לפני שבע שנים נכנסה קבוצת עיתונאים לשיחה לא שגרתית עם אדמו"ר לא שגרתי בירושלים. הוא פתח בפנינו את הדלת כדי להביע תמיכה במפלגת יחד שהתמודדה אז, ימי בחירות 2015, ולהעניק לה לגיטימציה כמפלגה חרדית.
כמה מאיתנו השתעממו מהנושא וביקשו לנצל את ההזדמנות הנדירה כדי לשמוע את דעת הרבי בנושאים אחרים שברומו של עולם, ובמרכזם - איך לא - היחס ללהט"בים. אבל הכותרת המרעישה מבחינתי הייתה כאשר בסוף המפגש נשאל האדמו"ר כבדרך אגב איך תיראה מדינת ישראל, על ביטחונה וכלכלתה, ביום שבו יהיה בה רוב חרדי. המארח הביט ימין ושמאל, וידא ש"אין עיתונאים בחדר" ושאיש לא מקליט אותו, והתוודה: "עם יד על הלב - אין לי מושג. אל תצטטו אותי, אבל בתוך תוכי אני מתפלל שלעולם לא נהיה כאן רוב".
נזכרתי בסיפור הזה בעקבות המיני־סערה שהתחוללה השבוע סביב הסקירה הדמוגרפית שסיפקו כמה מכוני מחקר לקראת יום ירושלים בנוגע לאוכלוסיית העיר (ושלא חידשה הרבה), ובעיקר על המסגור הצורם שניתן לה בחלק מכלי התקשורת. במיוחד בלטה כותרת הגג שבחרו עורכי חדשות 13 לגילוי המרעיש שמשקלם של החרדים בירושלים גדול בהרבה מהמצב בכל הארץ: "נתונים עגומים", והשאלה הרטורית שהופיעה לצידה - "על ראש שמחתנו?". הערוץ ספג ביקורת על האופן שבו בחר לטפל בנושא – חלקה מתחת לחגורה. "לא פלא שנתוני הרייטינג שלכם כל כך עגומים", העיר העיתונאי החרדי ישי כהן. "תתביישו".
ירושלים כדוגמית למדינת ישראל
אבל אנחנו, כידוע, אוהבים להתעסק במהות, אז כעת לחדשות בהרחבה - ועיקרי הנתונים תחילה. לפי המכון החרדי למחקרי מדיניות, שדוח שלו בעניין פורסם בשבוע שעבר ב'ידיעות אחרונות', כמחצית מאוכלוסיית ירושלים היהודית וכשליש מכלל אוכלוסיית העיר הם חרדים, והשינויים הדמוגרפיים מורגשים היטב גם באזורים שנחשבו בעבר לחילוניים מובהקים. השיא: "מהפך" של מרכז העיר, עם כמעט 70% חרדים. בעיבוד נתוני מרשמי האוכלוסין וההשכלה, רשות המיסים ומשרד החינוך, נמצא עוד כי כרבע מהחרדים בישראל חיים בירושלים. ואולם הנתון המאתגר ביותר הוא כנראה זה: שיעור התעסוקה בקרב החרדים בבירה נמוך בכ־14% ביחס לממוצע הארצי במגזר.
מכוני מחקר נוספים פרסמו גם הם לקראת יום ירושלים ובהזדמנויות אחרות דוחות דומים בנושא, ונראה כי הנתונים, כאמור, לא חידשו הרבה. אבל מבחינת איציק קרומבי, מנהל מרכזי תעסוקה וחדשנות לחרדים, חוקר תעסוקת חרדים ופעיל חברתי בנושא, גם אם לא מדובר בסקופ גדול - כדאי להתייחס לנתונים לכל הפחות כקריאת השכמה בואכה שנת 2050. "בעיניי ההסתכלות על ירושלים היא המדד לאיך תיראה מדינת ישראל קדימה, בעוד עשרים־שלושים שנה", הוא אומר. "אני שם רגע בצד את הסיפור הערבי. בוא ניקח כרגע רק את היהודים. המשמעות של רוב חרדי עבור העירייה היא ברורה: יותר ויותר תושבים שהם גירעוניים כלכלית".
