בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ' צילום: Yonatan Sindel/Flash90

בשקט בשקט, מקדמים סער ושקד מהפיכה מסוכנת בתחום הדמוגרפי, בזהות היהודית של המדינה, ובמוסד המשפחה.

כמה מילים על הסכנות שבאמנת איסטנבול, שאם חלילה תאושרר בישראל זו תהיה בכיה לדורות.

כבר כתבתי כאן בעבר על הסכנה שבחלחול מהפיכות שקטות, מתחת לרדאר. כזו היא הכוונה של הממשלה הזו לחתום על אמנת איסטנבול בחסות המאבק באלימות נגד נשים. כותרת יפה, תוכן מסוכן. מסוכן מאוד!

ועוד לפני הפרטים, חשוב לשים לב לנקודה מהותית: בהעדר רוב בכנסת הממשלה הזו תנסה לקדם מהפיכות ערכיות שקטות בדרך להפיכתה של ישראל למדינת כל אזרחיה שפורמלית ניתן להעביר בממשלה וללא הכנסת. המשפטנים "ישכחו" כמובן את "כלל ההסדרים הראשוניים" ויאפשרו להם לעשות ככל העולה על רוחם, פשוט כי זה תואם את האג'נדה הפרוגרסיבית שלהם.

ומכאן לגופו של עניין:

תראו חברים, נושא אלימות במשפחה הוא נושא שצריך לעסוק בו בפינצטה, לא בפטיש 5 קילו. הוא נוגע בחייהם של גברים נשים וילדים. בחייהם הפיזיים, ביכולת שלהם לנהל אורח חיים עם אהבה, כבוד ושמחה, וביכולת הציבורית שלנו לטפל בכך. אלימות היא דבר רע. אלימות במשפחה היא דבר רע מאוד. המרחב שאמור לספק חום אהבה ותמיכה, אבוי לנו אם הוא יהפוך למרחב מסוכן.

אכן ישנם מקרים בהם הוא נהפך לכזה, ועכשיו השאלה היא מה עושים כדי להתמודד עם זה?

כשאני מדבר על אלימות במשפחה, אני מדבר על אלימות. אלימות של גברים נגד נשים. אלימות של נשים נגד גברים. אלימות הדדית. אלימות כנגד ילדים. כי האלימות היא תופעה כללית, וככזו יש להתייחס אליה. רק אם נתייחס לאלימות במלוא ההיקף שלה, נוכל אולי להבין את התשתית שלה, ולרסן אותה.

אבל מעבר לכך: בעיניי המשפחה היא יחידה עצמאית, והיכולת שלנו להיכנס אליה פנימה צריכה להיות בפינצטה. כניסה עם פטיש 5 קילו משפטי ובינלאומי, חלחול של תפיסות עולם מפלגות ומתסיסות לתוך המשפחה, עלולה לערער את המוסד הקיומי והמפואר הזה.

ופה אני מגיע לנקודה הציבורית. גדעון סער מבקש להניח על שולחן הכנסת את הבקשה להצטרפות מדינת ישראל ל'אמנת איסטנבול'. 'אמנת איסטנבול' היא אמנה בין-לאומית המתייחסת לתחום האלימות כלפי נשים. לכאורה מגמה מצוינת. אולם נראה כי היא רק מתחפשת לכזו, למעשה 'אמנת איסטנבול' חורגת מתחום הטיפול באלימות ומקדמת סדר יום הפוגע במשפחה, ובסופו של יום רק מעמיק את הכאב.

מעיון ראשוני באמנה אני מגלה כי 'אמנת איסטנבול' היא כל מה שצריך לא לעשות, כדי לפתור את בעיות האלימות במשפחה במדינת ישראל.

ראשית, האמנה מבוססת על התפיסה השגויה כי מתנהלת מלחמה תמידית בין גברים ונשים, גם במסגרת המשפחה, והדגש הוא על מלחמת הגברים בנשים המדומיינת הזו, ולא על האלימות בביטוייה השונים. בנוסף, האמנה עלולה לפגוע בניהול הליך הגון בעניין תלונות שווא, ותלונות של אלימות כנגד גברים. הדגש של האמנה הוא על חד סטריות מגדרית של האלימות. האלימות המגדרית באמנה, היא של גבר כלפי אישה. האמנה מרחיבה את הגדרות האלימות גם להיבטים לא נראים, לא מדידים ועתידיים.

הגדרת האלימות כחד סטרית מגדרית, מקבלת משנה תוקף בענייני משמורת הילדים. האמנה מגדירה כי תהיה השלכה של 'אירועי אלימות' על המשמורת. 'אירועי אלימות' ללא הרשעה, הכוללים אלימות חד סטרית מגזרית, תוך עמעום והרחבת המושג אלימות לכל ביטוי או התייחסות בין בני זוג, יפגעו קשות בהוגנות של התהליך לקבלת משמורת הילדים.

