ביום שאחרי יום חגה של ירושלים נראה שיש לא מעט עבודה לבצע על מנת לחזק את מרכזיותה של ירושלים בחיי העם בישראל. חיים סילברשטיין, יו"ר תנועת 'אם אשכחך', מספר על הנתונים המטרידים שאיתם יש להתמודד כדי לשמר את ירושלים כבירה.
"כדי לדעת לאן ללכת, צריך להכיר את המציאות", הוא אומר ומספר: "לצערי הרב, מהרמה הממשלתית ועד לדעת הקהל יש חסר בהכרת העובדות והבנת המציאות. לשם כך הקמנו מכון מחקר שיעמוד על הנתונים ובהמשך גם יכתוב ניירות עמדה כדי להמליץ למדיניות בממשלה ובעירייה".
"המצב בהחלט מדאיג בכמה נושאים שהם ליבת ירושלים כמו הדמוגרפיה. המצב כעת הוא של 40 אחוז ערבים, מספר שהולך וגדל. יש תופעה חמורה של בניה לא חוקית, מדובר במעל שלושים אלף יחידות דיור לא חוקיות שחונקות את ירושלים". עוד מעלה סילברשטיין את "בעיית החתרנות של טורקיה, חמאס וארגונים איסלאמיסטיים אחרים שפועלים בתוככי ירושלים ומתסיסים את השטח".
ארגונו של סילברשטיין מתכוון לרכז נתונים אודות האתגרים הללו הניצבים לפתחה של העיר ובהמשך גם להתוות דרכי התמודדות. שאלנו את סילברשטיין כיצד התחזית הקודרת שהוא מציג מתיישבת עם הנימה האופטימית שאותה מוביל ראש העירייה, משה ליאון, כשהוא טוען בתוקף שהריבונות הישראלית קיימת ונאכפת בכל חלקי העיר ושלא נכון לראות את התמונה הכוללת בבירה דרך תמונה אחת של אירוע מקומי בשער שכם.
"במובנים שונים הוא צודק", משיב סילברשטיין. "השאלה על איזה חצי מהכוס מסתכלים. תפקידנו כארגון שדואג לעתיד ירושלים ולא פוחד מלהסתכל על המציאות הקשה, הוא להכיר את הנתונים". לדבריו אכן "יש התקדמות יפה מאוד בירושלים, זו זכות מאוד גדולה לחיות בעיר, אבל מצד שני יש אתגרים ואיומים קשים. גם ברמת העיירה וגם ברמת הממשלה אין הסתכלות אסטרטגית על ירושלים וזה מדאיג". בדבריו מציין סילברשטיין את פועלו של חבר הכנסת ניר ברקת ש"מסתכל על העיר בראיה אסטרטגית ואנחנו משתפים אתו פעולה". לעומת זאת, הוא אומר ח"כים, שרים ואנשי ציבור רבים לא מודעים למציאות.
לשאלת המענה לבעיה הדמוגרפית מדגיש סילברשטיין כי היעד הוא מציאת פתרון שיעמוד גם באתגר הדמוקרטי ולא יכלול את גירושם של מאות אלפי ערבים מהעיר. כדי לשמר את דמותה הדמוגרפית היהודית של העיר יש להוביל ל"בניה מאסיבית ליהודים". לדבריו "יש מאות אלפי יהודים שעזבו את ירושלים בגלל שאין דיור ותעסוקה. יש שינוי, אבל צריך שהבניה בעיר לא תהיה רק בכניסה לעיר, שם ראש העיר מתפאר ב-12 גורדי שחקים שבהם זוג צעיר לא יכול לקנות דירה. צריך לבנות בשכונות הפריפריה בירושלים, גילה פסגת זאב, תלפיות מזרח ועוד בנוסף, גם בשכונה בעטרות שאנחנו דוחפים שהיא תאושר. שם יהיה אפשר לקנות דירות בסכומים סבירים יותר".