קרומבי מסביר כי כל תושב, בכל עיר, אינו רווחי לרשות המקומית, מהסיבה הפשוטה שהיא משקיעה בו, בשירותים העירוניים, יותר כסף ממה שהיא מקבלת ממנו דרך המיסים. לכן ראשי הערים שואפים תמיד לפתח אזורי תעשייה, מסחר ותעסוקה, שהם רווחיים לרשות, ופחות יחידות דיור למגורים. בירושלים, שאוכלוסייתה ענייה יחסית, הרבה בגלל משקלם הגדול של החרדים, הגירעון גדול משמעותית, שכן חלק גדול מתושביה זכאי להנחה או לפטור מארנונה אף שהוא צורך את אותם שירותים.
"כשאתה מסתכל על ירושלים ועל ההכנסות שלה, אתה מבין שאין לה יכולת לקיים את עצמה ברמה הכי בסיסית", מתאר קרומבי. "אני לא מדבר על מרתון או פורמולה 1 - במצבה היום היא לא מסוגלת אפילו לנקות את הזבל. אז מה עושים? 'מענקי איזון'. הממשלה פשוט התחילה להזרים כסף לעירייה, ואתה רואה שהסכום, שעמד לפני עשר־עשרים שנה על 100־150 מיליון שקל, עומד היום על מיליארד! ואני עוד לא מדבר על התקציבים של משרד ירושלים ומורשת, שעוסק ספציפית בבירה, ועל הרשות לפיתוח ירושלים - תקציב שמגיע לסכומים גבוהים מאוד. הנה, רק השבוע עברה בממשלה תוכנית חומש חדשה לפיתוח כלכלי של ירושלים בהיבטים של תיירות, תעסוקה, תרבות והתחדשות עירונית.
"כשיש לך רוב חרדי העירייה לא יכולה להתקיים, ואז הממשלה מביאה את הכסף", מסכם קרומבי את הבעיה. "עכשיו אנחנו צריכים לשאול מה יקרה כאשר המצב שאנחנו מכירים היום בירושלים יהיה בכל הארץ - שלושים־ארבעים אחוז חרדים. כולנו מבינים שהאמריקנים לא ייתנו לנו מענקי איזון כדי לנקות את הזבל ברעננה, ולכן ברור שצריך לעשות משהו. המשהו הזה, אם נצליח לעשות אותו בירושלים, נצליח לעשות אותו גם בכל הארץ. ירושלים היא המבחן שלנו כמדינה, האם אנחנו מצליחים לייצר פה פתרונות.
"זה הסיפור של מדינת ישראל בעוד עשרים שנה", קרומבי שב ומדגיש, "כל הנתונים מראים את זה. רוצים לדעת מה יהיה שיעור החרדים באוכלוסייה בעוד שני עשורים? בדקו כמה הם היום בין תלמידי כיתה א'. לא חישוב מסובך. לא מדובר באיזו תחזית באוויר, כמו ההתחממות הגלובלית, שעליה אפשר להתווכח, וזה גם לא משהו שיכול להיות מושפע מירידה עתידית בילודה במגזר. אלה ילדים שכבר נולדו, שכבר חיים כאן, הם רק צריכים לגדול".
להתעלם מרעשי הרקע הפוליטיים
אז מה הפתרון? במכון החרדי למחקרי מדיניות מדברים על "תגבור כלים מקצועיים למתן מענה תעסוקתי רחב לאוכלוסייה החרדית בעיר, לצד ההתמודדות עם נושאי הדיור, מבני ציבור, חינוך ושירותי דת, בעיר עם דמוגרפיה חרדית גדלה". שלומית שהינו־קסלר ויהודית מילצקי, שערכו את המחקר כחלק מעבודה עבור משרד ירושלים ומורשת, מדגישות כי נתוני התעסוקה החרדית מוכיחים כי הפוטנציאל הגלום בהון האנושי החרדי לא מומש בצורה מספקת עד היום.
