איילת שקד
איילת שקד צילום: Yonatan Sindel/Flash90

ב-2016, הציגו אנליסטים של בנק אוף אמריקה, הבנק השני בגודלו בארה"ב, דו"ח שנשלח ללקוחות הבנק ובו הם מציגים, לא פחות ולא יותר, תאוריה לפיה קיימים סיכויים הנעים בין 20% ל-50% שהאנושות חיה היום בתוך מציאות מדומה, הדמיית מחשב.

לפי תאוריה זו כל ההתרחשות על פני כדור הארץ היא סימולציה. האנליסטים התבססו בין היתר על טענות של מדענים ופילוסופים שהתבטאו ותמכו באפשרות כזו מתוך היקש לוגי שעם ההתקדמות בפיתוח הבינה המלאכותית ומציאות מדומה, סביר שאנשי ציוויליזציות עתידניות יחליטו להריץ סימולציה על אבות אבותיהם.

בסרטי מטריקס, המתבססים על מציאות מדומה כמו זו שהאנליסטים של בנק אוף אמריקה, המציאות מוקצנת במיוחד: לרוב מדובר בקבלת החלטות המייצרת מציאות דיסטופית ועולם הפוך בו הטוב הוא הרע והרע הוא הטוב, אמת היא שקר ושקר הוא אמת, הצדק מוגדר כעוול והעוול כצדק. במציאות דיסטופית שכזו, חלק מבני האור עלולים להזדהות עם בני החושך ולחבור אליהם בעשיית הרע ובפגיעה באינטרסים, באמונות ובערכים של הקבוצה שלהם.

בני החושך מתחזים לכוחות האור, מייצרים תודעה כוזבת שהם שליחים של ערכי הצדק והטוב ומשכנעים את בני האור להצטרף אליהם ע"י שליטה בתודעה שלהם. הרצון החופשי של בני האור נתון בידי כוחות רשע חיצוניים, ונראה שיש להם מודעות חלקית לאבדן השליטה שלהם על הרצון. יש והמודעות הזו יוצרת אצלם לדיסוננס קוגניטיבי ולמתח נפשי עז, אך לרוב הם לכודים בידי הכוחות השולטים לא מסוגלים להשתחרר. בסופו של דבר, בסרטי המטריקס, בני הטוב מצליחים להשתחרר מן התודעה הכוזבת ומתגברים על בני החושך.

כמובן שתאוריית המציאות המדומה מאתגרת במיוחד עבור אנשי אמונה, אך ניתן להשתמש בה כמטאפורה כדי לתאר את המציאות שהתחוללה בישראל בשנה האחרונה:

במציאות הדיסטופית שנשלטת בידי ממשלת 'אחדות' שמתעקשת לשכנע את הציבור 'המטומטם' יום יום בתעמולה שקרית שהיא ממשלה של כולם, שהיא פועלת ועושה כל מה שהיא עושה מתוך דאגה לאינטרסים של המדינה והעם היהודי, שהיא טובה וצודקת ומצילה את עתידה של המדינה ושל הדמוקרטיה, בעוד שבפועל, בכל יום של קיומה, פגעה באינטרסים הביטחוניים והלאומיים של המדינה ושל אזרחיה, בזהותה היהודית של המדינה, בלכידות הפנימית, קורעת, מפלגת ומפצלת וזורעת כאוס לאומי. במציאות שיצרו בנט, לפיד וחברי מועצת השורא, בני האור, חוברים לאנשי החושך ומביאים לקץ הדמוקרטיה בשם החרדה לעתיד הדמוקרטיה. במציאות המדומה של הממשלה ה- 36 של מדינת ישראל, נראה שכוח חיצוני השתלט על הרצון החופשי של דמויות מפתח ציוניות כמו שקד, כהנא וסילמן, והם נראו מתנהלים בניגוד לטבעם המוסרי והפוליטי באופן שגרם לציבור לשפשף עיניים בכל בוקר מחדש.

באחד הטורים שפרסמתי בעבר במקור ראשון, טענתי כי 'לשקד ובנט יש את התעוזה הבן-גוריוניסטית לחולל שינוי אבולוציוני ולהוביל למדיניות הכרעה הנדרשת להבראת הלאומיות'. ביססתי מסקנה זו על טענתו של בן גוריון כי ההיסטוריה איננה מתפתחת על יסוד החֲזרה, כי אם על יסוד המוטציה, כדי לחולל שינוי אבולוציוני בהתפתחות ההיסטורית של אומה ומדינה.

בנט ושקד שהכרנו עד מאי 2021, אכן חוללו שינוי אבולוציוני בסדרי בראשית והצליחו היכן שהימין לא הצליח מעולם: ריבונות, משילות, הסדרה, מדינה יהודית, הם מונחים החתומים על שמם של השניים. נתניהו, הלך לאורם של המסרים של ראשי ימינה והיה חייב להוכיח שהוא לא פחות ימין מהם. ולכן ימינה הייתה מפלגה שהשווי האמיתי של ראשיה עלה על סך חלקיה וכוח השפעתה הלאומית עמד ביחס הפוך לגודלה האלקטוראלי. ימינה הייתה הלב הרעיוני החיוני הפועם של מחנה הימין שהעזה לפרוץ גבולות תודעתיים שהמפד"ל והבית היהודי לא העזו לחלום או לעשות עד אז. במובן הזה בנט ושקד תפקדו כשני מנועים פוליטיים משני מציאות ועיצבו כללי משחק חדשים שהכריחו את נתניהו להתקדם בניגוד לטבעו הפוליטי, לעבר ישראל יהודית יותר, ריבונית יותר, ומושלת יותר. לפחות רטורית.

אך משהו השתבש אצל בנט וכושר השיפוט נפגם כשהחליט 'להציל' את ישראל מבחירות חמישיות. בעוד שבנט בוחר במכוון להתמסר לשליחי התודעה הכוזבת, להתעלם מן השקר שהוא שותף ביצירתו, שקד מתבוננת לשקר בעיניים ומשדרת אי נוחות. הבדל נוסף בין השניים נוגע לתחושת הנוחות שבנט מרגיש בקרב שליחי התודעה הכוזבת. בנט מרגיש נוח לוותר על המחנה האידיאולוגי ומרגיש הכרת תודה על שנפטר מעולו של זה ואפשר לשמוע את אנחת הרווחה שלו ברבים מנאומיו. אבל משך את שקד לתהום פוליטית ולתהום נפשית. לא ברור מדוע שקד מקריבה עצמה על מזבח התהום הפוליטית של בנט.

הבוקר התעוררנו לבוקר חדש שמסמן את תחילתה של תקופה חדשה לאחר שבימים האחרונים פוזרו הודאות מפי מקורבי עידית סילמן וגם מפיו של השר כהנא על טעויות הממשלה ושקרי ימינה. אל היו הסימנים הראשונים למפץ הפוליטי החשוב של הבוקר: עידית סילמן השתחררה מן השליטה בתודעה שלה ומן המציאות הכוזבת שהייתה לכודה בה. המהלך של עידית הוא ראשית תהליך הקץ של ממשלת התודעה הכוזבת אבל זה לא מספיק. נדרשת סדרה של מפצים כאלה ולצורך כך, איילת שקד צריכה לקבל החלטה האם היא עדיין אותה מנהיגה שמסוגלת להשתחרר מאחיזת העיניים של בנט וממשלתו ולחולל שינוי אבולוציוני ביחד עם עידית אחותה לדרך או שדרכה הפוליטית תסתיים בקול ענות חרישית?