זירת הפיגוע
זירת הפיגוע צילום: TPS

הפיגועים האחרונים בליבה של הארץ מותירים צלקות נפשיות לא מעטות בקרב ציבור והפיגוע בדיזינגוף החריף את הפגיעה הנפשית בשל השעות הארוכות שבהן עקב הציבור התל אביבי בחרדה דרך התקשורת אחרי המרדף ללכידת המחבל.

שעות ארוכות שכאלה מגבירות את רף החרדה ועל ההתמודדות וההשלכות שוחחנו עם דורון היימן, פסיכולוג חינוכי, חבר פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית.

"אנחנו אחרי מספר שבועות של מספר פיגועים ברחבי הארץ ואנחנו בחברה שידעה אירועים שכאלה בעבר וכל אירוע כזה מחזיר אותנו לחוויות קודמות. לכן גם מי שהיה שם ומי שנחשף בתקשורת זה מעורר אצלם מחדש רגשות וזיכרונות מאירועים קודמים, לכן החשיפה התקשורתית היוותה גורם משמעותי בהגברת הלחץ, אבל לא רק זה", אומר היימן. "החוויה היא מאוד סובייקטיבית. אנשים נדבקו למרקע כמו תכנית ריאליטי, כי זה נותן באותם רגעים תחושת שליטה והבנה של המצב, אבל לטווח רחוק זה מגביר את המעמסה הנפשית. לכן בחוויה של הרבה אנשים הם באותו האירוע".

היימן מציין שכל אחד מאיתנו גדוש בחוויות קודמות והאופן שבו הן עולות בזיכרון משתנה מאדם לאדם. "כשיש גל של אירועים גם מי שהצליח להדחיק זה עולה אצלו מחדש, אבל צריך לזכור שלרובנו יש יכולת להתמודד וגם התמודדנו. זה אומר שהקושי לא פתולוגי. יש דרך להתמודד ולכן יש חשיבות למודעות לנושא ולפעילות מניעתית".

כחלק מההתמודדות רואה היימן את הסינון הנדרש לסיקורי תקשורת, גם למבוגרים אבל בעיקר לילדים שלא ייחשפו למראות קשים ממהדורות החדשות. מעבר לכך, הוא מציין את משאבי חוסן כמו המשפחות, החברים ועוד צעדים שכל אחד יודע ומכיר מניסיונו מה עוזר לו.

"אחד הדברים המדאיגים הוא שאנחנו בתקופת חופשה מבתי הספר. במצב רגיל בתי הספר היו עושים בבוקר יום ראשון עבודה כלשהי לעיבוד רגשי מותאם לגיל של הילדים. בחופש אין את המורים והצוותים החינוכיים שיסייעו לבצע עיבוד רגשי". במציאות שכזו מתגלה ביתר שאת ש"ההורים הם הדמויות המשמעותיות ביותר עבור הילדים". זאת לצד "לא מעט שירותים פסיכולוגיים שעובדים. הפסיכולוגים בקשר עם בתי הספר, המנהלים והמורים, ממפים את הילדים ושומרים על קשר גם טלפוני עם מי שזקוק לסיוע, אבל זה מעלה את הצורך של הורים להיות מודעים, לשים לב למה שהילדים נחשפים אליהם. סרטונים רצים ולא מדובר רק במחבל הירוי אלא בכאלה שבהם רואים את הבהלה ברחובות תל אביב וכל סרטון כזה מחזיר את האנשים לאותה חוויה. כהורה אני מסנן תכנים מהחדשות, מעדיף שיראו סדרה או שישחקו משחק ולא שיראו חדשות. וכשההורה חוזר הביתה, לדבר עם הילדים ולעשות להם סדר במחשבות, להבהיר שהאירוע היה ונגמר ולהשרות ביטחון שההורים יעשו כמיטב יכולתם".

היימן מברך על יוזמות של מנהלי בתי ספר לפתוח את הכיתות למעוניינים לקיים שיחות עם המחנכים והמחנכות. "זו יוזמה ברוכה. המסר שאומר שאנחנו כאן עבור מי שיש לו הוא מסר חשוב גם אם לא יצרכו את הדבר. עצם הידיעה של הילד שיש מישהו שחושב עלי היא מאוד משמעותית. אחת החוויות במצבי לחץ וחרדה היא חוויית הלבד וכשיודעים שיש כתובת זה חשוב. אחת היוזמות הברוכות של נט"ל היא פתיחת שערים לשיחה עם אנשי טיפול, כך גם פתיח קווים טלפוניים של ער"ן וארגונים נוספים. לא תמיד הציבור יצרוך את השירות הזה, אבל עצם הידיעה שהוא קיים זה מרגיע".

בהקשר זה מזכיר היימן את החוסר בפסיכולוגים בכל הארץ, מה שמונע יכולת לעזור גם כאשר קיים רצון רב לעשות זאת. "אני מקווה שמבחינה הזו קובעי המדיניות יסייעו כך שנוכל לתת מענה לכל מי שזקוק לו".