משתתפי חידון התנ"ך
משתתפי חידון התנ"ך צילום: ההסתדרות הציונית העולמית

חידון התנ"ך העולמי לנוער הפך כבר לפני עשרות שנים לאחד מסמלי יום העצמאות. בני נוער מהקהילות היהודיות בכל רחבי העולם מתחרים בו מדי שנה, והשנה תיערך התחרות ה־59 במספר. במהלך השנים הללו הפך החידון להרבה יותר מתחרות ידע.

למעשה חידון התנ"ך משמש לשורה ארוכה מאוד של מטרות, ובהן עידוד העלייה לארץ, חיזוק הקשר שבין יהדות ישראל לתפוצות והצמחת מנהיגים יהודיים בקהילות בתפוצות שיפעלו לחיזוק הזהות היהודית במדינות הללו.

"האמת היא שבמקור לא חשבו שהחידון יהפוך להרבה יותר מאשר חידון, אבל כבר מהרגע הראשון זה היה ככה", אומר עמיחי בנעט, מנהל חידון התנ"ך בסוכנות היהודית. "אחד המשתתפים בחידון התנ"ך הראשון שנערך בשנת 63', יצחק גוטליב מארצות הברית, עלה לארץ בעקבות החידון. מאז זו הפכה להיות מסורת".

מה הפך את החידון לתשתית נהדרת כל כך לעלייה לארץ, כמו גם לחיזוק הזהות היהודית בתפוצות?

"אני חושב שזה שילוב של כמה וכמה דברים. בראש ובראשונה, אנחנו חיים בישראל ולכן רגילים להיות מוקפים ביהודים, אבל בחו"ל המצב שונה, והרקעים של המשתתפים מאוד מאוד שונים. השנה למשל יש מועמד חרדי ממונסי שבניו יורק - ולדעתי זאת הפעם הראשונה שחרדי משתתף בחידון, ויש לנו גם משתתף ממונטנגרו - מדינה עם קהילה יהודית קטנטנה. המנעד הזה הוא כל כך קיצוני, שהוא משפיע על כל מתמודד ומתמודד באופן אחר, ואנחנו רואים את זה בעיניים. צריך להבין שרבים מהם מכירים פחות יהודים מאשר אלה שחיים ברחוב ממוצע בפתח תקווה".

ואז הם מגיעים לחידון ומגלים עולם יהודי אחר לגמרי?

"כן, אבל זה ממש לא רק בחידון, זה גם במחנה התנ"ך, שמופעל על ידי מינהל חברה ונוער במשרד החינוך, והוא אירוע בפני עצמו. כל המתמודדים - והשנה אנחנו מדברים על ארבעים מתמודדים מעשרים מדינות שונות - מגיעים לכאן לשבועיים של מסע ברחבי ישראל, בארץ התנ"ך, בכל אתרי המורשת של העם היהודי. הם מגיעים לאתרים שבהם נערכו קרבות כיבוש הארץ בימי יהושע, וגם לבסיסי צה"ל היום. הם פוגשים את ראשי המדינה, וגם 'סלבס' בעולם חידוני התנ"ך דוגמת זוכים לשעבר. עבור רבים מהם זאת הפעם הראשונה שהם מגיעים לישראל, ועבור אלה מהמדינות עם הקהילות הקטנות זה הדבר הכי משמעותי. בלי הביקור הזה סביר להניח שהם לא היו מצליחים לשמור על קשר עם היהדות".

זאת לא הגזמה קלה?

"אני יודע שזה נשמע ככה, אבל ממש לא. לפני כמה שנים היה לנו מתמודד מאסטוניה שהשתתף במחנה התנ"ך, ובחידון עצמו הוא לא הצליח יותר מדי. הוא אומנם היה אלוף אסטוניה, אבל בתחרות באותה שנה היו מתמודדים חזקים יותר ממנו. אחרי כמה חודשים קיבלנו טלפון מהרב הראשי של אסטוניה ששאל אותנו מה עשינו לו במחנה. נבהלנו בהתחלה, שאלנו אם קרה לו משהו רע. הרב מיד ענה שבדיוק הפוך: המחנה בארץ שינה את אותו נער מקצה לקצה במובן הכי חיובי של הביטוי. מסתבר שלפני החידון אותו נער לא ממש היה מעורב באירועים של הקהילה, אבל כשהוא חזר הוא הפך להיות דמות מרכזית בה. הוא התחיל לארגן פעילויות לנוער, הפך למדריך בתנועת הנוער שם. לפני שנתיים הוא שלח לנו הזמנה לחתונה - הוא התחתן בסוף עם בחורה יהודייה מלטביה. הוא דוגמה אחת מני רבות לכאלה שהפכו לסוג של מנהיגים מקומיים במדינות שלהם ובקהילות שלהם בעקבות החידון וכל מה שהם עברו כאן בתקופה הזו".

