נגד חלק מהנשים שמיניתי לתפקידי ניהול מועצה דתית מתנהל מאבק כוחני ומביש. באורח פלא, מאבק כזה לא מתנהל נגד אף ממונה גבר שמיניתי
אתמול נפגשתי עם חלק מהנשים שמיניתי לתפקידי ניהול במועצות הדתיות. מדובר במהפכה של ממש. עד כניסתי לתפקיד השר לשירותי הדת מעולם לא מונתה אישה לתפקיד מנהלת מועצה דתית.
חלק מהן שיתפו את הפורום בתלאות שהן עוברות בכניסתן לתפקיד. החל מהנחיה לעובדים שלא לשתף איתן פעולה, הנחיה המגיעה ישירות מראש/ת הרשות, דרך נעילת המשרדים והשארת הממונה בחוץ (גם זה בהנחית ראש הרשות) ועד הטרדה ע"י תלונות שווא במשטרה (לאחת הממונות הגיעה המשטרה בשבת ב 0600 בבוקר כי התקבל דיווח שבעלה מכה אותה...).
בצירוף מקרים מעניין, המאבק המביש הזה מתנהל רק נגד ממונות נשים.
יש עוד מקומות שבהם המינוי לא היה לשביעות רצונו המלאה של ראש הרשות. באף מקום בו מיניתי גבר, ראשי הרשויות לא הגיעו לשימוש בכאלה טכניקות.
כל המינויים שעשיתי בשנה החולפת היו לאחר בדיקה קפדנית ואישור של הייעוץ המשפטי של המשרד. בכל השנה הזו לא סטיתי מהמלצות הייעוץ המשפטי. יעידו על כך העתירות שנדחות בזו אחר זו, דבר המעיד על נקיות תהליכי המינוי בתקופתי.
במקומות בהם בחרו לשתף פעולה עם הנשים שמיניתי לתפקיד יש שביעות רצון גדולה מאוד מתפקודן. גם במקומות בהם היתה בתחילה התנגדות למינוי אישה.
הנשים האלה הן פורצות דרך. הן משלמות על כך מחירים לא פשוטים. הבעתי בפניהן תקווה שבעוד כמה שנים אנשים יתקשו להאמין שזו מסכת הייסורים שהן עברו כדי להוכיח את המובן מאליו. נשים יכולות וצריכות להיות חלק אינטגרלי משירותי הדת במדינה.