מתן כהנא
מתן כהנא צילום: Yonatan Sindel/Flash90

לפני חודש, התארח ב"אינטימי עם רפי רשף", השר מתן כהנא. התכנית עברה בשלום (למה, מה חשבתם, שדוב נכנס לאולפן לחפש אוכל?), אבל למרות שבאותו זמן היא לא קיבלה שום כותרת, בדיעבד נראה שהיא הותירה רושם אצל כמה וכמה אנשים.

אחד מהם הוא חבר פייסבוק שלי, שהעלה מתוך הראיון את התמונה המצו"ב, שבו הוא אומר "אולי אמינות היתה אחד הטיקטים שהובילו אותי כל החיים". כמצופה, התמונה הולידה הרבה צחוק או לחלופין זעם: איזה איש חסר בושה, איזה חוסר מודעות עצמית. האיש הפר הבטחות שוב ושוב, והוא עוד חושב שאמינות היא הטיקט שלו? מביך.

כמובן יש כאן בעיה של הבנת הנקרא - "היתה" זה לשון עבר; כשמדברים בלשון עבר בדרך כלל מתכוונים שהמצב השתנה מאז - אבל זה לא הכל.

הראיון השפיע על עוד צופה. בטור השבועי שלו, כתב השבוע ידידיה מאיר: "מתן כהנא גרם לי לצחוק השבוע. בקול. נתקלתי בריאיון אישי מלטף שערך איתו לאחרונה רפי רשף. אחרי כל הדיבורים... מזכיר לו רשף, בעדינות, שבכל זאת אפשר להבין אולי את הכעס של הבוחרים: 'אתה זוכר מן הסתם את הציטוט הזה, בערוץ 20. אמרת למראיין: אתה תהיה רקדן ראשי בלהקת 'בת שבע' לפני שאשב עם מרצ באותה ממשלה'.

ומה עונה מתן כהנא בתגובה? האם הוא נבוך? האם הוא מתנצל בפני זמרי ועוד מאות אלפים, חילונים ודתיים, על גניבת קולותיהם, כדי לעשות ההיפך הגמור ממה שהם רצו? מה פתאום. המסקנה שלו אחרת לגמרי. 'ברמת התחקור האישי שלי', הוא עונה בשפה צבאית, בלי להבין כמה מגוחך הוא נשמע, 'אני פשוט קיבלתי על עצמי, ואני מאוד משתדל, לא להבטיח יותר שום דבר'". עד כאן לשונו של ידידיה מאיר.

מה מובן ממנו ומהקטע שהוא ציטט? שמתן כהנא הוא איש אטום. מאות אלפי אנשים (לא הגזמנו) חשים שגנב את קולותיהם, והוא לא מרגיש עם זה רע בכלל. הוא לא מבין בכלל את הכעס שלהם.

נראה שלפעמים אנשים שחותכים קטע קצר מתוך סרטון של יותר מכמה דקות, בונים על זה שאף אחד לא יטרח באמת למצוא את הסרטון, לוודא שהדברים אכן נאמרו, ושהם לא הוצאו מהקשרם. ובצדק הם בונים, למי יש כוח לזה. רק שסחבקכם הנאמן צפה במקרה בראיון לפני שבוע, וזכר שהתמונה קצת שונה ממה שהיא הוצגה.

ובכן, מה באמת נאמר בראיון?

כהנא אומר בדקה 24:00: "אני מודע לזה שיש רבים מאלה שהצביעו לנו שהם מאוכזבים, כועסים. אני יכול להבין אותם. קשה לי עם האכזבה שלהם. כן, קשה לי, כי זו חבורה של אנשים שנתנו בנו אמון, ומבחינתם הפרנו את האמון שהיה בינם ובינינו".

אז לפי ידידיה מאיר, רשף מזכיר לכהנא "שבכל זאת אפשר להבין אולי את הכעס של הבוחרים", וזה מעניין, כי את המשפט "אני יכול להבין אותם" כהנא אמר לפני הקטע המדובר. אז למה צריך להזכיר לו ש"אולי"?

רק אחר כך, בדקה 25:20 של הראיון מגיעים לשאלה ההיא - "אתה זוכר מן הסתם את הציטוט הזה, בערוץ 20. אמרת למראיין: 'אתה תהיה רקדן ראשי בלהקת 'בת שבע' לפני שאשב עם מרצ באותה ממשלה'".

וכהנא ענה כך:

"אז אחד - אני מאוד מאוד מתבאס על זה שאני עכשיו אחד מקבוצה של אנשים שהבטיחו משהו אחד ועשו בסוף משהו אחר. וברמת התחקיר האישי קיבלתי על עצמי ואני מאוד משתדל לא להבטיח יותר שום דבר. אני יכול לדבר על ערכים, לדבר על מה שהייתי רוצה... אבל הבטחות [לא]. עכשיו, דרך אגב, זה חורה לי במיוחד כי אולי אמינות היתה אחד הטיקטים שהובילו אותי כל החיים".

לא יודע אם "מאוד מאוד מתבאס" יכול להיחשב התנצלות או הבעת מבוכה, אבל בוודאי ובמפורש כהנא לא מרגיש בנוח עם העובדה הזו. האם הוא חושב על עצמו כאמין במצב הזה? הפוך לגמרי: הוא אומר שהיתה לו אמינות ובהקמת הממשלה הוא שבר אותה.

עכשיו, לגבי חבר הפייסבוק הנ"ל, אולי הוא באמת שעצם התמונה משעשעת וההקשר לא משנה - אם כי אני לפחות חושב שזו הטעיה של הקוראים, שמם הסתם רובם המוחלט לא טרחו כאמור לצפות בקטע.

אבל לגבי ידידיה מאיר, פה כבר מדובר במובהק במניפולציה ע"ח גבול השקר ואולי מעבר לו. אפשר להניח לצורך העניין שהוא פספס לגמרי בתום לב את הקטע שבו כהנא אומר בדיוק את מה שהוא רצה שהוא יגיד - שהוא מבין את המצביעים שכועסים. אבל את הקטע שהוא מדבר עליו הוא לא פספס. הוא ערך אותו בזדון.

כי מה שכהנא ענה קודם כל לשאלה איך זה שהוא ישב עם מרצ אחרי שהבטיח שלא, לא היתה "אני צריך לא להבטיח הבטחות" אלא "אני מתבאס על זה שהפרתי את הבטחתי".

מאיר חתך את הקטע לא באמצע משפט אלא באמצע מילה: כהנא אמר "וברמת" ומאיר הוריד את הו"ו כדי להסתיר את העובדה שזה היה רק החלק השני של התשובה. ממי שזועק יומם ולילה על שקרים הייתי מצפה לקצת יותר יושר.