1. אחרי קריאה נוספת של האיגרת אותה מיען הרב תמיר גרנות שליט"א לבחורי הישיבות והאברכים החרדים, איגרת שקשה מאוד למצוא בה דופי, חסרון או טעות, איגרת שיש בה ישרות וכנות, עדיין יש על מה לדבר, מה להעיר ובעיקר להאיר.
2. בן משפחה קרוב סיפר לי, שמאז נפילת בנו היקר של הרב תמיר היקר, להבדיל בין חיים לחיים, לקח על עצמו הרב את המשימה הקדושה לעבור בבתיהם של גדולי ישראל מהציבור הנקרא חרדי ולעורר אותם על חומרת המצב והצורך וההכרח שצאן מרעיתם יתנו כתף וישאו בנטל הביטחוני של ההגנה על מדינת ישראל ועם ישראל. משימה קדושה, אמרתי.
שמעתי כמה חוויות מאותן פגישות, מהן מרוממות, מלמדות ומפתיעות, ומהן כואבות, מזעזעות ומשפילות.
3. ה' עדי שאינני בא לתהות על עצם המשימה אותה הרב לקח על עצמו ועל עצם טענותיו כלפי אחינו בני ישראל הקרואים חרדים, אותם מרן הרב קוק זצ"ל כינה פעם: כלל ישראל האמיתי. אינני בא לכפור אף לא במילה אחת מהמילים אותן הוא העלה על הכתב והמכתב המעורר, הנני כאן רק לשאול, כאדם פשוט שגם עליו השנה האחרונה הותירה איזשהו רושם בנפש – האם זוהי המסקנה הנדרשת מכל מה שעבר ועובר עלינו?
4. ואבאר את שאלתי וממילא תובן בקשתי: כיצד אנחנו עיוורים מלראות שהמסקנה של אירועי אותו יום מר ונמהר, יום שמיני עצרת של השנה שעברה, איננה יכולה להיות ואסור שתהיה – פיחות במעמדה של התורה, בלימודה, בקיומה ובדקדוקה?!
רגע, אנא מכם לא לרתוח, אני לא טוען שהרב תמיר, היקר באדם שהקריב את היקר לאדם, פועל את פעולתו על מנת שהתורה תילמד ותישמר פחות. לא עלתה זו בדעתי. אך מבלי משים, או מתוך הבהלה לעמוד במשימה החשובה, באמת, יכול להיווצר הרושם כאילו כל מה שקרה וקורה קשור באיזושהי מידה עם 'עומס יתר' של לימוד תורה והעדפתה המוגזמת גם על חשבון פיקוח נפש של כלל ישראל.
5. באתי לבאר ורק סרבלתי, גמגמתי וסיבכתי. אז הקפה נוספת אבקש, להקפה לכבודה של תורה אדרש:
אם היינו צריכים לכתוב בכתב גדול, כזה שרואים מהחלל גם ביום שאיננו בהיר, את המסקנה מכל הקורות והמאורעות של השנה האחרונה, האם לא היינו כותבים: תורה! תורה! תורה!
נראה שלא הייתה שנה בכל שנות קיומה של המדינה, ממנה יש ללמוד יותר עד כמה התורה היא סם חיים והצלה עבורנו. אילו היה לי כוח, אומץ, סוג של חשיבות בעיני אחרים, כרב תמיר היקר שהינו אב שכול והעם קשוב לדבריו מתוך יראת רוממות כלפיו, הייתי יוצא לשוק – עובר מתיכון ממלכתי אחד למשנהו, מפקולטה לפקולטה, מקורס מפקדים לאחר, הייתי מכריז ואומר – תראו לאן הניתוק וההתכחשות לתורה הובילו אותנו!
שורו, הביטו וראו, איך מי שאין בחייו תורה יכול היה ליפול בתיאוריות ביטחוניות מערביות שונות ומשונות, איך הוא היה עיוור את הסכנה לקלוט. פקחו עיניים ושימו לב, מי הוא זה ואיזהו הציבור בו נמצאת רוח הלחימה במנות גדושות, מְחַיות, ממלאות ומצילות, מיהו הציבור שאצלו נער ועד זקן ממלאים את שורות היחידות ואת שורות בתי הקברות.