תנועת נוער החידון

אחת המשתתפות שהחליטה למנף את השתתפותה בחידון לעשייה חברתית יהודית נרחבת בקהילה שממנה הגיעה היא בת־שבע שוואב, בת 16 מלונדון. באופן מפתיע משהו, דווקא בריטניה במשך שנים לא הצליחה לרשום הצלחות כלשהן בחידון עצמו, ולמעשה אף לא עלתה לשלב הגמר שלו במשך קרוב לעשור, אלא רק לתחרות המשנית, של חידון התפוצות. ב־2019 השתתפה מועמדת אחרת מטעם בריטניה, אילנה מאירוביץ', בחידון התפוצות, וכשחזרה ממנו החליטה לקחת את העניין כפרויקט אישי. "אילנה חזרה ללונדון ושאלה את אבא שלה למה לא לעודד תלמידים אחרים בבריטניה לנסות ולהשתתף בחידון, כי זאת חוויה עוצמתית. האבא החליט להשקיע בזה - ותוך שנה נרשמו תוצאות", אומר בנעט.

התוצאות היו העפלה ראשונה זה כעשור לחידון התנ"ך עצמו, שבו השתתפה שוואב. החידון באותה שנה התנהל דרך הזום, לאור התפרצות מגפת הקורונה. לאחר מכן הקימה שוואב יחד עם מספר חברות נוספות תנועת נוער בבריטניה שנועדה ללימוד תנ"ך וליצירת הדור הבא של המשתתפים - כל זאת כשהיא בת 14 בלבד. בשיחה עם 'בשבע' היא נזכרת בתחרות שבה השתתפה וכיצד היא השפיעה עליה.

"האמת היא שזאת הייתה חוויה שונה לגמרי ממה שחשבתי. במקור היינו אמורים כמו בכל שנה להגיע לארץ, למחנה התנ"ך, ואז להתחרות בחידון עצמו בתיאטרון ירושלים, אבל בגלל הקורונה זה לא קרה. בסוף, לאור הנסיבות, החוויה שהייתה לי הייתה מדהימה. לא האמנתי שככה זה יהיה", היא משחזרת.

מה הכי הפתיע אותך?

"חששתי שיהיו הרבה בעיות טכניות כי כולם היו מרחוק, ואבל זה דווקא עבד נפלא. זה תרם להרגשה החיובית שהייתה לי מהחידון".

ואיך נולד מזה הרעיון להקים תנועת נוער בבריטניה לצורך הכנה לחידון?

"אני חושבת שהרעיון הזה נולד אצלי עוד הרבה לפני שהשתתפתי בפועל. המורה שלימד אותי בבית הספר, הרב אליהו סילברמן, היה פעיל מרכזי בחידון התנ"ך בבריטניה. הוא הציג לנו את החידון, ומיד הבנתי שזה משהו שאני רוצה לעשות. תמיד רציתי ללמוד תנ"ך בצורה מקיפה, כי בסוף זה הסיפור שלנו ושל העם שלנו. אחרי שהשתתפתי בחידון עצמו, וזה לחלוטין שינה לי את החיים, הבנתי שלא יכול להיות שזה יישאר רק למתי מעט. היה לי ברור שזאת סוג של בשורה שצריך להפיץ לכל הנוער בבריטניה, וככה הצטרפתי לתוכנית שמשפחת מאירוביץ' יצרה. אני שמחה שאני יכולה לקחת בזה חלק ולהגדיל את מעגלי הלומדים והמשתתפים עוד ועוד".

ומעבר לעובדה שזו שנה שלישית ברציפות שמתמודדים מבריטניה עולים לחידון העולמי, יש תוצאות? יש הרבה משתתפים בתנועת הנוער?

"זה הולך וגדל. בהתחלה היינו ממש מעט, אבל ככל שעבר הזמן, וגם הגיעו התוצאות, רק הלכנו וגדלנו. היום אנחנו כבר ארבעים חברים בתנועה. בסוף יש פה גם תחרות מאוד מעניינת, גם טיול בארץ ישראל שבחיים לא היינו יכולים לעבור בלי החידון והארגון של החידון, וגם היכרות מאוד מעמיקה עם הזהות שלנו".

מה החלק שלך היום בתנועה?

"היום אני חלק מכותבי השאלות לתחרות, וגם לומדת עם המתמודדים שעלו לחידון העולמי כדי להכין אותם טוב יותר".

