פסיקה עם דגל שחור מעליה

"הדגל מהו? אין זה אלא מוט וסמרטוט של ארג דבוק אליו. לא, אדוני, דגל הוא יותר מזה. בדגל מנהלים את בני האדם אל אשר יחפוץ המנהל, וגם לארץ הבחירה. לשם דגל יחיו וימותו, רק עליו לבדו יערו למות נפשם, אם יחונכו לכך" , כתב הרצל במכתבו לברון הירש בשנת תרנ"ה -1985.

צה"ל הבין היטב את העיקרון הטמון בדברי הרצל. על פי פקודות הצבא; דגל המדינה יונף בכל יחידה בצה"ל בכל יום, בכל מזג אויר. צבא הגנה לישראל, הוא הפרויקט הלאומי החשוב ביותר של מדינת ישראל. בלי הבטחת הקיום הפיזי של עם ישראל בארצו, מדינת ישראל, כמסגרת ארגונית, מאבדת מתוקפה הערכי והמעשי. צבא הגנה לישראל מיוסד על היותו כוח המגן של העם היהודי בארצו. במידה והביטחון הלאומי, יופקד בידי צבא זר, הוא לא יענה על הקריטריון של כוח מגן יהודי בארצו. החידוש הגדול של צבא הגנה לישראל, הוא הפקדת הביטחון הלאומי של העם היהודי בארצו, בידי העם היהודי עצמו. אלפי שנות קיום בגלות, ומלחמת העולם השנייה צרבו את העיקרון הזה בתודעה הישראלית. מלחמת רוסיה-אוקראינה, מעידה יותר מכל על חשיבות העיקרון הזה גם בעידן העכשווי. אומה מגינה על ארצה בכוחות עצמה.

מה שהחזיק יותר מכל את העם היהודי כישות לאומית, גם בהיותו מנותק מארצו, היא הציפיה לשוב לציון כאומה ריבונית בארצה, במטרה לייסד ממלכת כוהנים וגוי קדוש. הציפיה הזו לוותה בשלושה דגלים מרכזיים, שביטאו את הייחוד והיעוד היהודי. ברית המילה שימשה כדגל, כסימן, לשיוכו של היחיד לאתניות היהודית. השבת שימשה כאות, כדגל, לייחודיות של התרבות היהודית הנעוצה בקדושה. אכילת המצה ואיסור החמץ, שימשו כאות, כדגל, לציון נקודת ההתחלה והייסוד של הלאום היהודי ביציאת מצריים. הדגלים הללו, ליוו את העם היהודי אלפי שנים, ושרדו את כל תלאות הגלות. הם ביססו את תודעת העם היהודי כלאום ייחודי ובעל חזון, הם היו המנוע שהניע את התפילה התמידית לשנה הבאה בירושלים הבנויה - התפילה שהייתה הבסיס התרבותי להקמתה של מדינת ישראל.

הכוונה של בג"ץ לחייב את צה"ל להתיר אכילת חמץ בפסח בבסיסיו, חמורה יותר מפסיקה המחייבת את צה"ל לביזוי דגל המדינה. דגל המדינה מניע חלקים מהעם היהודי קרוב למאה שנה. דגל החמץ, הביטוי ללידה הלאומית, הניע את כל העם היהודי אלפי שנים, ועמד באתגרים גדולים יותר. אכילת חמץ בפסח בצה"ל, היא חתירה תחת היסודות הראשוניים ביותר בזהותו הלאומית של העם. בית המשפט העליון מסכן בכך את קיומו של צה"ל ואת קיומה של מדינת ישראל. הצבא איננו אוסף של יחידים שכירי חרב שחברו יחד. הוא ביטוי לרוח הלאומית, שמקצה את טובי בניה להגן על חייה הלאומיים. פירוק היסודות הלאומיים שמרכיבים את הרוח הלאומית הזו, הוא חתירה תחת יסודות הקיום של מדינת ישראל.

המפקד העליון של צבא הגנה לישראל, צריך להפנים, כי קיומו של צה"ל וקיומה של מדינת ישראל, תלוי בעמידה הנחושה שלו, לשמר את היסודות הלאומיים שמקיימים את צה"ל. פסיקה לביזוי הדגל היא לא חוקית, פסיקה להיתר אכילת חמץ בפסח - מתנופף מעליה דגל שחור של אי חוקיות.