ילדי הגן שרים בשמחה רבה "אביב הגיע, פסח בא", אך האימהות שלהן מתלהבות פחות מריבוי ניקיונות בטרם בואו הבלתי נמנע של ערב החג, ורוב האימהות אינן מברכות על המסורת המקובלת במערכת החינוך ליציאת התלמידים ממצרים זמן רב לפני חג הפסח עצמו- דווקא בתקופה המלחיצה ביותר בשנה מבחינת ניקיון הבית, ומקוות להגיע לליל הסדר אחרי שכל הבית בסדר.
הצורך האביבי הקבוע לתמרן בין שהייה אינטנסיבית עם הילדים בחופשה לניקיונות לקראת הפסח מלחיץ אמהות רבות (וכמובן שגם אבות אך מחקרים מוכיחים שדווקא אמהות הן הנושאות העיקריות בעול גידול הילדים ועבודות הבית). והנה קושיה שלא מופיעה בהגדה מפי האם שאינה יודעת לשאול: למה הילדים צריכים לצאת לחופש ולהיות בבית לא מסגרת רשמית מחייבת זמן רב לפני חג הפסח?
אין עדיין תשובה טובה לשאלה החשובה, ורוב ההורים חלוקים בדעותיהם אם החופשה מוצדקת או מוגזמת, אך העובדה שהילדים בבית ימים רבים לפני החג הקרב ובא- מחייבת התייחסות מיוחדת לשיפור התקשורת בין הורים לילדיהם, כהכנה נכונה לחג הכי משפחתי בלוח השנה. בליל הסדר המצווה העיקרית היא "והגדת לבנך", ומטרתה להעביר באמצעות ההגדה של פסח את החיבור להיסטוריה של העם היהודי שהחלה ביציאת מצרים.
בקריאה משפחתית של סיפור יציאת מצרים בחג הפסח אנחנו מעבירים לילדינו את המסורת וההיסטוריה היהודית - אך גם קודם לכן בשיתוף שלהם בהכנות לחג אנו יוצרים עמם קשר מיוחד ומשתפים אותם בחיבור אל שרשרת הדורות והמסורת של כולנו. אחד מעקרונות התיווך של המחנכים, שמטרתו התפתחות הילד מבחינה קוגניטיבית, מכונה ריגוש או בשמו השני משמעות. העיקרון הבסיסי של עיקרון זה, הינו שהמבוגר מעביר לילד את החשיבות של ערכים מסוימים באמצעים מילוליים או חזותיים הממחישים לו את משמעות הדבר בעיניי המבוגר.
כשאתה מתפעל ממשהו- אתה מעביר לבן שלך כמה הדבר חשוב לך ולא ניתן לזייף זאת, לכן רק מה שבאמת חשוב לנו יעלה ויבוא ויגיע לילדינו. כשהורי החליטו להציב בספריה עם דלת הזכוכית שבמרכז הסלון את כרכי האנציקלופדיה העברית וכשסיפרו לנו כמה התאמצו כדי לרכוש השכלה למדתי מכך כמה הדבר חשוב להם ולפיכך זה נעשה חשוב גם לי.
כשאנחנו מתאמצים לנקות את הבית לפני חג הפסח בהכנה משפחתית משותפת הילדים שלנו לומדים ומבינים עד כמה החג הזה חשוב ומשמעותי לכולנו. אם בליל הסדר הציווי העיקרי הוא "והגדת לבנך"- בימים שקודמים ללילה הזה החשיבות הגדולה היא ולמדת לבנך ולבתך ש- "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים מבית עבדים"- והראייה מתחילה בדוגמא אישית מההורים, ובלי להוציא את הילדים מהבית בתחושת עבדים, אלא כשותפים לעשיה חיובית מתוך שמחה ורצון טוב.
בין אם נרצה בכך ובין אם לאו, התנהגותנו משקפת את ערכינו לילדינו לפני שישאלו מה נשתנה- ובכל ימות השנה.
ד"ר אבישג אדרי היא מומחית בחקר החינוך הביתי ומרצה במכללה האקדמית חמדת