אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה שנפתחו אמש בטקס ברחבת הכותל המערבי בירושלים יימשכו היום (רביעי).
בשעה 11:00 בבוקר תישמע צפירת זיכרון באורך שתי דקות, ולאחריה יתחילו טקסי הזיכרון הממלכתיים ב-52 בתי העלמין הצבאיים ברחבי הארץ ובאתרי ההנצחה.
הטקס המרכזי יתקיים בהיכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל בירושלים במעמד נשיא המדינה, ראש הממשלה ויו"ר הכנסת.
מיד לאחר הצפירה, ב-11:02, יחלוף מעל בית העלמין הצבאי והיכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל מטס מיוחד של מטוסי קרב במבנה חסר.
טקס האזכרה הממלכתי לנפגעי פעולות האיבה ייערך מחר בשעה 13:00 בהר הרצל ברחבת האנדרטה לנפגעי פעולות האיבה. גם בו יקחו חלק נשיא המדינה, ראש הממשלה ויו"ר הכנסת.
אמש נשא דברים בעצרת פתיחת אירועי יום הזיכרון נשיא המדינה יצחק הרצוג. ''משפחות יקרות ואהובות. המפגשים עמכן לאורך השנים, במיוחד בחודשים האחרונים, חקוקים על לוח ליבי. עיניו הכואבות והעייפות של אבא, שהגעגוע לבנו ש"חיה רעה אכלתהו", אינו נותן לו מנוח; סיפוריה של אימא, בתוכם נמהלים גאווה ויגון, כשהיא ממאנת להינחם על בנה שנפל אי שם, וידה כמו מושטת לחבק, את מי שכבר לא נתן; צערו של איש צעיר שאיבד את אחותו הלוחמת, שהייתה הגיבורה שלו, וחברתו הקרובה ביותר; בכיה של אהובה, שבחיר ליבה הלך לבלי שוב. וכמותם עוד רבות ורבים, רבים מדי, אשר השכול דפק על דלת ביתם והפך את עולמם לנצח. ונחמה אין. שיברון הלב איננו רק על מי שהיו, אלא על מי שהם כבר לא יוכלו להיות. על חסרונם הנוכח כל כך, בכל יום בשנה; לא רק ביום הזיכרון.
''בנינו ובנותינו, אשר נפלו על הגנת המדינה - לחמו יחד ונפלו יחד. הם לא שאלו, ואיש לא שאל אותם, מי ימין ומי שמאל. מי דתי. מי חילוני. מי יהודי ומי לא יהודי. גם השכול לא שאל. לא אותם, ולא אתכם. הם נפלו ישראלים, על הגנת ישראל. הוויכוחים שוקטים בבתי העלמין. ובין המצבות, דממה. דממה שדורשת מאיתנו למלא יחד את צואתם האחת – תקומת ישראל. בניין ישראל. מאוחדים, מלוכדים, ערבים זה לזה. כי אחיות ואחים אנו''.
הרצוג פנה למשפחות השכולות והזכיר את גל הטרור האחרון: "יקירותיי ויקיריי, משפחת השכול. אזרחיות ואזרחי ישראל. בשנה החולפת, בשבועות האחרונים, וגם בשבוע זה ממש, הלמות השכול והכאב הכו בנו שוב ושוב. גם היום, אויבינו קמים עלינו לכלותנו בטרור מלא שנאה, וכתמיד הם מוצאים אותנו ערוכים ונחושים, כשידנו האחת אוחזת בנשק, וידנו השנייה מושטת לשיח ולשלום. דווקא ברגעים קורעי הלב האלו, כשאנו מלווים בדרכם האחרונה את הגיבורות והגיבורים, ואת המשפחות האהובות, ששברן הפך באחת לנחלת כלנו; דווקא ברגעים הללו - אנחנו מגלים שוב ושוב את תעצומותיו של העם הנפלא והמופלא שלנו, עם שמצליח להתגבר על כל מכשול. כן, יש לנו עם נפלא ומופלא! אסור שליבנו המפולח מכאב ישכיח מאיתנו את המסע הכביר שעברנו. מסע של דורות ושל נדודים, מסע שכל כולו תקווה והגשמה. מסע ששיאו בגאווה גדולה, במדינה לתפארת, מדינה שעל קיומה נפלו גיבורות וגיבורי מערכות ישראל.
