הרב שאול עבדיאל
הרב שאול עבדיאל צילום: יחיאל ברג

בשבוע שעבר פרסם הרב יוני לביא מאמר עם נתונים על כמות "היוצאים בשאלה" בציבור הדתי לאומי.

המאמר גרר תגובות שעיקרן היה על אמינות הנתונים שפרסם הרב במאמרו. ההתעסקות במספרים גרמה לאנשים לסטות מן העיקר - תופעה של חילון בציבור הדתי לאומי!

אז כמה כאלו יש? מה האחוז המדוייק? מי מוגדר דתי לאומי? מי מגדיר מיהו דתי לאומי? מהי ההגדרה לחילוני? מהי ההגדרה לדתי? לא יודע, וזה לא משש משנה.

לציבור הדתי לאומי יש יתרונות רבים, אך גם חסרונות לא מועטים - מותר לומר את זה!

הלוויה האחרונה של הרב חיים קנייבסקי זצ"ל, הזכירה לי את ההלוויה של הרב שך זצ"ל בה הייתי נוכח, לא הבנתי כלום מההספדים, אבל הבנתי מילה אחת שנאמרה שוב ושוב ושוב: "תויירה, תויירה, תויירה".

יש לציבור הדתי לאומי מה ללמוד מהציבור החרדי ביחסו לתורה.

זכורה לי היטב, פעם אחת בה הלכתי ברחובות בני ברק, וראיתי קבוצת אנשים מתגודדים, הלכתי להסתכל מה קרה, וראיתי ילדים ומבוגרים כאחד, המצטופפים סביב רב זקן, כפוף ושפוף, אבל מכובד בעיני כל סובביו. איני יודע מי הוא אותו הרב, אבל אני מקנא בסובביו שמעריצים זיקנה וחוכמה על פני יופי חיצוני וכמות עוקבים ולייקים.

הרב יוני לביא שם זרקור על תופעה שלא נעלמת מעינו של כל פיקח: כמות עוזבי הדת של הציבור הדתי לאומי. אז יש לנו יותר יוצאים בשאלה מהציבור החרדי או פחות? את מי זה מעניין??? יש לנו וזו עובדה.

הבדיחה אומרת שאמא דתייה תלד יותר ילדים חילונים מאמא חילונייה...במקום להתפס לקטנות סביב המספר המדוייק, בואו נתעסק במהות. באיזה מקום בטבלה נמצאים לימודי הקודש בשבילינו? מי הם גיבורי התרבות שלנו?

האם יש עמודה בטבלת באקסל של ראש ישיבה תיכונית בה הוא מציג לפיקוח את כמות תלמידי החכמים שיצאו מהמוסד שלו? או שיש רק עמודות על כמות עורכי הדין / קצינים / זכאי בגרות וכו' וכו' .

לא צריך מסמך אקסל נפרד, אפילו עוד עמודה בטבלה תעזור לנו לשים את התורה לפחות באותו הגובה כמו לימודי החול.

אני יודע שכולם יאמרו לי שלימודי הקודש הם הכי חושבים, והם אפילו אמרו את זה לילדים ולתלמידים שלהם במפורש.

הרב יוני לביא לא הלין על מה אמרנו אלא מה עשינו ומה שידרנו, וכך הוא כותב:

"בזהירות נציע שלוש תשובות אפשריות לשאלה הזו:

א. הסחף מעולם לא היה חזק יותר.

ב. שריר ההכלה שלנו מעולם לא היה גמיש יותר.

ג. סדר העדיפויות שלנו מבלבל אותם.

ונסביר מהסוף:

מה באמת חשוב?

בסלוגן של 'תורה ועבודה' - התורה מגיעה ראשונה. בפועל צעירים רבים קולטים מההורים ומבי"ס שכמה יחידות אתה עושה במתמטיקה ואנגלית, חשוב יותר מאשר האם התפללת הבוקר או נכחת בשיעור אמונה.

