
יהודים בכל הדורות נהגו להימנע מהחלטות גורליות וחשובות בתשעת הימים, מתוך אמונה שזהו זמן של פורענות ומחשש שלא תהיה בהן ברכה, והעדיפו לדחותן למועד מאוחר יותר.
עד היום, ובמשך אלפיים שנה, נהגו שלא חותמים בימים אלו על חוזה לרכישת דירה, לא מחדשים הסכם שכירות, לא קונים רכב משומש ואפילו לא מנהלים משא ומתן על המחיר.
והנה הממשלה המסורתית ביותר בתולדות המדינה, זו שהוקמה על טהרת "המחנה האמוני" ושאת כיפות חבריה מי בכלל סופר, מתעקשת להשלים חקיקה רגישה והרת גורל לשינויים במערכת המשפט, הנוגעת בעצבים החשופים ביותר של החברה הישראלית ומאיימת לקרוע את העם - דווקא בשבוע שחל בו תשעה באב. חלפו רק כמה שעות, הדיו מההחלטה טרם יבש והרחובות עדיין בערו, והנה, רגע לפני ט' באב, בזמן שהצמים כבר נמצאים תחת משמעת מים, הניחו פוליטיקאים חרדים על שולחן הכנסת הצעה לחוק יסוד נוסף, הפעם הצהרתי, שלפיו לימוד תורה ייחשב תרומה משמעותית לעם ולמדינה, שווה ערך לשירות צבאי. וכאן הבן שואל: האם תהיה בכך ברכה?
פחות משבוע ימים לפני כן עוד עשו המפלגות החרדיות קולות של מבוגר אחראי. יושב ראש ש"ס אריה דרעי היה כל העת הלוחש הראשי על אוזנו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, וגם המוציא והמביא בניסיונות להגיע לפשרה שבמסגרתה קידום חבילת החוקים שקורעת את העם יושהה או לכל הפחות יואט. גם ביהדות התורה אותתו כי הם מסתייגים ממנה. "עלינו לחשב מסלול מחדש ולשאול את עצמנו האם בכל מחיר", קרא מאמר המערכת של 'יתד נאמן', מהביטאונים הרשמיים של המפלגה החרדית האשכנזית, ותהה: "האם צריכים אנו לשאת בנטל תוצאות המלחמה הזו?". בעיתון, המתפקד כשופרה של מועצת גדולי התורה, הסבירו כי מערכת משפט שאינה פועלת על פי חוקי התורה היא פסולה מעיקרה, ולכן אין טעם בתיקונים שרק יעוררו מדנים ובכל מקרה לא יכשירו אותה.
אבל כשעל הפרק מונחת הסדרת מעמדם המיוחד של תלמידי הישיבות לעניין הגיוס לצבא כמשימה הבוערת ביותר מבחינת הנציגות החרדית בקדנציה הזו, גם המבוגרים האחראיים ביותר שבהם אינם יכולים ללחוץ על הבלמים. כך מצאו עצמם פוליטיקאים מתונים ופרגמטיים מובהקים חתומים על אותה הצעה לחוק יסוד, שהפך בן־רגע לנשק האפקטיבי ביותר נגד לומדי התורה ושפך כמויות אדירות של חומר בערה על אש שנאת החרדים.
'יתד', במאמר ההוא, אומנם רמז לאפשרות שיהדות התורה תיסוג מדרישתה לקדם חלקים ברפורמה המשפטית שנועדה להבטיח את אי־גיוסם של תלמידי הישיבות, כאשר העלה אפשרות כי תימצא דרך אחרת להגיע למטרה זו, אבל מילים לחוד ומעשים לחוד. בפועל, לא החמיצה המפלגה את ההזדמנות הראשונה להציג בפני נתניהו את שטר החוב לפירעון, ואם לא די בכך – היא עשתה זאת בעיתוי אומלל ובאמצעות התקשורת. גם לאחר שהליכוד הבהיר שהנושא כלל אינו עומד על הפרק וההצעה לא תקודם (בניגוד להתחייבות מפורשת בהסכמים הקואליציוניים), התעקשו הפוליטיקאים החרדים כי עליו לבחור בין חוק יסוד: לימוד תורה לפסקת ההתגברות – אם לא שניהם יחד. בהמשך הם הבינו את גודל הטעות ונסוגו מעט מהעניין, אך היה זה בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. בהודעה מטעמם תיקנו וכתבו כי "יימצא פתרון מוסכם על כלל סיעות הקואליציה בנושא הגיוס", והסבירו כי הצעת החוק שבמחלוקת הוכנה כבר בעבר ו"מועד ההנחה על שולחן הכנסת הוא מקרי".
אלא שמהר מאוד צפויים ביהדות התורה לגלות שאם המטרה היא פטור משירות לכל תלמידי הישיבות - אין מנוס מחזרה להסכמים הקואליציוניים, שלא במקרה נוסחו כפי שנוסחו. אחרי שבג"ץ פסל שוב ושוב ושוב את ההסדרים החוקיים הקודמים בנושא בנימוק של פגיעה בשוויון, יש רק שתי אפשרויות להגיע ליעד: הכנעת בית המשפט באמצעות פסקת התגברות או קביעה שלימוד תורה הוא תרומה משמעותית למדינה וממילא השוויון נשמר. המהדרין, אגב, נצמדים לפרשנות מחמירה יותר, ולפיה כדי לבצר לחלוטין כל חוק גיוס עתידי ולהגן עליו מפני ביקורת שיפוטית, יש צורך בקידום שני הצעדים גם יחד – ושנתניהו ישבור את הראש.