''אני מבקש ברגעי הקודש האלה לחזק, להודות ולחבק בשם כל העם בישראל את מפקדי ולוחמי צבא הגנה לישראל משטרת ישראל, השב"כ, המוסד, וכל זרועות הביטחון, המודיעין ובטחון-הפנים, בכל מקום שהם. אתם שומרים עלינו יום ולילה, בחירוף נפש, בתחושת שליחות, בנחישות ובמסירות. השם ישמור צאתכם ובואכם מעתה ועד עולם.
''אחיותיי ואחיי, אזרחיות ואזרחי ישראל. "שיר המעלות בשוב אדוני את שיבת ציון היינו כחלמים". כך נכתב ב'תהילים'. מחר, בשעה הזו, שוב נהיה כולנו כחולמים, כשדגל המדינה יונף אל ראש התורן. בזכותם! ובזכותכם – בני משפחת השכול. זו חובתנו לנופלים, זו חובתנו לכם, זו חובתנו לדורות הבאים: לקיים מדינה יהודית ודמוקרטית משגשגת וחזקה; בנויה מפסיפס מרהיב של קהילות, שמרכיבות כולן יחד, בסולידריות - עם מלכד ומלא גאוה; חזון. ומעש. ותקוה.
''מכאן, משריד בית מקדשנו, אני שולח בשמכם אזרחי ישראל איחולי החלמה לפצועים בגוף ובנפש - המתמודדים יום יום, שעה שעה, עם הצלקות והכאבים, גם כשהם אינם נראים לעין. אני נושא מכאן תפילה לשובם המהיר של חילינו ואזרחינו השבויים והנעדרים, שמשימת השבתם הביתה עודנה מוטלת על כתפינו. יהי זכר חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, צרור בצרור החיים, ונצור בלב אומתנו האהובה לדור דור'', כך הנשיא.
הרמטכ"ל רב אלוף אביב כוכבי נשא גם הוא דברים בטקס. "לך לך, קח את גורלך בידיך נצטווה אברהם, והעתיק את חייו לארץ המובטחת. הארץ המובטחת הפכה למדינה מפותחת ועתירת הישגים, אבל נותרה מוקפת איומים ואתגרים. זו מציאות אשר קוראת לכל נער ונערה לעשות מעשה, ובתורם, עם חינוך וגיבוי מההורים והמחנכים, להתייצב ולקחת חלק בהגנת המדינה והאזרחים".
הוא פנה אל המשפחות השכולות ואמר: "משפחות יקרות, גידלתן את ילדיכן, וגם אתן הלכתן איתם בשביל משלכן. הם התבגרו, גילו ייחוד וכישרון וסימנו כיוון לחיים. הם שמעו את הקריאה, ובתורם עלו להר המוריה ואמרו הנני, ואתם לחשתם איתם בדאגה ובגאווה הננו. הם יצאו למשימה, התאמצו, הגנו ותקפו, ומילאו שורה של תפקידים אשר סייעו בלחימה. אבל חסד יצחק לא היה להם ואיל לא הופיע".
"רובן המכריע של המשפחות במדינת ישראל המתינו לילדיהן בירידה מההר, וקיבלו אותם בחיבוק עם סיום השירות הצבאי, אך אתן חיכיתן לשווא, חלקכן עדיין מחכות. הם לא יחזרו! הם לא יחזרו אבל בזכותם חזרו רבים, בזכותם ניצלו חייהם של עשרות אלפי אזרחים, וחלק גדול מהביטחון ומהישגי המדינה הוא בזכותם. הכאב שלכן קשה מנשוא, והיגון מעיק ומסתעף בגוף ובנפש. הוא נוכח ולא נח לרגע, ובאכזריות מתגבר בשבתות, בחגים וביום ההולדת", הוסיף.
"צה"ל כולו ואני בראשו מרכינים ראש מתוך הזדהות, צער עמוק, והערכה לחוסן והאיתנות שלכן, שמהווים לכולנו דוגמא. היום, כמו בעבר, צה"ל מתמודד עם איומים ממספר זירות. אנחנו לא מאפשרים ליציבות הביטחונית היחסית להפוך לאשליה, ונותרים מפוכחים באשר לכוונות האויב. האופן שבו פורצות מלחמות בעולם ובאזור, מזכיר לכולנו את הדרישה לכוח מגן חזק ואת החובה להיערך לכל תפנית. חיילי צה"ל ומפקדיו עומדים על המשמר, נלחמים, ואומרים הנני, ואני גאה, מאוד, לפקד עליהם", אמר הרמטכ"ל.