במכון החרדי פועלים – כפי שמעיד עליו שמו – להשפעה על המדיניות הממשלתית בנושאים הקשורים למגזר. בין ההמלצות המעשיות להתמודדות עם האתגר הדמוגרפי־כלכלי בירושלים הם מציינים הגדלה של הזדמנויות התעסוקה בעסקים חרדיים קטנים ובינוניים ובשירות הציבורי, קידום תוכניות הכשרה איכותיות לגברים ולנשים, מתן מענה מערכתי לנשים בעלות הכשרה בצעד הראשון בשוק העבודה, הנגשת מידע איכותי על שוק העבודה החרדי וכן פיתוח ידע בתחומים בעלי פוטנציאל.
החוקר קרומבי טוען כי ההתמקדות של משרדי הממשלה ורשויות המדינה בהעלאת אחוז התעסוקה אינה נכונה והיא מחטיאה את המטרה. "כולם מדברים תמיד על הוצאה של עוד ועוד חרדים לשוק העבודה, וליברמן עכשיו מקצץ להם עוד ועוד בתקציבים כדי שיעזבו את הכוללים, אבל הסיפור הגדול הוא איכות התעסוקה", הסביר. "52% מהגברים החרדים כבר עובדים, אבל השכר הממוצע שלהם הוא חצי מהממוצע בחברה הכללית - בעיקר כי אין להם הכשרה מתאימה. הם פשוט עובדים במשרות פחות איכותיות ובפריון נמוך".
קרומבי מציב, אפוא, מטרה דומה אך שונה: "אנחנו צריכים למקסם את כושר התעסוקה וההשתכרות של אלה שכבר עובדים, כך שהם יתאמצו הכי הרבה כדי ללמוד ולהשקיע ולהצליח, וכך יוכלו בסופו של דבר להתפרנס בכבוד ולתרום את חלקם כחברה יצרנית", אמר. "אם גם אלה שכבר נמצאים בשוק העבודה מרוויחים שכר נמוך מאוד - זה שומט את הקרקע מתחת לכל המודל". מבחינה פוליטית וחברתית, מדובר בהצעה הגיונית ומעשית הרבה יותר מתוכניות אחרות שהוצעו עד היום, ובוודאי מזו של שר האוצר, שכן היא אינה שואפת להוציא לומדי תורה מבית המדרש, וממילא אינה כרוכה בעימות דתי־תרבותי עם החברה החרדית.
אז איך משפרים את "איכות התעסוקה"? קרומבי אומר שהרעיון הוא לייצר כמה שיותר מנגנונים של הכשרה מקצועית המוכוונים לחרדים העובדים דווקא ולא לאברכים, ושמותאמים לצרכים הדתיים והתרבותיים שלהם, כך ש"מי שכן הלך לעבוד - שיעשה את זה בצורה הכי טובה". הוא הדגיש כי "זה לא חייב להיות באקדמיה", שכן "יש מקצועות שלא צריך בשבילם תואר, כולל הייטק", אבל יחד עם זאת העיר כי הוא "כופר במה שבנט אומר שזה ייקח שבעה חודשים". לדבריו, "זה שנה וחצי במקרה הטוב, וצריך להתאמץ, אבל בסוף אפשר להגיע למשרות איכותיות.
"צריך להתעלם מכל רעשי הרקע הפוליטיים ולהבין שמדובר באינטרס של החרדים", מסכם קרומבי. "אלה שלומדים ימשיכו ללמוד, והחברה החרדית, כמכלול קולקטיבי, רק תרוויח".
קובי נחשוני הוא עיתונאי חטיבת החדשות של ynet ו'ידיעות אחרונות'
לתגובות: [email protected]
***