תגובה למאמר "גנבתם, רימיתם ושיקרתם בשביל ראש ממשלה עם כיפה"
בדרך כלל אני נמנע מלהיכנס לדיונים עמוקים בפייסבוק; הפלטפורמה הזו לא בנויה לכך. כל שכן שלא ראיתי צורך לענות למאמר הביקורת של ח"כ רוטמן נגדי.
ראשית, הוא לא התייחס בשום מילה שלו למאמר שכתבתי עליו. פשוט אף מילה. שנית, קצת קשה להתייחס ברצינות למי שניכס לעצמו את השם "ציונות דתית" ומטיף מוסר לאחרים וקורא להם רמאים ושקרנים.
אבל בכול זאת, ישנה כאן הזדמנות להתרומם קצת מעל הרמה של ההתקוטטות הפוליטית הנמוכה והשגרתית, ולנסות לפחות לדון באידאולוגיה. אנסה בכמה מאמרים לענות לנקודות המרכזיות של הביקורת שלו, בתקווה שבכול זאת תהיה מכך תועלת. נקודה נקודה.
בביקורת שלו רוטמן לוקח אותי לימים עברו, ללפני 20 ו-25 שנים, ל"מנהיגות יהודית" – ובצדק (!). כל מה שאני עושה היום, וכל מה שעשיתי מאז, מבוסס על האידאולוגיה של "מנהיגות יהודית" בדיוק כפי שהסברנו אותה אז. אי אפשר להבין את עמדותיי היום בלי להבין את הרקע הזה, ומי שחושב ש"החלפתי צד", לא מבין מה מניע אותי, מהיכן אני בא ולהיכן אני חותר.
אחת הטענות העיקריות של רוטמן היא שמנהיגות יהודית חושבת ש"רק נשים בראש הציבור והמדינה מישהו "אמוני", ולא משנה באיזו דרך, והמציאות תהיה אחרת. בלי תהליך, בלי קרוב לבבות. בלי עבודה מקצועית ויסודית לתיקון המערכות".
רוטמן, שמעיד על עצמו שבצעירותו תמך ב"מנהיגות יהודית", מעיד על עצמו עכשיו שהוא לא הבין במה הוא תמך.
הרעיון היסודי של תנועת "מנהיגות יהודית" שנוסדה בשנת 96 מיד אחרי הסכמי אוסלו וכמסקנה שלהם, היה שהשלב הראשון של התחייה שאותו הובילה הציונות החילונית הסתיים. את השלב הבא צריכה להוביל הציונות הדתית, תנועה שיש בה סינתזה שלמה של כל הטוב שהיה בציונות החילונית (והיה בה הרבה מאוד טוב) על בסיס תורת ישראל. לשיטתנו הציונות הדתית צריכה להיות מה שהייתה פעם "ההתיישבות העובדת". את התהליך הזה הגדרנו כ"חילופי משמרות" בתהליך התחייה.
אבל אז לאנשי הציונות הדתית לא הייתה שום תודעה של הנהגה. הם בחרו ב' (מפד"ל) והרגישו סוג ב', כפי שנהג לומר אז בלי סוף אדיר זיק זצ"ל. התפקיד שלקחנו על עצמנו במנהיגות יהודית היה ליצור תודעת הנהגה בקרב ציבור הסרוגים. לא רק פוליטית, אלא בכל תחומי ומרחבי העשייה הציונית: צבא, התיישבות, משפט, אקדמיה ועוד, וכמובן, שכול זה יבוא בסופו של דבר לביטוי גם בתחום הפוליטי.
הרעיון של מועמד אמוני לראשות הממשלה, ראש ממשלה עם כיפה, לא היה המטרה(!). הוא היה האמצעי לשם פיתוח התודעה. המטרה הייתה פיתוח תודעת מנהיגות היסטורית. בגיליון הראשון של "לכתחילה", גיליון שהיה המניפסט של התנועה, פרשנו את המשנה האידאולוגית ואחר כך כתבנו כך: "החתירה להצבת מועמד כזה [אמוני] תהיה מנוף לפיתוח כל הרבדים שהזכרנו. היא תחדיר את תודעת המנהיגות היהודית.....". מנוף, אמצעי – לא מטרה.
זו גם הסיבה, רוטמן, שאם תשים לב, אף פעם לא טענתי שבכך שיש לנו היום ראש ממשלה עם כיפה, הוגשמה המטרה של מנהיגות יהודית. מעולם לא אמרתי כך, ומעולם לא חשבתי כך, למרות שאני בהחלט מקווה שמתוך כך נגיע גם ליעד שהצבנו. שזה שלב בדרך.
מבחינתי בנט כראש ממשלה הוא עדיין לא הגשמת היעד מכמה סיבות: א. הוא לא בא במפורש בשם הרעיון הזה. אני מאמין שהוא נושא אותו ומונע על ידו, אבל לא באופן מודע ומפורש. ב. נכון, רק ששה מנדטים תומכים בו. זה בהחלט לגיטימי, והיכולת שלו להגיע לראשות הממשלה עם 6 מנדטים בלבד מעידה על כשרון פוליטי יוצא דופן (אני לא מאלה שחושבים שהוא רימה או שיקר יותר מאשר שום פוליטיקאי אחר בישראל), אבל כדי שנוכל לומר שהמהפכה האמונית יצאה לפועל, ראש ממשלה אמוני צריך לגיטימציה הרבה הרבה יותר רחבה. ו-ג. בשביל שתהליך חילופי המשמרות האלה בתולדות התחייה יוכל להיות מושלם, צריך את כל הציונות הדתית ובמיוחד את החלק התורני שלה. ועינינו הרואות שחלק חשוב ומשמעותי שלה עדיין משועבד לנתניהו ולליכוד, ולכן עדיין לא מסוגל למלא את התפקיד ההיסטורי שאנחנו לפחות ייעדנו לו.
ואתה, רוטמן, שלא מסוגל ולא שואף בכלל להשתחרר מהפטרונות של נתניהו והליכוד ולהפסיק לאחוז בסינר שלהם, אתה מהווה הוכחה מצוינת לכך שגם אם התקדמנו מאוד בהנחלת תודעת המנהיגות בקרב הציבור האמוני – עדיין נותרו בה רבים שלא מסוגלים לחשוב בגדול.
עד כאן, רוטמן, תגובה לנקודה אחת מהמאמר שלך.