בשבוע שעבר נתעלה מעמנו לגנזי מרומים, מו"ר הרב יהושע רוזן זצ"ל.
זכיתי בזכות גדולה להימנות בין מאות התלמידים שלמדו אצל הרב יהושע רוזן זצ"ל, בישיבת ירושלים לצעירים שעל יד ישיבת מרכז הרב.
מי שלא חווה את החוויה של ללמוד אצל הרב יהושע, לא יוכל להבין זאת. מה שקבלנו ממנו, אי אפשר להעביר במילים. 'יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן', הרב חינך הרבה יותר ממה שאמר, בעצם הדוגמה האישית שהקרין כל הזמן.
השנה שלמדתי אצלו בהיותי בכיתה י' זכורה לי היטב, ודמותו ואישיותו עשו עלי רושם גדול שהולך עימי שנים. ועד היום אני הולך עם רעיונות ודברי תורה ששמעתי מפיו.
כשנפטר הרבי מקוצק זי"ע אמר עליו גיסו החידושי הרי"מ: 'הצדיק אבד ואין איש שם על לב' והוא ביאר אין מי שישים את הדברים על הלב.
זה היה כוחו וייחודו של מו"ר הרב יהושע רוזן, דבריו שנבעו מעומק הלב חדרו עמוק ללבבות, הוא חי את דברי התורה שהוא אמר, חי ונשם אותם בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, הם היו חלק מאישיותו ולכן הם פעלו כל כך ונכנסו ללבבות.
בין צוות הרמי"ם שהיה בזמנו בישיבה לצעירים (תשמ"ו), שכולם היו תלמידי חכמים גדולים מובהקים, מחנכים דגולים, בלטה אישיותו של הרב יהושע רוזן, כמבוגר, הארי שבחבורה, וכאחד מהדור הקודם של התלמידים הוותיקים ביותר של מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל. הרמי"ם עצמם שדרו לנו איך הם מעריכים ומעריצים אותו.
היו אצלו גדלות בתורה ובמידות כאחד. אחד מתלמידיו שלימים הפך להיות רב באחד הגרעינים התורניים בדרום הארץ הוא שיבח אותו והגדיר אותו בפנינו (קבוצה של אברכי ותלמידי הישיבה בערד): 'גדול בתורה וגדול בענווה'. נדמה לי שהגדרה זו תואמת בדיוק לרב יהושע רוזן עצמו. גדלות עצומה בתורה, ויחד עם זה ענווה גדולה.
מידת הענווה שקשרה בינו לרב צבי יהודה
אפילו הסיפור שהיה רגיל לספר כיצד נקשר למו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל, היה דרך התפעלות ממידותיו של הרב צבי יהודה ומעל כולן ממידת הענווה. וכך היה מספר, שבאותם שנים שירושלים הייתה מחולקת, הם הלכו פעם להר ציון, ושם הייתה תצפית שממנה היה אפשר לראות את הר הבית, אך לא לכולם נתנו להיכנס. והיה שם הרב גולד מהסוכנות, והוא אמר לרב צבי יהודה תיכנס, הרב צבי יהודה השיב שיש לו כאן תלמידים והוא לא ייכנס לבד, והרב גולד סידר שיכנסו גם התלמידים.
לאחר מיכן כשהגיעו לישיבה, אמר הרב צבי יהודה לבחורי הישיבה (שבאותו זמן למדו אצל הר"מ הרב כלאב, ומעט למדו עם הרב צבי יהודה) שהוא מבקש סליחה על כך שקרא להם 'תלמידים', והוא עשה כן רק כדי שיוכלו להיכנס להר ציון. הרב יהושע סיפר שזה עשה עליו רושם, הרי הרב צבי יהודה היה אחד מרבני הישיבה, ואף על פי כן לא החשיב את עצמו כ'רב' שלהם, ומעשה זה הביא אותו להתחבר יותר לרב צבי יהודה.