החידון, כך מעיד בנעט, לא רק מגדל מנהיגים מקומיים, אלא גם מחזק את הקשר שבין ישראל לתפוצות. "הרבה פעמים אחרי התחרויות מגיעים אליי המתמודדים מישראל ושואלים אותי מה עוד אפשר לעשות כדי לשמר על קשר עם יהדות התפוצות. גם הם מגלים עולם חדש שהם לא הכירו".

באיזה מובן?

"זאת חוויה עוצמתית עבור היהודים מהקהילות הקטנות - שחלקם אמרו לי במהלך הסיור היום שהם מעולם לא היו עם כל כך הרבה יהודים באותו חדר, ואנחנו מדברים על שלושים אנשים בסך הכול - ועבור יהודים מישראל זה בדיוק הפוך: הם פתאום מגלים חיים יהודיים אחרים לגמרי משלהם, ורוצים לחזק את הקשר איתם. לכן רבים מהם הולכים לשליחויות בחו"ל ודברים בסגנון".

"תכלית הקיום של המוסדות הלאומיים היא שמירה על הקשר שבין יהדות ישראל והתפוצות. זאת הסיבה שאנחנו קיימים ועוסקים במלאכה באופן יומיומי, ולכן אנחנו גאים כל כך לקחת חלק בחידון מדי שנה", אומר יו"ר ההסתדרות הציונית ויו"ר הסוכנות בפועל יעקב חגואל. "בכל פעם מחדש אנחנו רואים עד כמה החידון משחק תפקיד חשוב כל כך במלאכה הזאת של השרשת הזהות והשורשים היהודיים".

במה הוא שונה משאר תחומי הפעילות בנושא?

"בסוף חידון התנ"ך עוסק בתנ"ך. זהו הלב ההיסטורי של העם היהודי ומה שמאחד אותו במשך אלפי שנים, בכל מקום שבו יהודים נמצאים. זוהי נקודת החיבור הכי טובה שיש לקהילות היהודיות ברחבי העולם. לכן עידוד לימוד התנ"ך הוא כל כך משמעותי גם בזהות שלנו כיהודים וגם בקשר שלנו עם התפוצות. החידון נוגע בכל הסוגיות הללו, שופך עליהן אור ומספק את נקודת המבט הישראלית־ציונית שאנו בסוכנות היהודית מקדמים בפעילות השוטפת מדי יום".

גם במנהל החברה והנוער של משרד החינוך, בדיוק כמו חגואל, רואים בחידון אירוע מרכזי להנחלת הזהות היהודית וקשר לארץ ישראל לנוער בישראל ובתפוצות. "בגלל שאנחנו במנהל ובמשרד רואים בכך ערך מהמעלה העליונה, אנו מפעילים את מחנה התנ"ך לנוער היהודי אשר פעילותו תורמת לחיבור והנחלת המורשת והשורשים של המתמודדים לארץ ישראל ולאדמתה, כחלק מקיום חידון התנ"ך המהווה אחד מאירועי התרבות המשמעותיים המתקיימים במהלך אירועי יום העצמאות" אומר חגי גרוס, מנהל מינהל החברה והנוער במשרד החינוך.

הקשר לזהות היהודית שנולד בחידון מביא, כאמור, עלייה נרחבת לישראל. גם בעבור המשתתפים שכבר היו כאן בעבר, דוגמת שוואב, מדובר בביקור אחר לגמרי. "האמת היא שאני לא רוצה לעזוב את הארץ חזרה ללונדון, אבל אני עדיין צריכה לסיים את לימודיי שם. ברור לי שאחרי זה אעשה עלייה", היא אומרת.

לגור בספר יהושע

מי שכבר החל בתהליכי העלייה לארץ הוא אריאל צ'יקורל. צ'יקורל בן ה־17 מגיע במקור ממקסיקו סיטי. הוא השתתף בחידון של השנה שעברה, שנערך גם הוא בזום בצל הקורונה. למרות שלא היה יכול להגיע לישראל במסגרת החידון, ואולי אף בגלל עובדה זו, הוא החליט להצטרף לתוכנית נעל"ה ולהגיע ללמוד בישראל. היום הוא תלמיד בישיבת שעלבים. בשיחה עם 'בשבע' הוא מתאר את התהליך שעבר בשנים האחרונות, במהלך החידון.

"שנתיים ניסיתי להגיע לכאן בשביל להשתתף בחידון, אבל פעמיים מחנה התנ"ך בוטל בגלל הקורונה. בשנה שעברה, כשכבר עליתי לחידון העולמי (בחידון העולמי משתתפים 16 המתחרים המובילים מרחבי העולם, ובחידון התפוצות משתתפים עוד 12. א"מ), זה אולי היה הכי מתסכל. ממש התפללתי שהקורונה תיעלם פתאום כדי שאוכל להגיע לארץ, אבל זה לא קרה ונאלצתי להתחרות ממקסיקו", הוא מספר.

