפועל, במקומותינו, הוא ההיפך הגמור. להדלפות יש רק מקור אחד. רשויות האכיפה משתמשות בהן כבעניין שבשגרה. ללא חשש מפני מוראו של החוק. המטרה מקדשת את האמצעים ושופטים מנפקים תעודות חיסיון כדי להסתיר את האמת מפני הציבור.

ההדלפות הופכות לכשרות. ריענון זיכרונם של עדים הופך לנוהל שאין לראותו אלא כאמצעי לשיבוש ההליך המשפטי. החדירה לרשות היחיד, כדי לדלות פרטים מביכים על עדים "סרבניים" , אף היא כבר אינוה מטרידה את מנוחתם של היושבים במגדלי השן של האוליגרכיה שהתמקמה בגבעת רם.

הפקרות מוחלטת שולטת, לדעתי, בכל המערכות האלה שאמורות, כביכול, לשמש מעין שומרות סף; אבל בהיעדר מנגנונים מפקחים יעילים ובהנחה שזה גם האינטרס של בית המשפט העליון – לשמור על מעמדה של מערכת המשפט – האזרח הופך למעין אסקופה נדרסת. המונח דמוקרטיה מהותית הופך למטבע חוקי.

מערכת דורסנית עושה ככל העולה על רוחה; ללא כל יכולת להתייצב מולה. השיטות הן מגוונות למדי. אחת מהן היא, כפי שכבר התפרסברבים, איסוף חומרים כאלו-מפלילים כדי לאחוז בגרונם של נבחרי ציבור "בעייתיים". מסמך משטרתי שדבר קיומו נחשף לפני כמה שנים העיד על מטרת מחבריו.

מכתבים אנונימיים משמשים, על פי רוב, עילה לפתיחה בחקירה - ובדרך הזאת מסוכלים, לא אחת, מינויים ראויים. גל הירש היה אחד מהם. אינני רוצה להיכנס לרזולוציות בעניין זה שכן העובדות ידועות; והתהום הולכת המעמיקה.