הרב יהושע לא רק היה גדול בענווה אלא גם מיוחד במידותיו התרומיות, לא לחנם היו מכנים אותו 'מסילת ישרים מהלך'. יחד עם גדלותו העצומה בתורה היה בעל מידות תרומיות.
היה מתייחס בחום והארת פנים לכל תלמיד ותלמיד. זכורני שהייתי בטיול בכיתה ח' בשומרון ובקבר יוסף, (איני זוכר באיזה מסגרת) והרב יהושע השתתף בטיול זה, וזכור לי החום והאהבה שהרעיף עלי במשך הטיול, ועודד אותי להגיע לישיבה לצעירים, וכמובן כל הדרך אמר דברי תורה בנעימות מיוחדת.
נדמה לי שדודי הרב אברהם רמר זצ"ל אמר פעם שהרב יהושע רוזן מזכיר לו את הרב צבי יהודה.
מתורתו כפי שזכור לי, היה מדגיש את חשיבות כתיבת וסיכום דברי התורה שלומדים, על פי המהרש"א בבא בתרא י: 'עיקר הלימוד ושנעשה בו רושם הוא לימוד הבא מכתיבת יד אשר על כן נקראו החכמים סופרים' וכו'.
במוצאי שבת היה שותה כוס תה, ומזכיר את דברי הגמרא (במסכת שבת קיט:) חמין במוצאי שבת מלוגמא (רפואה) ופירש רש"י לשתות ולרחוץ.
כתלמידים בישיבה לצעירים, היינו מתווכחים בימים שלפני יום העצמאות על ההשקפה שלנו מול ההשקפה החרדית ביחס למדינה מי צודק? וכו', וזכור לי שבאחת ממסיבות ליל יום העצמאות בישיבה לצעירים אמר הרב יהושע: אתם לא יודעים למה זכיתם? אני כילד בפולין, זוכר את החיילים הנאצים נכנסים לעיירה שלנו'. אני זוכר שדבריו אלו עשו עלי רושם גדול, הנה רב מעיד מחייו על ההבדל העצום שחוללה מדינת ישראל בחיי העם היהודי בעולם.
במסיבת חנוכה הזכיר את הגמרא במסכת שבת (כא:) למסקנה שנרות פתילות ושמנים שלא מדליקים בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת. והסביר בשם השפת אמת שנרות פתילות ושמנים ראשי תיבות 'נפש' והיינו שנפשות שלא נדלקות מהארת השבת יכולות להידלק ולהאיר מאור החנוכה, שאור החנוכה חודר אפילו לנפשות רחוקות.
בהקשר לאותה גמרא שם במסכת שבת, המזכירה את מעלת 'גירסא דינקותא', הזכיר בשם בעלי המוסר ש'גירסא דינקותא נפקא מינה אפילו לעשר דקות'. לעורר אותנו לניצול הזמן.
פעם אמר בכיתה שהוא קשור לתנועת החסידות של הבעל שם טוב.
לפני בין הזמנים, רצה לעודד את הלימוד, ואמר לתלמידים בכיתה, שגם בימי החופשה יש להקדיש זמן מועט ללימוד 4-5 שעות לפחות. ובכיתה נשמעו קולות של גיחוכים, לשמע מספר השעות שהרב הזכיר. אף על פי כן אני חושב שבעומק זה חדר אצלנו והראה לנו באיזה רמות גבוהות של דבקות בתורה הוא נמצא.
כשבני הגדול נהיה בר מצווה, וקודם שהתחיל ללמוד בישיבת 'בני צבי' בבית אל, הלכתי אתו לביקור אצל הרב יהושע רוזן, הרב קבלנו בחום ובאהבה, מזג לנו לשתות, ושיבח מאד את ישיבת בני צבי בפני בני.
יהי רצון שנמשיך ללמוד מדרכיו ואורחותיו בקודש ביתר שאת, ואור תורתו ימשיך לזרוח בקרב תלמידיו להשפיע ברכה לעם ישראל. ונזכה להתחזק בתורה ובענווה ובמידות הטובות למען שמו.