הבעיה החוקית של השב"חים: החוק הרלוונטי המתייחס לכניסה לארץ שתקף לעובדים לא חוקיים ולפליטים הוא חוק הכניסה לישראל, תשי"ב 1952.
בעיתון 'ישראל היום' צויין כי חוק זה אינו חל באזורי יהודה ושומרון, ועל כן פלשתינים תושבי איו"ש שנכנסו לשטח מדינת ישראל ללא היתר, מועמדים לדין בעבירה של "הפרת הוראה בדבר סגירת שטח".
החוק מתייחס הן לשוהים עצמם, הן למלינים והן למסיעים ולמעסיקים, וקובע עם בית המשפט העליון את הענישה על כניסה לא חוקית לארץ. על שוהה בלתי חוקי, מאפשר החוק להטיל עד 2,000 שקלים קנס ושנת מאסר. אלא שפסיקת בית המשפט העליון מ-2014 קבעה את מדיניות הענישה כך שלא תחרוג מחמישה חודשי מאסר בפועל בכל מקרה. גם כאן מדובר במקרים נדירים.
עו"ד אריה ארבוס, שותף במשרד ארבוס, קדם, צור, העוסק בדיני עבודה מסביר כי "יש תת-אכיפה שהיא מדיניות מסודרת של הרשויות בנושא אכיפת החוק על השוהים הבלתי חוקיים. מדיניות התביעה הרשמית היא לא להעמיד לדין שב"ח אלא בתפיסה השלישית שלו".
לדבריו, "למדינה אין עניין להחזיק שוהה בלתי חוקי במאסר, וההעדפה היא לגרש אותם בלי למצות איתם את הדין. משום שגדר ההפרדה פרוצה, מדובר למעשה בדלת מסתובבת. בית המשפט העליון גם קבע שקנסות יוטלו על שב"חים רק במקרים חריגים, ורק על הצד הנמוך ביותר, בשל ההתחשבות במצבם הכלכלי של מבריחי הגבול. אולם ההיגיון מורה הפוך לגמרי - הדרך היעילה לטפל בעבירות אלו, שמניען העיקרי הוא כלכלי, היא באמצעות קנסות גבוהים".
יו"ר ארגון לביא, עו"ד אביחי בוארון: "למרות התגברות ההסתננות של שוהים בלתי חוקיים בישראל, משטרת ישראל ורשויות אכיפה נוספות בוחרות בעצימת עיניים כאסטרטגיה. מלבד הנזק הכלכלי העצום, מדובר בהפקרת ביטחונם של אזרחי ישראל".
"אנו מצפים שעתה, כאשר הוכחו הנזק הביטחוני ומעורבותם הגבוהה של השב"חים בפיגועים האחרונים, ישנו רשויות האכיפה ובפרט משטרת ישראל את האסטרטגיה ואת תפיסת ההכלה הרופסת. השינוי צריך לבוא לידי ביטוי בנתונים מדידים של מעצרים, מאסרים, דו"חות וענישה חמורה - ולא בהצהרות חסרות משמעות", דברי בוארון.