הלאה:

האמנה עלולה לפגוע בזהותה היהודית של מדינת ישראל. על פי האמנה יש לפעול לביטול מנהגים ומסורות המבוססות על אפיונים ותפקידים מגדריים. האמנה עלולה לפגוע בחירויות הקהילות הדתיות בישראל לחינוך וניהול ארח חיים דתי. האמנה תפעל להטמעת תכנים במערכת החינוך הדתית, תוך ביטול האוטונומיה החינוכית והדתית של הקהילות הדתיות.

ואולי אוסיף מילה כשליח ציבור בכנסת ישראל. האמנה פועלת להעברת מרכז הכובד השלטוני ממוסדות הממשל הישראלי למוסדות בינלאומיים. בוועדה בין משרדית לטיפול בתופעת האלימות במשפחה הוחלט כבר על שורת המלצות, שתורגמו לתוכנית יישום. הפער בין המלצות הוועדה לבין דרישות האמנה הוא גדול, הן בהיבט התקציבי והן בהיבט החוקתי. חתימה על האמנה, תעביר את הפיקוח למוסדות בינלאומיים, תייקר את הטיפול באלימות, תפגע ביעילותו, ותהפוך את הטיפול באלימות במשפחה מסוגיה ציבורית בעלת הסכמה רחבה לסוגיה נתונה במחלוקת ציבורית.

אני לא כותב כמטפל משפחתי, אני לא כותב כמחנך, אני כותב במבט של עיצוב מדיניות, וכמי שחי את המציאות הישראלית. הצטרפות לאמנה דורשת דיון ציבורי רחב על האלימות, על גורמיה ועל הדרך לצמצם אותה. אני מניח כי רבים מהקוראים מכירים אישה שהמרחב המשפחתי שלה אינו מוגן, זה כואב ומטלטל את הנפש. אני מניח כי רבים מהקוראים מכירים גבר שעצמאותו, פרנסתו, כבודו, וילדיו נלקחו ממנו בתלונות שווא של אלימות, זה כואב ומטלטל את הנפש. העיסוק בנושא הזה דורש פינצטה, לא פטיש 5 קילו. אמנת איסטנבול היא ממש לא הדרך.

אבל יש באמנה נקודה נוספת אולי חמורה יותר: אמנת איסטנבול עלולה לגרום למדינת ישראל לאבד את הרוב היהודי שבה. ומהר. האמנה נותנת כרטיס כניסה חופשי למי שאינם יהודים למדינת ישראל. תחילה במעמד זמני ובהמשך במעמד קבע.

לדוגמה, למי שחוותה אלימות על רקע מגדרי. נסביר את זה במילים פשוטות: ישנן מדינות בהן נהוגה מילת נשים. מילת נשים מוגדרת כאלימות על רקע מגדרי. אשה ממדינות אלה, שתרצה להיקלט במדינת ישראל כפליטה תהיה זכאית לכך. ואחרי זה? אין יכולת, לפי האמנה, להחזיר אותה לארץ מוצאה בה מתנהלת אותה אלימות נגד נשים. חוק השבות? הצחקתם אותי. החוק למניעת אלימות נגד נשים יהיה שער הכניסה המרכזי למדינת ישראל. זה כרטיס חופשי חופשי לאירוח זרים ולאיזרוחם.

סער אמנם הודיע כי יצרף הצהרה פרשנית לס' 60-61 ולפיה הם ייושמו בהתאם לפרשנות אמנת הפליטים בידי ישראל (ואגב כך הוא מעביר את הסמכות מהממשלה הנבחרת לפרשנים המשפטיים...). אבל מדובר בסעיפים מפורשים שאף הצהרה פרשנית לא תצליח לבלום אותם. בטח לא מול הגוף הבינלאומי שיפקח על האמנה ובטח שלא מול בגץ שיאכוף אותה בישראל.

לא סתם ארה"ב, קנדה ויפן, שהן בעלות מעמד משקיפות בדיוק כמו מדינת ישראל במועצת אירופה שיזמה את האמנה ב 2011, נמנעות מלחתום על האמנה. המאבק באלימות לא פחות חשוב להן אבל הן מבינות את הסכנות שבאמנה ויודעות שלא זו הדרך להיאבק באלימות במשפחה.

עכשיו תראו, שקד יודעת את זה, היא מבינה את פוטנציאל הנזק. גם היא יודעת שהסתייגויות של משרד המשפטים ביחס למעמד הפליטות לא יעמדו במבחן המציאות ובמבחן מנסחי האמנה. אלו הסתייגויות לצרכי פנים, לא למציאות עצמה. שקד יכולה לעצור את הטירוף הזה. שקד חייבת לעצור את הטירוף הזה. אם היא תטיל וטו בממשלה, ההצטרפות לא תעבור. יש לה זכות ווטו בהסכמים הקואליציוניים. אם לא תעשה כך, היא תהיה חתומה על הפיכתה של מדינת ישראל למדינת כל זריה.

אני ממליץ לכם לקרוא את ניירות העמדה של 'תורת המדינה' ופורום הארגונים למען המשפחה ולהבין לעומק במה מדובר.