מתן כהנא
מתן כהנא צילום: יצחק קלמן

הציבור הדתי לאומי מקדש את התורה, העם והארץ. אחרי עשורים של מאבק למען הארץ ויישובה, ופריחה גדולה של עולם הישיבות הגיע הזמן למאבק על העם וזהותו היהודית.

כדי להצליח בזירה הזו, צריך לשים סוף למאבקים האינסופיים בין חרדים-דתיים-מסורתיים-וחילוניים, ולשלב ידיים בעיצובו של מכנה משותף זהותי-יהודי בארץ ישראל. את המאמץ הזה יכולה וצריכה להוביל הציונות הדתית.

בחשון תרמ"ה (נובמבר 1884) התכנסה 'ועידת קאטוביץ' – הועידה הראשונה של אגודות 'חובבי ציון' – בראשות מייסד-מנהיג הציונות הדתית הרב שמואל מוהליבר ויהודה לייב פינסקר נציג הזרם החילוני.

בוועידה התכנסו יריבים אידיאולוגיים מרים, שלמרות הוויכוח הנוקב ביניהם על זהותה היהודית של המדינה, הצליחו, בהובלת הרב מוהליבר, להגיע להסכמות.

החיבור הזה שהתקיים בועידת קאטוביץ משקף את תמצית הרעיון של הציונות הדתית ואת תפקידה ההיסטורי בתהליך שיבת ציון המודרנית: היכולת לחבר בין ניצים אידיאולוגיים, ולאחדם לחזון הדורות, של שיבת עם ישראל לארצו.

האם הציונות הדתית כיום ממשיכה למלא את שליחותה ההיסטורית במדינת ישראל? אני סבור כי הציונות הדתית הפסיקה להגשים את ייעודה: להיות הגשר בין הציבורים השונים בעם ישראל. להיות אלה המעצבים את זהותה היהודית של המדינה.

שלושה ערכים מקודשים מנחים את הציבור הדתי לאומי: עם ישראל. תורת ישראל. ארץ ישראל. על שלושת הערכים הללו, עומד המפעל הערכי שלנו. לצערי, לצד בניית הארץ ובנין התורה, הזנחנו את העם, ואת זהותו היהודית.

עם שחרור חבלי ארץ במלחמת ששת הימים והקמת גוש אמונים התמסר הציבור הדתי לאומי למצוות יישוב הארץ. המסירות הזו לארץ הסיטה את כל משאבי המגזר לקימום ההתיישבות ביש"ע. הצורך היה דחוף ונושאים אחרים, שעד אותו הזמן היו בבסיס האידאלים שלנו הונחו בקרן זווית.

גם הנציגים הפוליטיים שלנו התמסרו למשימה החשובה של ההתיישבות ומיקדו בה את כל כוחם הפוליטי. באופן טבעי נכרתה ברית עם מפלגת הימין הגדולה – הליכוד. הליכוד זכה בתמיכה אוטומטית של נציגי הציבור הסרוג והם מצידם זכו ביד חופשית לעסוק ביישוב הארץ. בערך באותו הזמן כרתה תנועת הליכוד ברית פוליטית נוספת. תמורת הבטחת התמיכה של המפלגות החרדיות, מסרה תנועת החירות הליברלית את זכות הוטו בסוגיות דת ומדינה למפלגות החרדיות. מהעסקה הזו, כולם היו מרוצים. הציונות הדתית מיישבת את יש"ע, החרדים מכתיבים איך נראית היהדות במדינה הציונית והליכוד שולט במשך 40 שנה כמעט ללא עוררין.

אלא לעסקה הפוליטית הרעה הזו יש מפסיד אחד גדול, עם ישראל. שוב ושוב מלחמות דת משסעות את הציבור, מרחיבות את הפערים, מרחיקות יהודים מהיהדות ואותנו זה מזה, ועל הדרך מערערות את יציבות השלטון ומפילות ממשלה אחר ממשלה. וכך, בזמן שעם ישראל זקוק לקולם של בני הציונות הדתית, לציבור שמצמיח גם תלמידי חכמים עצומים וגם מנהיגים ומובילים בכל תחומי החיים, לאלו שבכוח דרכם נועדו לחבר בין חלקי העם ולעצב את קומת הזהות היהודית במדינה, הקול הזה לא נשמע.

השנה האחרונה הייתה בשורה: הציבור הדתי לאומי בחר לחזור לתפקידו ההיסטורי. הכיפות הסרוגות בחרו לחזור ולהיות הגשר. בחרו לממש את ייעודם ולהנהיג את בניית הזהות היהודית של המדינה. אנחנו, שמשרתים ביחד בצבא, לומדים יחד באוניברסיטה ועובדים יחד בכל המקצועות ותחומי החיים, יודעים שגם את זהותה היהודית של המדינה חייבים לעצב ביחד. בהסכמה.

באמצעו של העשור השמיני לקיום המדינה, הגיע הזמן שזהותה היהודית של המדינה תהיה הדבק שמחבר אותנו כעם והבסיס לחזון ולשאיפות שלנו. אפשר וצריך לעשות את זה ביחד. אפשר לנסות להסדיר את המחלוקות בענייני דת ומדינה בהסכמות ולא במלחמות. אפשר ביחד, חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים, בהובלתה של הציונות הדתית, לעצב את קומת הזהות היהודית של מדינת ישראל.

הרב קוק בספרו "אורות התחיה" קורא לנו לבוא להצלת המיזוג בין הכוחות המניעים את עם ישראל – הקודש, האומה והאנושיות. העם, התורה והארץ.

עלינו לחזור לייעודינו המקורי כפי שעוצב על ידי הרבנים הענקים שהתוו לנו את הדרך. זו משימת הדור שלנו.