הרב ד"ר יואל בן נון
הרב ד"ר יואל בן נוןצילום: חזקי ברוך

בימי נעורינו הייתה מפלגה דתית-לאומית, שאיחדה פילוג קדום בין רבני 'המזרחי' לבין חלוצי 'הפועל המזרחי'! רוב הציבור הדתי-לאומי לא התלבט והצביע ב – לכל אדם מעורה בציבוריות הישראלית היה ברור, שהמפד"ל תמיד תהיה חברה בכל ממשלות ישראל, ומשרד הדתות תמיד יהיה ברשותה, כדי לשמור על רבנות ראשית ציונית וממלכתית יחד עם הרבנויות המקומיות והמועצות הדתיות.

כצבר צעיר בבני עקיבא, בקיבוץ ובגרעין הנח"ל, כמו גם בישיבת מרכז הרב ובהקמת גוש עציון מחדש עם ישיבת הר עציון במרכזו, לא אהבתי את הנוסחה הזאת, ואף קראתי לשרי המפד"ל, 'שומרי הכשרות במזנון של הרכבת', בעוד ראשי מפלגת העבודה הם 'נהגי הקטר'.

כשידידי ישראל הראל יזם את ביקורו של עמוס עוז (ז"ל) בעפרה, אמרתי לו, שאנחנו החלטנו להיאבק על הובלת 'הקטר', ולא להסתפק עוד בתפקיד הדתי-היסטורי של 'שומרי הכשרות' – להפתעתי אמר לי עמוס עוז: כבר השתלטתם על 'הקטר', ואנחנו (החלוצים של פעם והסופרים) יושבים בקרונות האחוריים – אתה מוכן להסביר לי לאן אתם נוסעים? כלומר, אתם המתנחלים מובילים את המדינה, ולא ברור לאן?! עד אז לא חשבתי כלל על ההכרח של הנהגה לדווח ולהסביר את דרכה גם לחולקים על הנתיב ועל הכיוון, כאשר כולנו נוסעים באותה 'רכבת'.

כלל לא שיערתי אז, שבמאבקנו על הובלת 'הקטר' גם נאבד את 'הכשרות במזנון הרכבת', וגם נתפלג לקבוצות שונות, עם חלומות שונים, על הנהגת 'הקטר' ועל המטרות.

לא באמת רצינו להיאבק בתוך המפד"ל. השארנו מאבק זה לצעירי המפד"ל (שכבר התבגרו), ויצאנו לבנות את 'גוש אמונים' כתנועה ישראלית מאמינה, ופועלת מחוץ לכנסת – הייתה זו הצלחה מדהימה, שכינסה תחת דגלנו ציבורים רחבים גם מחוץ למחנה הדתי-לאומי, והצלחה זו אכן שינתה את מפת הארץ – ביש"ע – והובילה את 'הקטר' גם בלי לנהוג בו.

כל זה היה טוב ויפה עד למהפך הגדול. מנחם בגין (ז"ל) נבחר 'לנהוג בקטר' והוביל הסכם 'שלום' היסטורי – יישובים שהקמנו במאמץ עילאי הוחרבו – רק על ידי מנהיגי 'ימין'! אנשינו נשאבו אל תוך הפוליטיקה הישראלית רוויית היצרים. תנועת 'אמונים' הגדולה התרסקה עם 'המחתרת היהודית', ונציגינו בפוליטיקה פילגו ופיצלו את המפד"ל שוב ושוב עם 'תחיה' ו'מורשה' ו'תקומה' ו'איחוד לאומי' מול 'בית יהודי', ו'ימין חדש' מול 'עוצמה יהודית', עד שהתנועה המאוחדת (מפד"ל) הלכה סופית לעולמה. 'הציונות הדתית' מתיימרת להחליף אותה, אבל בלי שום כוונה להחזיר את הרבנות הראשית לנתיב ציוני, כלל ישראלי.

אני זוכר היטב את הרגע, שבו נציגינו בכנסת ויתרו על משרד הדתות לטובת משרד החינוך, וש"ס השתלטה על הרבנות הראשית לישראל – אחרי הסתלקותו של אחרון הפוסקים הגדולים הרב עובדיה יוסף זצ"ל, הפכה הרבנות הראשית לנחלה פוליטית של ש"ס והחרדים! בין היתר, השליטה הזאת הביאה לכך, שעשרות אלפי זוגות בישראל מתחתנים כדת משה וישראל אבל 'מחוץ לרבנות', כדי למנוע מראש סירובי גט מול בתי הדין הרבניים, במקום הפתרונות ההלכתיים שהוצעו מתוך המערכת, ולא התקבלו!

הנס הגדול של 'ספר יוחסין יהודי כלל ישראלי' מכוחה של מדינת ישראל והרבנות הראשית לישראל, נמצא בסכנה חמורה!

במקביל נעלמה האחריות הכלל ישראלית – עשרות אלפי עולים שאינם יהודים עלו מארצות הצפון כמשפחות מעורבות מתוקף 'חוק השבות', עם המוני ילדיהם שגדלים כישראלים לכל דבר, ואינם מתגיירים, בעוד הרבנים עסוקים בוויכוח (מנותק!) על לימוד מעמיק וקבלת מצוות מלאה כתנאי לגיור בהתעלמות מפסק הרמב"ם ומחבר שולחן ערוך, ומבלי להבין שהמחמיר בגיור, מעדיף טמיעת נכרים בחברה הישראלית בלי גיור!

ולבסוף הכשרות – 10 ארגוני כשרות חרדיים פועלים במחוזותיהם, וכמעט אין חרדי שנזקק לכשרות הרבנות הראשית, אבל כאשר רבני צֹהר מובילים כשרות רחבה ומתאמצים ליצור כתובת עבור ציבור ישראלי רחב ועצום שמתרחק ומתנתק מהרבנות הראשית, קמים נציגי הפוליטיקה החרדים, תופסים צד בוויכוח הלכתי לא להם (כי הציבור שלהם ברובו לא אוכל מ'כשרות רבנות'), ואוחזים בכל כוחותיהם ברבנות הראשית ובמערכת הכשרות, כדי לבלום את רבני צֹהר.

והנה התחולל מהפך קצר ימים – בממשלת בנט-לפיד ניסה השר מתן כהנא להחזיר את 'הגה הכשרות במזנון הרכבת' לידי הציבור הדתי-הציוני, וַתֵהוֹם הארץ! חרם חסר תקדים על מתן כהנא מאת המפלגות החרדיות שמודיעות לבני גנץ, שלא תהיה שום שותפות פוליטית אם מתן כהנא (ויועז הנדל בגלל הטלפונים 'הכשרים') ימצאו את מקומם ברשימת כחול-לבן-תקוה-חדשה! הרבנות הראשית היא נחלתם הפוליטית של החרדים שרובם אינם נזקקים לה, וכשרות הרבנות היא מונופול כלכלי בכסות 'הלכתית'. מי שמעז לערער על מונופול זה, אחת דתו – חרם!

במקומו של בני גנץ הייתי אומר לח"כים החרדים: כל עוד אתם הולכים אחרי נתניהו ודבקים בו גם אחרי שהפר בפרהסיה את התחייבותו אלי, שאתם הייתם ערבים לה – אין לכם שום זכות להציב לנו תנאים! בקואליציה בה נהיה שותפים, המשרד לענייני דת לא יהיה בשליטתכם, אלא בידיים ציוניות עם אחריות כלל ישראלית!