"רבינו, אחי שואל מה עושה האדמו"ר מהוואטסאפ עכשיו כשהוואצפ קרס? 🤣🤣", קיבלתי בהודעת sms מאחד מתלמידי מן העבר.
את המונח האדמו"ר מהווצאפ המציא אחד מן התלמידים לפני שנים רבות, לאחר שהתחלתי לענות ליותר ויותר שאלות הלכתיות ואמוניות בקבוצות הווצאפ השונות, ובהודעות אישית (תשובות שהניבו כתיבה של ספר שעדיין לא יצא לאור), והייתי "נראה לאחרונה" ברוב שעות היום והלילה.
"האדמו"ר במשבר", עניתי לו בבדיחותא, "נאלץ לצאת לחופשה וסוף סוף ללמוד תורה".
התקלה העולמית בווצאפ, פייסבוק ואינסטגרם, יכולה לסייע לנו לחשוב מחדש על הקשר שלנו לצריכת המדיה הזו, ולקשר שלנו עם עצמינו ועם הסובבים אותנו.
פתאום, ללא הודעה מראש, בדיוק בשעות השכבת הילדים וזמן ארוחת הערב, נפלו הרשתות החברתיות ששואבות מאיתנו זמן רב כל כך, בהיותינו בחוץ, ואף בשהותינו בפנים.
פתאום, ללא הודעה מראש, מצאנו את עצמינו עם יכולת להרים את הראש מהמכשיר, ולהסתכל האחד לשני בעיניים. לשמוע, להקשיב, להאזין, להרגיש, להתרגש, לחוות.
בתחילה עוד חשבנו שסתם "נדפק" לנו הפלאפון, מחקנו קבצים, כיבינו והדלקנו את המכשיר, אבל כלום לא הועיל.ואז, פתאום, ללא הודעה מראש, הצלחנו לחיות ללא הקשר שלנו עם כל העולם החיצוני הזה.
יכלנו להכנס לתוך ביתינו ולתוך עצמינו.
"טוב, זה לא מיוחד, הרי אצל יהודי מאמין דבר כזה קורה כל שבת", יאמר האומר. נכון, אבל לשבת אנו מתכוננים, ובשבת אין לנו עוד "עיסוקים חשובים" שאנחנו בדיוק באמצעם. אבל עכשיו, פתאום, ללא הודעה מראש, סתם כך באמצע החיים, לזה לא היינו מוכנים.
ואולי לזה התכוונו חז"ל באומרם: "מזמור שיר לעתיד לבוא, ליום שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים" (מסכת תמיד, ז, ד)
ליום שבו נהיה ביום חול כמו בשבת אפילו לשעות בודדות, ונוכל להרים את הראש ולהסתכל סביבינו.
אישתי סיפרה לי שישנה יוזמה של אימהות הכותבות בסטאטוס שלהם בווצאפ: "לא זמינה בשעות 16:00-20:00". לאחר שחזרו מהעבודה ועד השכבת הילדים לישון, רוצות אותן אימהות להיות עם ילדיהם. אין צורך להיות אמא לילדים לשם כך. ניתן להיות כל אחד, מנער/ה ועד זקן/ה. כולם יכולים ואולי אף צריכים לדעת להתנתק בשביל להתחבר. להתחבר לעצמינו, לחברינו, לקרובינו ואף לאלוקינו.
בזכות דממת האלחוט, זכיתי אפילו לשני טלפונים מתלמידי באותו הערב, אומנם שאלותיהם היו טכניות, אבל הם באו להחליף את ההודעות הנשלפות והמרוחקות.
אז אל תתקשרו אלי, אני עדיין זמין יותר בווצאפ, אבל אולי הפעם קצת פחות...
הכותב איש חינוך המשמש כר"מ בישיבה התיכונית בהר ברכה