חגי הוברמן
חגי הוברמן צילום: ללא קרדיט

מה אומרים לכם השמות הבאים: אמנון לין, יצחק פרץ, אפרים גור?

אני משער שלא רבים מהקוראים זוכרים את השמות הללו, אז אני אזכיר להם: שלושתם היו חברי כנסת מפורסמים, שעברו מצד פוליטי אחד לצד פוליטי אחר, כדי לשנות מציאות פוליטית.

אמנון לין ויצחק פרץ עברו יחדיו מהליכוד, אז בראשות מנחם בגין, למערך (מפלגת העבודה) בחודש מאי 1982, ואפרים גור עשה את הדרך ההפוכה, מהמערך לליכוד ב-1990, כשהוא מעניק ליצחק שמיר אצבע נוספת להקמת הממשלה אחרי 'התרגיל המסריח'.

שלושתם, כל אחד בתורו, זכו בשעתו לתשואות ממושכות ולכותרות חגיגיות מהצד הפוליטי שזכה בחיזוקם, ולנאצות מהצד השני.

בדיוק באותה מידה שאתם זוכרים אותם כיום, יזכרו את עידית סילמן בעוד 20 שנה. בשבועות או בחודשים הקרובים עידית סילמן תיהנה ממחיאות הכפיים הקצובות, מהמחמאות מצד ימין ומהאהדה שתישפך עליה מאנשי הליכוד וכלל ה'ביביסטים'. לא יארכו הימים והיא תגלה שהתהילה הזו תהיה קצרת ימים, הרבה יותר קצרה ממה שהיא משערת כרגע.

אין ספק שח"כ עידית סילמן עמדה בלחצים כבדים מאד מאז הקמת הממשלה הנוכחית. לא בטוח כמה פוליטיקאים אחרים היו עומדים בלחץ הזה. נשיא ארה"ב טרומן התבטא פעם בקשר לחיים הפוליטיים, ש'מי שלא אוהב חום שלא ייכנס למטבח'. כל פוליטיקאי יודע שלחצים וגם גידופים הם חלק בלתי נפרד מהחיים הפוליטיים.

אבל דווקא במגזר ה'סרוג', הקשיים קשים שבעתיים. זבולון המר המנוח הסביר פעם את ההבדל בינו לבין כל ח"כ אחר שאיננו דתי: "כל חברי הכנסת פוגשים את המצביעים שלהם פעם בארבע שנים, בין בחירות לבחירות (זה נאמר כשהפער בין בחירות לבחירות באמת היה 4 שנים. היו ימים!). אני פוגש את המצביעים שלי בכל שבת, בבית כנסת..."

גם עידית סילמן פגשה את המצביעים שלה בכל שבת בבית כנסת – עד שכבר לא יכלה ללכת לבית הכנסת, למרבה הצער.

ובכל זאת, הניסיון של עידית סילמן להציג את עצמה כתואמת מנחם בגין היה, נגיד את זה בעדינות, קצת מוגזם. את מכתבה פתחה סילמן במשפט "לצערי, לא אוכל עוד", משפט שהתכתב עם המשפט האחרון שמנחם בגין אמר כפוליטיקאי כשהתפטר מתפקיד ראש הממשלה ב-1983 - "אינני יכול עוד".

אבל בגין התפטר באמת בנסיבות מצפוניות, בלי שום ציפיה לטובת הנאה. לא רק אז. גם כשפרש מממשלת הליכוד הלאומי בראשות גולדה מאיר באוגוסט 1970, והתפטר מתפקיד שר בממשלה, עשה זאת כי האמין באמת שטובת המדינה מחייבת לדחות את תוכנית רוג'רס – העילה להתפטרותו אז. עידית סילמן, כך נחשף דקות אחרי פרישתה, עשתה זאת אחרי שידעה שהתשלום החומרי כבר בכיסה: סיכום עם הליכוד שסילמן תהיה מספר 10 בליכוד ברשימה בבחירות הבאות, ותמונה לשרת הבריאות אם נתניהו יקים ממשלה.