צעד דרמטי וחשוב נוסף הוא יצירת עיריית גג לירושלים, ירושלים רבתי. רעיון זה אותו מקדם ארגונו של סילברשטיין מבקש להביא לפיתוח אורבני ומענה דמוגרפי דרך הרחבת גבולה הגיאוגרפי של העיר שמוצאת את עצמה מוגבלת כמעט מכל עבריה, רמאללה בצפון, בית לחם בדרום, שטחים ירוקים ומבשרת ציון במערב. "הפתרון הוא לחבר את עיירות הלוויין, מעלה אדומים, גבעת זאב, גוש עציון ואולי גם מבשרת ציון לעיריית גג אחת. זה יוסיף כמאתיים אלף תושבים וגם יפנה הרבה שטחים לבניה נוספת".
האם מהלך שכזה יוכל להתבצע על אף שהוא כרוך בשינוי מעמדם של שטחי ענק המוגדרים כיום ככאלה המצויים מחוץ לקו הירוק? סילברשטיין משיב שאכן, למרבה הצער צעד מוניציפאלי שמקובל בכל מקום בעולם קשה לבצע בירושלים. הוא מספר כי שוחח עם היועץ המשפטי של משרד הפנים וזה אמר לו שלכאורה מהלך כזה של איחוד הרשויות לעיריית גג אחת הוא מהלך בסמכותו של השר הממונה, "אבל במצבנו זה נחשב לצעד מדיני שיכעיס את הערבים ואולי גם את האמריקאים, אבל מדובר בצעד שהוא הכרח קיומי לעתיד ירושלים ומדינת ישראל צריכה לקדם אותו בנחישות".
סילברשטיין מעיר כי השר לשעבר חבר הכנסת ישראל כץ כבר הכין את חוק ירושלים רבתי אך התקשה להעביר אותו בכנסת, ובמציאות הפוליטית הנוכחית הדברים קשים אף יותר שכן המהלך יצריך שינוי הגדרה של שטחים משטחי C או החלת החוק הישראלי עליהם.
עוד הוא מציין כי חוקים ברוח זו כבר החלו להירקם עוד בשנת 98' כאשר ראש העירייה היה אהוד אולמרט. ארגונו שלו מרכז המלצות ברוח החוק ההוא עם תיקונים שיתאימו אותו למציאות הנוכחית.
סוגיה נוספת המאיימת על הריבונות הישראלית בירושלים היא סוגיית החתרנות המדינית תחת עיניה העצומות של ממשלת ישראל. "מדובר במהלכים הרבה יותר רחבים מהניסיונות להשתלט על הר הבית. מומחים מגלים תופעות מאוד מדאיגות שהממשלה וגם גורמי המודיעין פחות מודעים להם", אומר סילברשטיין ומפרט:
"מאות עמותות איסלאמיסטיות פועלות בחברה הערבית במזרח ירושלים. הן כביכול עוסקות ברווחה, תיירות בריאות וחקלאות, אבל בדיקה לעומק מגלה שמדובר בכיסוי לטרור וחתרנות מדינית ודתית תחת ממשלת ישראל. זו תופעה שהולכת וחודרת לכל החברה הערבית והופכת אותה לעוינת, בעוד החברה הערבית במזרח ירושלים יכולה הייתה להיות פרודוקטיבית ומשתפת פעולה".
סילברשטיין מספר כי "טורקיה מזרימה מאות מיליוני דולרים למזרח ירושלים אולי בניסיון להחזיר את האימפריה העותומאנית". לבד מכך "יש חתרנות על ידי עמותות לכאורה טהורות. אפשר למנוע מהן מימון מחו"ל ולהביא לסגירתן. אתן דוגמא אחת מהשנתיים האחרונות. המזרחן ברוך ידיד חשף את עמותת האגודה החקלאית שלכאורה אמורה לעסוק בחקלאות בחברה הערבית, אבל התברר שהסמנכ"ל של העמותה היה חבר בתא הטרור שרצחה את רנה שנרב הי"ד. ברוך ידיד דיווח כל כך לשר הביטחון שהוציא את העמותה מחוץ לחוק, אבל יש מאות עמותות שכאלה. לא כולן עוסקות בטרור אלים, אבל הן חותרות תחת מדינת ישראל".