התאונה הקשה בבנימין שגבתה אתמול את חייו של הילד המתוק מתן בן השש הציפה מחדש את טרור הכבישים שממנו סובלים מתיישבי יהודה ושומרון ואת הדרישה הצודקת לטפל בו בנחישות ולהציל חיי אדם.
בתקופתי הקצרה כשר תחבורה למדתי את הסוגיה לעומק ואני מבקש לשתף אתכם בתובנות. ראשית, בהגדרת הבעיות, ובהמשך לכך בהצגת הפתרונות הנדרשים.
המחדלים שגורמים לתאונות הקשות ולמחיר הכבד שהן גובות מאיתנו בחיי אדם נוגעים הן לפערי תשתית גדולים והן לתת אכיפה מצד משטרת ישראל. כשלשני אלו מצטרפת תרבות נהיגה עבריינית שמאפיינת רבים מהערבים תושבי האזור התוצאה קטלנית.
בתחום התשתית: במשרד התחבורה ישנם "סלים" שונים של תקציבי פיתוח ושיפור כבישים וצמתים ולכל אחד מהם קריטריונים שמדרגים את הכבישים השונים וקובעים את סדרי העדיפויות לטיפול בהם. כשנכנסתי למשרד התחבורה גיליתי שכבישי יהודה ושומרון כלל אינם נכנסים ל"מערבל" שבוחן אותם לפי הקריטריונים השונים, ולמעשה כלל אינם נכללים בתכניות העבודה ובתקציב השוטף של המשרד. הטיפול המינימלי בכבישים נעשה בעיקר באמצעות "כספים קואליציוניים" שהמפלגות הציוניות דתיות לדורותיהם דאגו להם והסתכמו בעיקר בריבוד, מעט תאורה וכיכרות, ומעת לעת גם כביש או שניים כדוגמת הכבישים העוקפים בחווארה ואל ערוב שזכיתי להוציא לביצוע בתקופתי המשרד.
לשאלתי מדוע זה כך אמרו לי במשרד שיהודה ושומרון היא באחריות משרד הביטחון והמנהל האזרחי. המשרד הביטחון אמרו שהם עוסקים באיום האיראני ולא בסלילת כבישים... וכך, כבישי יהודה ושומרון נפלו בין הכיסאות ולא טופלו.
כתוצאה מכך, בעשורים האחרונים שמאז סלילת העוקפים בתקופת אוסלו לא נסללו ביהודה ושומרון כמעט כבישים חדשים, לא הורחבו כבישים קיימים ולא טופלו מוקדי סיכון. זאת בזמן שבו נפח התחבורה גדל דרמטית, הן בשל הגידול המבורך של ההתיישבות הישראלית, הן בשל פתיחת כלל הכבישים לתנועת ערביי האזור במסגרת מדיניות "מרקם חיים" (לאחר שנים רבות שבהן כבישים רבים נאסרו לנסיעת ערבים מסיבות ביטחוניות), והן בשל הטבות מיסוי שנהוגות בשנים האחרונות ברשות הפלשתינית לרכבים חדשים, מדיניות שמעודדת רכישת כלי רכב חדשים רבים שעולים על הכביש. התוצאה היא עומס אדיר על הכבישים שפשוט לא מתאימים לקיבולת גדולה כל כך, עומס שגורם לפקקים ולתאונות, שהקטלניות שבהן נגרמות בשל עקיפות מסוכנות של נהגים עבריינים וחסרי סבלנות לנסיעה האיטית שנגרמת בשל העומס.
לכך יש להוסיף את שירותי התחבורה הציבורית הדלילים והלא יעילים שמאפיינים מגזר כפרי בכל הארץ, מה שמאלץ נסיעה ברכבים פרטיים ומגדיל את הגודש והסיכונים הנובעים ממנו.
שאלותיי ליועצים המשפטיים לאן נעלם השוויון וכיצד יתכן שכמעט חצי מליון אזרחים לא נכללים בקריטריונים ולא מקבלים מענה תחבורתי הולם נענתה בשתיקה, ובהתאם לכך קיבלתי החלטה להכניס את כלל כבישי יהודה ושומרון לסלי התקציב ותכניות העבודה על בסיס הקריטריונים המקובלים בכל מקום אחר בארץ. הודעתי כי יו"ש לא תקבל שקל אחד יותר אבל גם לא שקל אחד פחות ממה שמגיע לה בהתאם לשיקולים המקצועיים. התוצאה היתה שבאופן מידי נכנסו למעלה מעשרה צמתים לסל מוקדי סיכון ובוצעו בהם רמזורים (צומת המשטרה הבריטית, עפרה, שילה, עלי, בית הערבה, צומת הכניסה לקרית ארבע, צומת פונדוק בשומרון, שער בנימין (יוצא בקרוב לביצוע) ועוד'. לאחר שנים רבות של הזנחה דורגו הצמתים הללו כמוקדי סיכון ברמה הגבוהה וממילא נכנסו לתכניות התקצוב והביצוע.