יש כאן מילכוד שמעניין אם סילמן שמה אליו לב: לא אם 'הליכוד יקים ממשלה', אלא אם 'נתניהו יקים ממשלה'. ומה אם את הממשלה הבאה יקים מישהו אחר מהליכוד, האם ההתחייבות הזו תופסת? שאלה מעניינת. יו"ר יהדות התורה ח"כ גפני, הוציא הודעה מצידו שבה כתב כי "האופוזיציה צריכה לעשות חשבון נפש מי הכי ראוי ומי יש לו הכי הרבה סיכוי להרכיב ממשלה במיידי, ללא צורך בהליכה לבחירות" – רמז עבה לנתניהו.

האמון של סילמן וסמוטריץ' בנתניהו

עידית סילמן סיימה את מכתבה בטיעון ש"ניתן להקים ממשלה אחרת כבר בכנסת הזו". לא ממש ברור איך. בהנחה שהעריקים הבאים לא יהיו מ'תקווה חדשה', הרי ממשלה חלופית אפשר להקים רק עם הרשימה המשותפת, אחמד טיבי ואיימן עודה. האלטרנטיבה האחרת היא בחירות נוספות – בדיוק מה שימינה ניסתה כל הזמן למנוע.

יותר מכך: מי שניסח לח"כ עידית סילמן את מכתב הפרישה ששלחה לראש הממשלה הוא ח"כ בצלאל סמוטריץ. בכלל, המגעים בין סילמן לליכוד נוהלו באמצעות בצלאל סמוטריץ׳. השיחות כולם נוהלו פנים אל פנים ולא בטלפון מחשש להדלפות. ביום שלישי בלילה נסגר הדיל הפרישה מהקואליציה בתמורה לשיריון בליכוד, שכלל ערבות של סמוטריץ׳, במהלך הלילה נועדו סמוטריץ׳ עם לוין ואז לוין עם נתניהו - והעיסקה יצאה לדרך לפנות בוקר.

העיתונאית דפנה ליאל חשפה שגורמים בציונות הדתית מספרים שסמוטריץ', שהיה מעורב במגעים עם סילמן, נפגש איתה בלילה והתחייב להיות ערב לה. הוא הבטיח שאם לא תתמנה לשרה כפי שסוכם כביכול עם נתניהו - גם הוא לא ייכנס לממשלה. התחייבות חשובה מאד, חשוב לציין, שמעידה על האמון שגם סילמן וגם סמוטריץ' רוחשים לראש הממשלה ולהבטחה שלו שעידית תהיה שרת הבריאות אם הוא יקים ממשלה. יש כמה וכמה ח"כים לשעבר בליכוד שעוד מסתובבים עם הבטחות דומות בכיסם.

בקואליציה גם ידעו לספר, שעידית סילמן ניהלה מגעים לא מעטים גם עם בכירים ב'כחול לבן' של בני גנץ, וגם עם 'יש עתיד' של יאיר לפיד. אבל בשתי המפלגות הללו לא הבטיחו לה כלום. בליכוד זיהו את הרצון של סילמן לדאוג לעצמה ליום שאחרי הבחירות הבאות, תהיינה מתי שתהיינה, ומיהרו 'לחטוף' אותה בהבטחה לקבלת תיק הבריאות. גם זה היה זיהוי נכון של הליכודניקים. הם ראו שנושא הבריאות – וזה ייאמר לזכותה! – בוער בעצמותיה של סילמן, שהיא חיה את נושא הבריאות, וניגנו נכון על המיתר הזה. אם בני גנץ או יאיר לפיד היו מבטיחים לה את תיק הבריאות, יכול להיות שהקואליציה היתה נשארת יציבה עד הבחירות הבאות, או לפחות עד שלפיד היה מקבל את ראשות הממשלה. הליכוד הקדים אותם.

כשומרי מצוות, היתה איזו תחושה טובה שאם הממשלה כבר נופלת, עדיף שזה יהיה על 'דברי תורה' כמו 'חוק החמץ', ולא על 'דברים בטלים' כמו למשל חוק האוסר על נאשם להתמודד על ראשות הממשלה. העניין הוא, שנושא החמץ, גם בבתי חולים, הוא בכלל נושא שבג"ץ פסק בגינו, ולא הכנסת או הממשלה. עידית סילמן מצאה נושא להתקוטט עליו שהוא אפילו לא בהחלטת הכנסת. נכון שניצן הורוביץ בהתבטאויות שלו התנהג כמי שתוקע לציבור הדתי והמסורתי אצבע בעין, אבל ההחלטה בכלל לא היתה שלו.

חגי הוברמן הוא עורך השבועון ''מצב הרוח''