והאמת תהיה נעדרת

1. לקראת סופו של ספר נחמיה, לאחר תהליך שארך כשתיים עשרה שנה, במהלכו נחמיה מוביל את בניית חומות ירושלים, זו החיצונית שנועדה להגן מפני האויב שבחוץ, וזו הפנימית – גירוש הנשים הנוכריות, התעוררות לשמירת שבת ועוד, מסופר דבר כמעט בלתי יאמן:

נחמיה נאלץ לשוב לשושן הבירה, כפי שהוא התחייב למלך פרס, כדי לחזור לתפקידו כשר המשקים, תפקיד אשר היה מאוד משמעותי באותם הימים. עובר זמן קצר ונחמיה עולה שנית לירושלים ומגלה בתדהמה שחלק גדול מעבודתו הרוחנית ירד לטמיון, ובזמן היעדרותו עם ישראל שוב איבד את עצמו לדעת –

אחת הלשכות בבית המקדש, אשר הייתה מיועדת לאיסוף התרומות והמעשרות עבור הכוהנים והלווים, פונתה מכל אלה ונמסרה לרשותו של אחד מראשי אויבי העם: טוביה העמוני (שישנה מחלוקת האם היה 'ישראל רשע' או גוי).

בכל שנה כשאנו מגיעים בלימוד לחלק הזה של הסיפור, כמעט בלתי ניתן לעצור את הסערה המתחוללת אצלנו בכיתה. את התדהמה של התלמידים מכך שראשי העם בעצמם, חלקם מכהנים ככוהנים בבית ה', נותנים מקום של כבוד לרשע שרוצה במפלתם של ישראל, קשה לתאר.

תירוצים כמו: 'תראו, המצב אז היה מורכב', 'הם בטח חשבו שבזה הם דווקא ימעטו את השנאה של צרי יהודה ובנימין לרעיון הציוני', פשוט לא מתקבלים ולא ניתנים לעיכול בעולמם הנפשי הטהור והתמים של העוללים.

2. בימים ההם בזמן הזה. לפני מספר ימים אחת מבנותיי רצה אלי חסרת נשימה וסיפרה בתדהמה: 'אבא של ספיר אמר לה שהערבים אמרו לבנט שאם הוא לא יתן להם מלאנטה כסף ובתים חדשים אז הם יהרסו לו את הממשלה ויהיו בחירות'.

מפעם לפעם אני נהנה לשמוע את בנותיי הקטנות משתפות אותי בדיווחים חדשותיים אשר נמסרו להן מפי החברות המבינות והמעודכנות. בדרך כלל זה נחמד ומשעשע לראות את הפער בין המציאות כפי שמדווחים עליה בחדשות וכפי שאנו מכירים אותה, לבין מה שילדים וילדות קטנים קולטים ומסבירים לעצמם בתמימותם. לרוב השיחה בינינו נגמרת בכך שאני מנסה לתווך להן מחדש את מה שקרה, לדייק ולחדד, כמובן במסגרת מה שאפשר וצריך להבין בגיל בו התמימות היא כוח נפשי כל כך נצרך ומשמעותי.

לא הפעם. עברו עלי שתי דקות של הרהורים במהלכן ניסיתי לחשוב עם עצמי מה לא אמיתי ומדויק בדיווח החדשותי הנ"ל, ופשוט לא מצאתי. אפילו גרם של חוסר דיוק, חוסר אמת או חוסר הבנת המציאות, לא היו בדברי החברה המעדכנת. הכול שריר ובריר וקיים. הכול אמת, הזויה עד כדי טירוף, אבל אמת.

3. אחרי כל החשבונות הפוליטיים של: 'כן בחירות' או 'לא בחירות', אחרי כל החישובים של: 'יהיו שישים ואחת אצבעות או לא יהיו', מבעד לענני הנדסת התודעה של מרבית אמצעי התקשורת, אם נשארה עוד דרך להבקיע דרך כל אותם עננים, צריכה לצוץ מפעם לפעם האמת עצמה, ככה כמו שהיא, נקיה: אנחנו חיים בהזיה.

אומנם אנחנו מאוד לא רוצים להיות מאלה שמלאכת הביזוי והלעג לרה"מ הפכה להיות אצלם חלק מעבודת ה', מה שיכול גם לגרום לאובדן הדעת, התבונה והעצה כיצד להפילו כמה שיותר מהר, אבל אדישים, עיוורים, שקרנים, טייחנים ונרפים, בשום פנים ואופן אסור לנו להיות. עלינו לחזור על האמת וקריאת המפה הפשוטה פעם אחר פעם, מבלי ללכת שולל אחרי קולות השדרנים והפרשנים המשוחים בשמן הידענות והפיקחות, ולחדד לעצמנו את המציאות מולה אנו ניצבים:

כבר שנה אנחנו מונהגים על ידי אדם שהמליך עצמו עלינו בדרך של תרגיל הונאה מלוכלך, כזה שטרם נראה במדינתנו ובכלל. כבר שנה שולט בנו אדם ללא כל סמכות מוסרית, הגיונית ומבלי שום הסכמה ותמיכה ציבורית. כבר שנה אנחנו מתורגלים בשקרים והפרת התחייבויות ברמה סיטונאית (לשמוע את השקרים וההסברים המתפתלים של רה"מ, או של שר הדתות/ סגן שר הדתות/ כלב השמירה של הקואליציה – זה דבר שיכול לפוצץ לך את המוח למיליוני רסיסים).

כבר שנה שעל עם ישראל נכפתה הנהגתם של שונאיו הגדולים ביותר, נציגי 'האחים המוסלמים' במדינת ישראל, מפלגת רע"מ, שונאי הציונות, יימח שמם וזכרם. כבר שנה שמדינת ישראל מתנשלת מערכיה היהודיים והלאומיים, מהשבת והחמץ בבתי החולים, דרך הגיור והכשרות ועד להפקרות הטריטוריאלית בנגב והורדת הדגלים.

4. את החשבונות האלוקיים בכל מה שעובר עלינו בשנה האחרונה איני יודע, אבל ודאִי לי שבמעמקים השנה האחרונה, כנגד מה שהיא הסיגה אותנו אחור, גם הוליכה אותנו הרבה קדימה. לאחר שרה"מ הנוכחי ייזרק בבושת פנים מתפקידו, נהיה חכמים ונבונים יותר ונוכל לקיים בקרת נזקים מתוך יישוב הדעת, ואז נשים לב, וגם אם לא, איך מתקפת ה'פרוגרס' (שבאמת ראוי לכנותו 'ריגרס') שעברה עלינו סידרה לרבים מאיתנו את הראש, הפילה אצלנו אסימונים וחיברה מחנות שונים שהיו נראים עד לפני רגע כיריבים. בעזרת ה' את המרחק בו הידרדרנו במורד במהלך השנה האחרונה, נגמע אז בכמה צעדים ודילוגים קלילים.

5. ועד אז, רק לא לשכוח את האמת.