מאין לו כל זה, לאותו ציבור יקר ומסור? זו תורה וזו שכרה.
אם "כל המרפה עצמו מדברי תורה, אין בו כוח לעמוד ביום צרה", ודאי שכל העמל, שוקד, מקיים, מסוּר, מדקדק וחרד לדברי תורה, כוחו רב ביום צרה.
6. הבלעתי בדברי את העובדה הטובה והנכונה, שבתור אב שכול דבריו של הרב תמיר נשמעים. לוּ ירצה הוא יזכה במיקרופונים פתוחים ולהקשבה מתוך כבוד בין כל הידענים באולפנים. האם זוהי איננה הזדמנות פז לצעוק את כל האמת הזו, בדרכו הנעימה ומאירת הפנים, ולעורר ישנים. האם הבחירה לעורר דווקא את היראים והשלמים, אחינו החרדים, איננה הבחירה הקלה והנוחה והליכה אל המקום אליו גם ככה נושבת הרוח חסרת הרוח.
מה עם לומר, שהתורה היא זו שעושה אותנו פיקחים, לא מסתנוורים, נחושים, בעלי סיעתא דשמיא ומבט ישר ולא מפולפל על המציאות. מה עם לקחת את אותה תחינה ואת אותו דיבור כן ונוגע ללב, ממש, ולהפנות אותו למחנכים, מעצבי דעת הקהל, הפרשנים, המומחים, מקורות ביטחוניים בכירים ועוד, ולזעזע להם את אמות הסיפים – חִזְרו בתשובה, אתם אותנו מסכנים.
שמא תאמר, הם לא ישמעו לי ולא אועיל כלום בדברי. אולי. ואולי לא. אפילו אדון הנביאים בּוּקר על שאמר "עוד מעט וסקלוני", וחשב שישראל אינם מאמינים. ואצל תלמידי החכמים והאדמו"רים, יסוד סביר לי להניח שגם לא כל כך מהר מאזינים ומשנים.
7. לבסוף, זה אומנם חוצה מעיישה, אבל ישנן שתי נקודות חשובות אותן כדאי לזכור:
ראשית, האמת היא מה שמתחיל באל"ף, עובר דרך המ"ם ומסתיים בת"ף. האמת היא סיפור שלם, מתחילתו ועד סופו, ובסדר הנכון. השקר לעומתה הוא הסתכלות על קצה, על חלק אחד, וגם שלא כסדר הנכון.
רצוני לומר, לא נכון יהיה לעסוק בסוגיית גיוס החרדים רק דרך המשקפיים של 'בירור האמת התורנית', ומתוך התעלמות מכך שמדובר בסוגייה פוליטית. מי שחושב שזוהי אינה סוגייה פוליטית, הוא ודאי תמים או אולי אפילו שוטה, אבל גם מי שמכיר שמדובר בסוגייה פוליטית ועל אף זאת ממשיך לעסוק בה במנותק מהקשרה הפוליטי ומהרווחים אותם מנסים אנשי השמאל להרוויח ממנה, ועושה כן משום שלדעתו הגיע הזמן לומר את 'האמת התורנית' ודי, לעניות דעתי, חסרת המשקל, טועה טעות מרה בשיקול דעתו.
שנית, המתודה של פנייה לציבור מסוים על גבי גלי האתר של אתר חדשות אותו צורך ציבור אחר, יש בה צד מסוים של חוסר הגינות. מי שרצונו לעורר ציבור מסוים, למחות בפניו על הדרוש תיקון, טוב ויפה שיפנה אליו, ואם אפשר מבלי שאחרים ידעו על כך.
ואם תאמר, אין לי דרך, כיוון שבציבור הזה אין מי שיתן לי במה להציג בה את טענתי. אולי יש לומר, שגם על דעת כן אין לנהוג כך. גם הדברים הנכונים והאמיתיים ביותר, הנובעים מלב טהור ושבור, כשהם אינם מגיעים ליעדם הנכון ורק נשארים לחנות במקום הלא נכון, תועלתם היחידה עלולה להיות רק הקפדה ושנאת אחים. והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו. ה' הושיעה המלך יעננו ביום קוראנו.