מה שאנחנו רואים בשבועות האחרונים זה ניסיון של איתמר בן גביר וחבריו בעוצמה יהודית להשתלט על מפלגת הציונות הדתית ולשנות את אופיה מן הקצה אל הקצה.
באגרסיביות כמעט אלימה, באיומים, במניפולציות, ובקרב תקשורתי מכוער שגורר את כולנו לתחושות קשות.
יכול להיות שיש מקום בפוליטיקה הישראלית למפלגה כמו עוצמה יהודית שתתעסק בסוגיית הערבים בדרך ובסגנון שלהם. אני לא דן בזה ולא שופט את זה. אם יש לזה ביקוש ציבורי זה יצליח ואם לא - לא. עד כה עוצמה יהודית מעולם לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה לבד וזרקה קולות רבים ויקרים לפח. יכול להיות שהמציאות השתנתה וכניסתו של בן גביר לכנסת, יחד עם הדומיננטיות הרבה של הסוגיות הנוגעות לערביי ישראל בממשלה האחרונה שנשענה על התנועה האיסלמית, יצרו ביקוש למפלגה כזו והיא תעבור את אחוז החסימה. אם זה נכון או לא נדע כולנו רק עם סגירת הקלפיות.
אבל זו אינה מפלגת הציונות הדתית. לא בתפיסות, לא במעשים ולא בסגנון. הציונות הדתית היא תנועה מפוארת ועתיקה שנושאת על גבה עולם שלם של ערכים ואחריות לשלל תחומים ומפעלים במדינת ישראל. היא בנויה על עשיה חיובית ומובילה בכך בתחומים רבים. היא בוודאי אינה יכולה לצמצם את עצמה ואת הבית הפוליטי שלה לססמאות על האויב הערבי והצורך לטפל בו.
היא מעמיקה, מגוונת, מרבה טוב, ויש לה זהות ברורה. והיא ממש לא הזהות של עוצמה יהודית ושל חלק גדול מאנשיה. ושוב, אין לי מילה רעה לומר על אנשי עוצמה יהודית. הם צדיקים, ואידיאליסטים ופועלים לשם שמים לפי אופיים והבנתם. בדיוק כמו המפלגות החרדיות. אבל בדיוק כמו המפלגות החרדיות, זה לא אנחנו.
כל עוד היה ברור שמדובר אכן בשתי מפלגות, כשהדומיננטית שבהן היא הציונות הדתית והיא שקובעת את הטון, וחברה אליה מפלגה שלא הצליחה להיכנס לכנסת לבדה וביקשה לקבל נציג מטעמה בציונות הדתית - האחריות למנוע אבדן קולות חייבה ריצה משותפת. מרגע שבן גביר המבוסם מהסקרים מבקש להשתלט ביהירות על הציונות הדתית, טוען כל הזמן שהוא שאמור לעמוד בראש והוא רק "מוותר באדיבות" לבצלאל סמוטריץ', דורש הנהגה משותפת ושוויון ברשימה, מכניס נציגים ללא תיאום, וכעת אף טוען בשחצנות שהוא רוצה לרוץ ביחד רק בגלל שהוא דואג שהציונות הדתית לא תעבור את אחוז החסימה - זה כבר לא בלוק טכני שנובע מאחריות אלא השתלטות עוינת על הבית הפוליטי של הציונות הדתית.
בשנה האחרונה, בצלאל סמוטריץ' עובד קשה מאוד על שיקום הייצוג הפוליטי הציונות הדתית אחרי השבר שהשאירו בנט וחבריו בימינה. הוא פתח את המפלגה למפקד ולפריימריז ומפציר בכלל חלקי הציבור להצטרף כשווים בין שווים תוך התחייבות לאפשר למגוון דעות וגוונים לקבל ביטוי במפלגה. המפקד הצליח וקרוב לעשרים וחמישה אלף איש הביעו בו אמון והצטרפו (רק לשם המחשה, בליכוד עם שלושים וחמישה מנדטים יש כמאה ועשרים אלף מתפקדים).
בפני סמוטריץ' יש עוד דרך ארוכה כדי להצליח במהלך הזה ולבנות מפלגה גדולה ומאוחדת שתבטא את שלל ערכי הציונות הדתית ותפעל להגשמתם בכישרון ובהצלחה. אבל הוא בכיוון הנכון ואם הוא לא רוצה להחריב בידיים את מאמציו ולחסל את הייצוג הפוליטי של הציונות הדתית אסור לו להסכים להשתלטות העויינת של בן גביר על המפלגה.
אם בן גביר רוצה להמשיך במודל הקודם ולקבל נציגות קטנה ופרופורציונלית במפלגת הציונות הדתית יתכן ואפשר להמשיך בכך. אבל אם הוא חושב שלמפלגתו יש זכות קיום עצמאית שיתכבד ויתמודד לבד ולא יכפה על הציונות הדתית לשנות את מהותה ומטרותיה בכסות קמפיין ציני שמציג אחדות מזויפת שמכסה על חיסול מפלגת הציונות הדתית.
הכותב הוא יזם ופעיל חברתי