לצד קסמה והודה של ירושלים, היא גם כוללת בתוכה עולם אפל של סמטאות גדושות בבני נוער אבודים. ביום ירושלים עלינו לעצור ולהוקיר את אותם הנאבקים למען בני הנוער האבודים בעיר
אנו מציינים השבוע 55 שנים לרגע בו הפכה ירושלים לעיר שחוברה לה יחדיו, לאחר 19 השנים היחידות בהיסטוריה היהודית ללא התיישבות יהודית בין חומות העיר. לא אשכח לעולם את חודש תמוז תשמ"ה - 1985 , בהיותי בן תשע כשעליתי עם הוריי ואחיי לארץ הקודש. עד היום מהדהד במוחי קולו המרוגש של אבא שמודיע לנו שלא נוכל להכניס את השבת מבלי להגיע לפני כן לירושלים.
איזו התרגשות עצומה אחזה בי; פעם ראשונה בחיי בכותל. לא האמנתי שאותה תמונה תלויה בסלון ביתנו בניו יורק ניצבת כעת מול עיניי במציאות גלויה. הסתכלתי סביב וראיתי יהודים מכל קצוות הקשת מגיעים לכותל המערבי, כשאני זוכר היטב ששאלתי את אבא בתמיהה כיצד הגיוני הדבר שכולם כאן מסביבנו יהודים? כילד שרק לפני רגע הסתובב ברחובות ניו יורק, המראות של קבוצות יהודים מתקבצים יחדיו נטעו בי את ההכרה שהנה סופסוף הגענו הביתה.
כבר 37 שאני בארץ, רובן המכריע כתושב שגם עובד בה, ועדיין בכל בוקר שאני קם לעבודה אופפת אותי תחושת התרגשות, תחושה של בית, תחושה של גאולה. נוהג אני אחד לשבוע לצאת עם בני משפחתי לסיור ברחובות עירי, בעיר העתיקה, במדרחוב בן יהודה, בשוק מחנה יהודה, משכנות שאננים ובסמטאות העיר העתיקה, יחד אנו גומעים לרוויה את נופיה הקסומים של העיר יחד עם אוויר הרים ירושלמי צלול.
ירושלים של מעלה היא עיר קסומה ורבת הוד, אך כמי שעומד בראש ארגון שחלק ארי מפעילותו מוקדש לקידום נוער והעצמתו, אני מכיר מקרוב גם את צדדיה הקודרים יותר - חבורות על חבורות של בני ובנות נוער אבודים בסמטותיה השונות. סיור באותם רחובות בימי חמישי או שישי בשעות הערב והלילה יגלו בפניכם עולם מקביל ומנוכר, של עשרות נערים ונערות, חלקם הגדול בני טובים בהגדרה שאיבדו את עצמם.
מי שינסה להגדיר את בני הנוער היקרים הללו יופתע לגלות כי הם מגיעים מכל המקומות ומכל רחבי העיר; ניתן למצוא ביניהם נערים עם פאות מסולסלות מעטרות את לחייהם לצד בני נוער חילוניים, שותים וצורכים חומרים מסוגים שונים המזיקים לגוף ולנשמה.
דווקא ביום חגה של ירושלים עלינו לעצור ולהעלות על נס את פועלם של אלה העושים לילות כימים על מנת לסייע לאותם בני נוער אבודים, אנשי משפחה שבמשך שנים ארוכות מסתובבים בלילות בסמטאות העיר במקום לשהות בביתם, "מלקטים" את בני הנוער מהרחובות ומעניקים להם אור ותקווה לחיים.
בדיעבד אותם נערים יודעים לשתף שבאותה העת הפעילים היוו עבורם נקודת אור של אופטימיות לאחר שנים ארוכות בהם חשו כי אינם רצויים. שסוף סוף ישנם אנשים שלא שופטים על פי החזות, אלא מביטים לתוך נשמתם פנימה, מרימים אותם מהמבוי הסתום בו הם נמצאים באותה נקודת זמן בחייהם ובונים אותם מחדש.
ירושלים חוברה לה יחדיו לפני 55 שנים אבל כעת אנו חייבים להוקיר את אותם הממשיכים את המלאכה ודואגים כי הסמטאות האפלות תהפוכנה מירושלים של מטה לירושלים של מעלה.
הרב אבי ברמן הוא מנכ"ל 'OU ישראל' המפעילה עשרות מרכזי נוער ברחבי הארץ ואת 'הזולה של חצרוני' בכיכר ציון בירושלים