אינני יכול עוד להחריש; נפתלי בנט חרד, למיטב הבנתי, לגורלה של קייב הרבה יותר משהוא חרד לעתידה של באר שבע.
לטעמו, אני מניח, זה הרבה יותר אקזוטי; וגם עשוי לשפר את מעמדו בקרב כל אלה שמאסו בהתנהגותו ערב הקמת הממשלה הנוכחית. אין לקבל גישה זרת. היא לא מוסרית והיא גם לא חכמה. ראשית, משום שהעם האוקראיני לא בא טוב להרבה אנשים; ושנית, בגלל שהיא מדגישה את אוזלת היד בתוך המדינה-גופא.
התמונות שמגיעות מאוקראינה קשות. הסבל הוא רב; אבל אין בכל אלה, בעיניי, מאומה. מדובר בעם שהתעלל ביהודים ללא הרף. רבבות נטבחו בפוגרומים. ראשיהם של עוללים רוצצו. נשים נאנסו. בטניהן של נשים הרות נקרעו. לא היה מעשה תועבה שהיה זר לאוקראינים. וחשוב גם לדעת, שכמה מן האחראים למעשים אלה נערצים עד היום כגיבורים לאומיים. פסליהם מקשטים מקומות ציבוריים.
ועוד לא אמרתי דבר על מלחמת העולם השנייה שבמהלכה נרצחו בידי האוקראינים מאות אלפי יהודים. באבי יאר הוא רק אחד מן המקומות ששם הוצאו להורג יהודים. יש שם אנדרטה - ולא האוקראינים הקימו אותה. וכדאי גם לזכור, שמעולם לא נתקבלה החלטה רישמית באוקראינה המבקשת את סליחת העם היהודי.
ועכשיו אנחנו "תקועים", כביכול, עם השאלה כיצד נוהגים ב"פליטי המלחמה " שמתדפקים על שערינו. אינני בא לומר שהפלישה של רוסיה, אין לגנותה; אבל אין בינה לבין המוסר היהודי, כנטען, ולא כלום. הן מכיוון שאלה שמגיעים אלינו - בטיסה, יש להדגיש - מאחת ממדינות האיחוד האירופי אינם עונים להגדרת המושג "פליט" באמנות הבינלאומיות; והן משום שהניסיון להשוות בין היהודים שחיפשו מקומות מקלט הוא נלעג. רובם ככולם, של אלה המגיעים אלינו ומעוררים את רחמיהם של שופטים מסוימים, הם מהגרי עבודה. הם בפירוש לא פליטי מלחמה.
לעם היהודי יש כעת בעיות שצריכות תשומת לב רבה ביותר; והמלחמה באוקראינה היא לא אחת מהן. בית חולים שדה - כך אני רואה זאת - צריך היה להקים בנגב ; לא על גבול פולין. אבל לפרוגרסיבים, בעיני עצמם, במקומותינו אין עניין בנגב. גורלו , כנראה, פחות מטריד אותם; אם אפשר, בתמורה, להצטייר כנאורים בעיני דומיהם במערב אירופה. וכאן שורש הבעיה; הניתוק מן האופק המתקדר והולך של מעמד השבעים והמדושנים.
ממשלה רופסת, מתעתעת, מובילה אותנו בדרכים עקלקלות. התייפייפות בלתי מובנת מנחה אותה. הריסת בתיהם של יהודים במאחזים חשובה בעיניה הרבה יותר מביעור הפשיעה הלאומנית. את תושבי הערים המעורבות – ולא רק שם - היא מפקירה לגורלם. קבלות הפנים על שטיחים אדומים קוסמות, בעיניה, יותר.
דא עקא, לא מסעות של יחסי ציבור צריכים להיות בראש מעייניה של ממשלת התעתועים שהקים בנט. דאגתה צריכה להיות מופנית למקומות שבהם נרצחים יהודים; לאזורים שבהם יהודים כבר לא יכולים להסתובב ללא חשש לחייהם. לא כדי לחוות עוד פוגרומים חזרו היהודים לארץ אבותיהם.