לדבריו, "סיכול הטרור נמשך מדי שבוע, מצפון ועד דרום, ויחידות צה"ל מגנות על אזרחי המדינה בכבישים ובצמתים באיו"ש ולאורך הגבולות. צה"ל מרתיע, יוזם ותוקף, יוצא מגבולות המדינה כדי להכות את האויב באוויר, בים וביבשה, בכל רחבי המזרח התיכון, ויוצא מגדרו כדי לממש את עקרון ההגנה העצמית. דור אחר דור נשבע אמונים וקורא הנני, מתייצב לשירות צבאי, ומגלם את ההפך - מאלו שמתחמקים ואומרים אינני".
"כך חיילי החובה והמילואים המזנקים בעת מלחמה, וכך המשרתים בקבע, אשר בחרו באורח חיים לא נורמלי, כדי לאפשר לאזרחי המדינה חיים נורמליים. הנני – מושכת הקריאה את שרשרת הדורות, והם יוצאים לגאיות המוריה, למישוריה ולהריה: רק משם חושפים את מיקום האויב ומסכלים פיגוע, רק משם מונעים פגיעת אבן, קליע או רקטה, ורק משם האויב נשלט, מותקף ומושמד. הנני הוא יסוד שנוכח בכל מארב בגבול, בגיחת מטוס, בשיירת אספקה באזור לחימה, באימון או במבצע, והוא נטוע בקרב חיילים מכל החילות ובמגוון תפקידים. הנני הוא היסוד הערכי של צה"ל, צבא העם, שבלעדיו אין קיום לעם, ולכן הכרחי שישרתו בו תמיד, בחובה ובקבע, הטובים שבעם", הוסיף כוכבי.
"חיים גורי כתב בהשראת העקדה את שירו 'הירושה': "יצחק, לא הועלה קורבן. הוא חי ימים רבים, ראה בטוב, עד אור עיניו כהה. אבל את השעה ההיא הוריש לצאצאיו. הם נולדים ומאכלת בליבם". כך כתב. כמו יצחק, רבים ששרתו בצה"ל חיו וחיים ימים רבים וטובים, ואנו עושים הכל כדי להרחיק את המאכלת מאזרחים ומחיילים כאחד: רוכשים אמצעי לחימה מתקדמים, מפתחים שיטות פעולה חדשניות, ולעולם מפעילים את הכוח באחריות ובשיקול דעת. בה בעת, בשם הביטחון חובתנו לפעול בהחלטיות ולהילחם. גורי צדק, לפחות לעתיד הנראה לעין, וכעם חפץ חיים, אנו נדרשים להיאבק ולהיות נכונים לשאת את המחיר, לגלות חוסן וקור רוח נוכח פגועים ונפגעים, ולדעת להשיב מלחמה. באותה נשימה, הניסיון מלמד, וכזהו גם הניסיון שלי, ממפגשים רבים עם חיילים, שהבנים והבנות נולדים ורוח גדולה בליבם. רוח טובה המבטאת רצון ליצור, להשפיע, להיות משמעותיים ולתרום. רוח המוכיחה שערכים עוברים מדור לדור. במושג 'צבא ההגנה לישראל' המילה 'לישראל' היא התכלית".
"אנו מגנים על הזכות לחיים ובשמה מסכנים את החיים, כדי לאפשר לכולנו, כאומה, לממש את זכותנו וחובתנו לבנות חברה משגשגת, ראויה ומלאת חיים. מכאן נובעת הרוח וזאת המשמעות, משמעות לאומית ומשמעות של הגשמה עצמית. זו הרוח שירשנו מאברהם ואיתה את האמונה, המוסר והתקווה, והאומץ לעשות מעשה, לשנות, ליצור ולחדש. אלו התכונות שהובילו לבניית מדינה מופלאה, המהווה מקום להגשמה, מקום משלנו, מקום בטוח ומאפשר. אבל מעל הכל, רבים בעם ירשו מאברהם את הרוח לומר הנני. הנני שפרושו לקחת אחריות, להעז, להיות נכון ולהסתכן. שפרושו לתרום ולהשפיע, לא להתבונן מהצד אלא לעשות, לא להמתין אלא ליזום. הנני שפרושו לשרת דבר גדול וחשוב ממני. משפחות יקרות, יחד עם צה"ל כולו אני מצדיע לנופלים, מצדיע לכן ומחבק אתכן. אני מחזק את הפצועים, ואת משפחות השבויים והנעדרים, ומתחייב שנמשיך לעשות הכל כדי להשיב אותם לארצם ולמשפחתם", סיכם הרמטכ"ל.