במקביל, הכנסנו לתכנון את הכפלת כביש 60 לכל אורכו לכביש דו-נתיבי ודו-מסלולי, ממיתר ועד צומת תפוח, תוך כוונה לדרג את המקטעים השונים ולהכניסם לתכניות החומש בהתאם לקריטריונים, כנ"ל את הכפלת כביש 55, ועוד ועוד.
במקביל, ביקשתי למפות מוקדי סיכון דחופים בכבישי יהודה ושומרון (בעיקר כביש 60 וכביש 90 באזור בקעת הירדן) ולגבש תכניות וסדרי עדיפויות למרכיבי בטיחות דחופים שישמשו באופן זמני לשנים שעד לביצוע ההכפלה לדו-נתיבי.
למרבה הצער שרת השמאל מירב מיכאלי עצרה את התהליכים האלה בהחלטה אקטיבית והשאירה שוב את כבישי יהודה ושומרון מחוץ לתכניות בעבודה.
בממשלת הימין שתקום בעזרת השם אחרי הבחירות נהיה חייבים לדרוש, בין אם משרד התחבורה יהיה בידינו ובין אם בידי השותפים שלנו, שיפור דחוף של תשתיות הכבישים ומוקדי הסיכון ביהודה ושומרון, ואני תקווה שכך יהיה בעזרת השם ובעזרתנו.
בתחום האכיפה - צריך להודות על האמת: ביהודה ושומרון קיימת תת אכיפה קיצונית על עברייני כביש ערבים שנובעת ממספר גורמים. אין ספור דו"חות ומחקרים של מבקר המדינה והכנסת מתריעים על כך כבר שנים רבות ודבר לא נעשה:
ראשית, אין כיום דרך חוקית אפקטיבית לגבות מעבריינים ערבים דו"חות תנועה. ישראלי שלא משלם דו"ח תנועה מקבל עיקול על החשבון ויכול להגיע אף לשלילת רישיון. בשל הסכמי אוסלו כלים אלו אינם קיימים כנגד הערבים וממילא אין כנגדם הרתעה. בדו"ח מבקר המדינה האחרון בעניין נכתב כי קיימים כיום דו"חות תנועה שלא נגבו בסכום מצטבר אסטרונומי של למעלה ממאתיים ושבעים מליון שקלים! הסנקציה היחידה האפשרית כיום הנה שלילת היתרי כניסה ועבודה בישראל לחייבי דו"חות שלא שולמו, ואולם בשל מחדל שאין שום דרך להצדיק אותו גם בכלי זה לא נעשה שימוש.
נדרש לתקן את החקיקה באזור באמצעות צו אלוף ולאפשר החרמת רכב מידית של חייבי דו"חות שיתפסו ושחרורם רק לאחר תשלום החוב בתוספת עלויות התפיסה. עוד יש לאפשר הורדה מהכביש והחרמה מיידית של רכבים מנהגים שביצעו עבירות חמורות, כפי שמקובל בתחומי הקו הירוק. כשניסיתי לקדם זאת עלתה התנגדות מצד גורמים משפטיים שלמרבה הצער בתקופת ממשלת מעבר לא יכולתי לה, אולם מדובר בהתנגדות הזויה ובממשלה הבאה נצטרך לכפות זאת, ובמידת הצורך לחוקק זאת בכנסת. במקביל נדרש לסנכרן את מערכות המידע באזור ולשלול היתרי כניסה ועבודה בישראל מחייבים, ואף לתבוע מהרשות הפלשתינית לגבות את הדו"חות ולקזז לה אותם מכספי המיסים ככל שלא תעשה זאת. שיפור דרמטי בגביית דו"חות תנועה יסייע ליצירת הרתעה בדיוק כפי שקורה בכל מקום אחר בארץ ובעולם.