עד כמה זה היה שונה ממה שציפית לו?

"האמת שזה לא היה ממש נורא. הייתי מאוד מאוכזב מזה שלא יכולתי להגיע לארץ, אבל מבחינת התחרות זה די עזר לי. לפני החידון היה לנו סגר במקסיקו, ויכולתי לנצל אותו כדי ללמוד טוב הרבה יותר לתחרות עצמה. לא נראה לי שהייתי יכול ללמוד לתחרות בצורה טובה יותר בלי הסגר. בסוף סיימתי במקום השמיני, לצד מתחרים מעולים ממש שהתחרו איתי".

ומתי התקבלה ההחלטה לעלות לארץ?

"כבר הרבה זמן היה לי די ברור שאני אלך ללמוד מחוץ למקסיקו, אבל הייתי בטוח שכמו האחים שלי, אלך ללמוד בארצות הברית. יש לי אח אחד שלומד בטקסס ואחד בסיאטל. אבל ברגע שהתחלתי ללמוד תנ"ך לחידון הבנתי שאני חייב להגיע לארץ. היה לי ברור שאני חייב להיות בכל המקומות שכתובים בתנ"ך, שמשם בעצם הגענו. אחרי החידון כבר קיבלתי את ההחלטה הסופית שאני רוצה להגיע לכאן".

ועד כמה זה משמעותי מבחינתך היום?

"מאוד. נכון, לא היה לי מחנה התנ"ך, אבל בסוף אני חי עכשיו בארץ. היום אני לומד בשעלבים וגר בנוף איילון, ומיד זה לוקח אותי לספר יהושע. להסתובב במדינה אחרי שאתה לומד תנ"ך זה משהו אחר לגמרי. אתה חי את זה אחרת לגמרי. אני מרגיש הרבה יותר מחובר ממה שהייתי בלי הלימוד לחידון".

ההחלטה לעלות לארץ לא היה פשוטה עבור אריאל, שכן אין לו קרובי משפחה כאן. "זה היה מורכב. אין לי פה אחים, דודים, סבים או סבתות, אז זה לא היה פשוט. אבל ברגע שהגעתי לכאן ראיתי שבתכל'ס כולם פה כמו משפחה עבורי וכולם דואגים לי, וזה ממש עזר לי להשתלב כאן".

אומנם צ'יקורל ושוואב לא יכלו להשתתף במחנה התנ"ך בשנים שבהן הם התחרו, בשל הקורונה, אבל השנה שניהם לוקחים בו חלק, מתוך החלטה של הסוכנות היהודית ומינהל החברה והנוער במשרד החינוך להעניק לכמה שיותר מתחרים מהשנתיים האחרונות חוויה מתקנת ומשלימה לחלקים שפספסו.

"המחנה הזה הוא באמת השלמה של כל החוויה שהייתה לנו בשנתיים האחרונות. היום למשל נפגשנו עם ראש הממשלה, מחר עם הנשיא. זה כבוד אדיר. אלה חוויות שלא יכולנו לאסוף בשום צורה אחרת", אומר צ'יקורל.

ועכשיו כשאתה רואה מתחרים חדשים, של החידון השנה, זה מרגיש אחרת?

"במובן מסוים כן. אני יודע מה הם עומדים לעבור, ואני יודע גם מה לייעץ להם. אני יכול לספר להם למשל שאני עברתי באחד השלבים בלקאאוט, ממש שכחתי את כל התשובות שהייתי אמור לענות, אבל אחר כך הצלחתי להתעשת ולהצליח לחזור לתחרות בשלבים הבאים, ובסוף סיימתי במקום השמיני מכל העולם. אז הדבר שאני יודע להגיד להם הכי טוב זה שהכול בסדר, וגם אם שוכחים תשובה או משהו זה לא אסון, ושום דבר לא צריך לפגוע בביטחון העצמי שלהם".

ונחזור לרגע לעלייה שלך לארץ - היא סופית או שיש עוד שלבים שאתה צריך לעבור בדרך?

"כרגע היא עוד לא סופית, אבל ברור שהיא תהיה. אני כרגע חלק מתוכנית נעל"ה, והמטרה בסוף היא שכל המשפחה שלי, כלומר ההורים שלי ושני האחים שלי, יעלו יחד איתי. אני כבר מחכה לרגע הזה, וברור לי שהוא יקרה בקרוב".

***