אם בי"ס יצטרך 'לגנוב' שעה לצורך הכנת טקס יום השואה – לרוב יהיה זה שיעור קודש שייפול קורבן, ולא, חלילה, מקצוע חול שבו עלולים להפסיד 'חומר חשוב'.

והילדים שלנו חכמים מאוד וקולטים מצוין את המסר".

דברי הרב יוני לביא מזכירים לי סיפור חסידי המספר על אדם עשיר שזכה שבנותיו יתחתנו עם ראשי ישיבות חשובות, וכששאלו את רב העיירה מדוע זכה האיש לכך ומהו ההסבר לכך שבנותיו של העשיר חיפשו דווקא חתן תלמיד חכם ולא חתן עשיר כאביהם, הסביר הרב שראה בעיניו את הטעם לדבר, וסיפר מקרה מייצג של התנהגותו של אותו עשיר. באחד מן הימים נאלץ רב העיירה לבקש מאותו עשיר כסף לשם משפחה נזקקת, אותו יום היה יום חורפי ביותר, אולם הרב יצא לדרך והגיע לבית היהודי העשיר.

בפתח הבית קלט הרב שנעליו מלוכלכות בבוץ רב, ולכן החליט להכנס דרך הדלת האחורית המביאה למטבח הבית, ולא דרך הדלת הראשית המביאה לסלון הבית המכוסה בשטיחים יקרים, "עדיף שלא אלכלך את השטיחים" חשב הרב בליבו.

הרב נקש על הכניסה האחורית של הבית, ובנותיו של העשיר פתחו לו את הדלת, הבנות רצו לקרוא לאביהם, שמיהר לפתוח את הדלת הראשית של הבית, אולם גילה לתדהמתו שהרב לא שם, בנותיו של העשיר קראו מיד לעברו שהרב נמצא בדלת האחורית, בכניסה למטבח, העשיר מיהר למטבח ושאל מיד את הרב מדוע לא נכנס בדלת הראשית? "לא רציתי ללכלך את השטחים" ענה הרב. העשיר הרצין ואמר לרב: " מדוע כבוד הרב הורס לי את החינוך של בנותי?

מה המסר שיבינו בנותי עכשיו, שהשטיחים יותר חשובים מכבודו של הרב???, בבקשה מהרב, יכנס בדלת הראשית עם נעליו המלאות בבוץ, ויראה לבנותי שכבוד התורה חשוב משטיחים יפים".

בפרשת תזריע, עושה התורה הפלייה בין לידת גברים ללידת נשים, כאשר נולד בן, האישה טמאה רק שבוע, אך כשנולדת בת היא טמאה שבועיים. מדוע מפלה התורה בין הבנים לבנות? מדוע לידת בת גורמת לטומאה כפולה? האם חלילה לידת בת היא דבר פחות טוב???

אחד הפרושים (הרש"ר הירש) להסבר דברי התורה הללו, מאיר את הצורך במסר סמוי ודוגמא אישית.

האם היולדת תלמד ביום מן הימים את בתה את הלכות טהרה, היא תדרוש ממנה להקפיד על הלכות חשובות אך לא פשוטות, אם אתה דורש מילדך דבר, עליך לעשות כפליים, הילד כבר יבין לבד את המסר, אפילו אם לא תאמר לו כלום.

מסר חינוכי לא מועבר בדיבור, אלא מועבר על ידי רגש. זה גם מהותו של ליל הסדר. ישנו משפט חזק מתחום השיווק שנכון גם בתחום החינוך והעברת המסרים החינוכיים:

"אנשים ישכחו מה אמרת, אנשים ישכחו מה עשית, אבל אנשים לעולם לא ישכחו כיצד גרמת להם להרגיש".

אז עיזבו את הויכוח על כמות החילונים שיוצאים מהחינוך הדתי לאומי, תתרכזו במסר שאנחנו מעבירים לילדים שלנו, מה עיקר ומה טפל.

הכותב: הרב שאול עבדיאל, איש חינוך, משמש כר"מ בישיבת צביה הר ברכה וכמלווה רוחני לחיילים חרדים מטעם עמותת נצח יהודה.