כך גם לא ניתן להתקין מצלמות מהירות בכבישי יהודה ושומרון בשל טענות משפטיות מוזרות, ולפיהן מאחר ולא ניתן יהיה לגבות דו"חות שיונפקו על ידי המצלמות לערביי האזור (למעשה לא ניתן יהיה אפילו לשלוח אותם...), עקרון השוויון מחייב שלא לשלוח דו"חות כאלה גם לישראלים כדי לא להפלות אותם לרעה... חלם של ממש. יש להתקין מיד מצלמות מהירות באזורים המועדים. תיקוני החקיקה שפורטו לעיל יאפשרו לגבות את הדו"חות מהערבים וממילא יפתרו את החשש מאפליה של האוכלוסיה היהודית. לשיטתי גם ללא קשר לאפשרויות האכיפה כנגד הערבים, טיעון השוויון מופרך בהקשר הזה ומייצר תוצאה אבסורדית ובכל מקרה יש להתקין מצלמות. למרבה הצער גם בקרב משתמשי הדרך היהודים באזור ישנם עבריינים שמסכנים את התנועה ואת שאר משתמשי הדרך וגם בהם צריך לטפל.
בעיה נוספת נובעת מהעובדה שבשל הסדרים היסטוריים לא ברורים משטרת התנועה כמעט ואינה פועלת ביהודה ושומרון, והאחריות לאכיפת חוקי התעבורה מוטלת על מחוז ש"י, שסובל מתת תקינה של שוטרים וניידות תנועה. לכך יש להוסיף סדרי עדיפויות עקומים בהקצאה הכוחות באופן שבו מקצים כוחות אדירים למרדף אחרי נוער הגבעות וכל פחון או אוהל בכל גבעה, במקום בנושאים חשובים ומצילי חיים כדוגמת המאבק בתאונות הדרכים. יש להעביר את האחריות לאכיפת חוקי התנועה למשטרת התנועה שמתמחה בכך בכל הארץ ולצייד אותה לשם כך בניידות ושוטרים ככל שיידרש. אין תחליף לנוכחות מאסיבית של ניידות תנועה לכל אורך שעות היממה בכבישי יהודה ושומרון. ככה מייצרים הרתעה.
זו החלטת מדיניות והחלטה תקציבית שעל הממשלה הבאה יהיה לקבל באופן מיידי.
מיזם נוסף שלא פועל ביהודה ושומרון בשל המצב החוקי השורר באזור הוא מיזם "שומרי הדרך" שמפעילה הרלב"ד, שבמסגרתו אזרחים מתנדבים שעוברים הכשרה מתעדים עבירות תנועה ושולחים אותם למשטרה שמנפיקה על בסיסם דו"חות לעבריינים. זה מיזם שמייצר הרתעה (נהג אף פעם לא יודע אם ברכב שנוסע לידו נוהג "שומר דרך"), וחשוב שהוא יפעל גם ביהודה ושומרון. יש לפעול לאלתר כדי לייצר הסמכה חוקית בצו אלוף שתאפשר זאת. ישנם רצון ונכונות מצד הגורמים המפעילים את המיזם להיכנס לפעילות מהירה לגיוס מתנדבים מקרב המתיישבים ואני משוכנע שרבים רבים ישמחו לקחת בו חלק. גם כאן, אם המשפטנים יתקעו מקלות בגלגלים ניתן יהיה לאפשר זאת בחקיקת בזק של הכנסת. כמובן, הרפורמות הנדרשות במערכת המשפט באופן כללי יסייעו אף הן למאבק בתאונות הדרכים ויתקנו את המצב הקיים לפיו המשפטנים הם "שחקני ווטו" שהתנגדות שלהם למתן סמכות כל שהיא מהווה את המילה האחרונה, גם כשמדובר בחיי אדם רבים.
קושי אכיפתי נוסף נעוץ ביחס סלחני ומיקל כלפי עברייני תנועה ערבים בבתי הדין הצבאיים, שבהם נשפטים ערביי האזור. יש להחמיר את הענישה בחקיקת האזור ולקבוע עונשי מינימום שיכתיבו רף ענישה אחר לבתי הדין הצבאיים.
לסיכום: ממש לא מדובר בגזירת גורל אלא בתוצאות של מחדל ארוך שנים שהגיע העת לתקן בנחישות. מוטב מאוחר מלעולם לא.
אנחנו מחויבים לזה וצריכים לעבוד קשה בחודשים הקרובים כדי לנצח את הבחירות ולהקים ממשלת ימין של המחנה הלאומי. גם בשביל זה.