לא באנו לריב
אך למרות הקיטוב והשנאה שמלבים הפוליטיקאים, דווקא הרחובות הסוערים סיפקו השבוע מעט סיבה לאופטימיות. עם עליית המחאה לירושלים בסוף השבוע שעבר, והקמת עיר האוהלים בגן סאקר, נוצר חיכוך טבעי בין הצדדים הניצים, כאשר חרדים רבים תושבי הבירה - בעיקר צעירים - מצאו עצמם "מארחים" את המפגינים במגרשם הביתי. מי שציפה להתנגשויות ועימותים סוערים ברוח התקופה, ובמיוחד כשההיתקלות האקראית היא בין תלמידי ישיבות לחסידי השוויון בנטל, הופתע לגלות שהמפגש פנים־אל־פנים מוליד שיח בריא ומכבד הרבה יותר מזה שמתקיים בכנסת וברשתות החברתיות - אולי אפילו קרבה. כך מצאו עצמם אנשים משני הצדדים שוקעים בדיונים ערים אל תוך הלילה על גבולות הדמוקרטיה ומתפלפלים בסוגיות הרות גורל במשפט חוקתי כאילו הייתה זו סוגיה קשה לפיצוח בגמרא - מחזה סוריאליסטי שנראה כלקוח מיקום מקביל.
הרב דב לנדו, ממנהיגי הציבור החרדי־ליטאי, הנחה ביום חמישי שעבר את הבחורים העומדים לפני היציאה לחופשת בין הזמנים "לא להיכנס לוויכוחים עם חילונים על שום דבר" אלא "רק להיות בני תורה מכובדים". אבל יצר הסקרנות, כך מתברר, גובר לפעמים אפילו על הוראת גדול הדור, ואת התוצאות ניתן היה לראות, כאמור, בגן סאקר ובמוקדים נוספים ברחבי העיר. "לא באנו לריב, רק לשמוע", סיפר ל'בשבע' יוסף, צעיר חרדי בן 20, תלמיד אחת הישיבות הספרדיות היוקרתיות בבירה, שהגיע עם חבריו במוצאי השבת שעברה למאהל המחאה. "לכולם ברור באיזה צד אנחנו, וכנראה שלא נצליח לשכנע אותם – וגם הם לא אותנו, אבל כולנו עם אחד וחייבים לדבר - בטח לא לשנוא", אמר. יוסף וחבריו ממש לא היו היחידים, וככל שהתקדם הלילה צצו בפארק הירושלמי עוד ועוד מעגלי שיח ספונטניים, כאילו מדובר באירוע מתוכנן של הידברות ברוח ימי בין המצרים.
תלמיד הישיבה החרדי מודה כי מלכתחילה לא הגיע למקום בתודעת שליחות, אלא בעיקר מתוך שיעמום, ורק בדיעבד גילה כמה זה היה חשוב. "בשבתות הקיץ השנ"צ ארוך, ואחריהן אף אחד לא מסוגל לישון בלילה", הסביר במבוכה. "תמיד אנחנו מחפשים ריגושים במוצ"ש - אבל משהו איכותי, שמתאים לבני תורה, ולא חלילה משהו זול או בעייתי. זה מה שהביא אותנו לפארק, אבל בסוף יצאנו עם תחושה שהקדוש ברוך הוא ממש שלח אותנו לשם. בתקשורת מהדהדים כל הזמן את השיח המתלהם של הפוליטיקאים ואז מדווחים בזעזוע על ביטויי שנאה כלפי חרדים באוטובוס או אלימות נגד דוכני תפילין של חב"ד. פתאום כשיוצאים החוצה רואים שלמרות הכול אנחנו אחים, וגם אם יש בינינו חילוקי דעות קשים – אף אחד לא רוצה להילחם.
"דיברנו עם בחור בשם יותם, שהביא גם את החברים שלו, והסברנו שאין לנו עניין מיוחד ברפורמה – ובטח שאנחנו לא מחפשים לתקוע לחילונים אצבע בעין", סיכם יוסף את המסרים העיקריים שעברו מצידו לאנשי המחאה, ברוח אותו מאמר ב'יתד נאמן'. "בשביל יריב לוין, תיקון מערכת המשפט זו אידאולוגיה, ומבחינת שמחה רוטמן יש פה גם עניין דתי־משיחי, כי הוא מאמין שקיום מדינת ישראל הוא גאולה ולכן מערכת המשפט בה צריכה להיות כמה שיותר קרובה למה שכתוב בתורה. אנחנו, החרדים, נמצאים במקום אחר לגמרי. מדובר בערכאות של גויים שאין שוב אפשרות לתקן. כל מה שאנחנו מבקשים זה שייתנו לנו לחיות לפי אורחות חיינו – ללא הפרעה של החוק או של בג"ץ, ומבחינתנו די בשינויים מינימליים שהכרחיים בשביל זה. האם נצליח לשכנע את יותם שייתן לנו את זה, כדי נלמד תורה ולא נתגייס לצבא? ברור שלא. אבל הרגשנו שהיה שיח בריא ומכבד – וזה כשלעצמו הוא כבר הישג גדול בימים האלה".
הכותב הוא עיתונאי ynet וידיעות אחרונות
לתגובות: [email protected]
***