באחד בנובמבר, ז' בחשוון יתחילו מאות אלפי יהודים בארץ ובעולם להתפלל "ותן טל ומטר לברכה".
הם ימשיכו להתפלל גם אחרי ההצבעה, אחרי המדגם, אחרי המדגם המעודכן ותוצאות האמת ואפילו אחרי הקמת הקואליציה.
הם ימשיכו להתפלל וגשם טוב ירד בע"ה במוקדם או במאוחר ירווה את האדמה, ימלא את הנחלים ויצבע את הארץ בירוק, ויאפשר להמונים מכל המפלגות לעשות מה שאבותיהם חלמו כל השנים בין שלגי פולין ובמדבריות תימן-לזכות לראות את ארץ ישראל בפריחתה.
באחד בנובמבר, ז' בחשוון, פה ושם יהיה מי שיציץ ביומנים ויראה שהיום הזה הוכרז על ידי הכנסת כיום ההצדעה לעלייה. ביום הזה ימשיכו די להתעלם מהיום שלא כל כך נקלט, אבל בנמל התעופה ינחתו עוד משפחות של עולים, כמו בו' בחשוון וכמו בח' בחשוון.
הם יגיעו מאוקראינה ומאתיופיה, מהחוף המערבי ומצרפת, הם יתייסרו ביסורי הקליטה ויתהו אם לא טעו בהחלטתם, אבל בסוף רובם יצטרפו לשלושה וחצי מליון היהודים שעלו מארבע קצוות תבל בשבעים וחמש שנה, וכולם יחדיו יתפללו שראש הממשלה הנבחר ימלא את תפקידו המרכזי: לא להפריע להקב"ה לקבץ גלויות ולהפריח את ארץ ישראל.
באחד בנובמבר, ז' בחשוון, יצטופפו בכניסה לבקו"ם הורים וחברים נרגשים. חלקם יביאו כיבוד, חלקם יכינו חולצות ושלטים לעודד את הבן והבת. אמהות ימחו בסתר דמעה כשהם מצטרפות לשורה ארוכה של אבות ואמהות השולחים את ילדיהם להגן על הבית. יהיו ביניהם קיבוצניקים מצביעי מרצ ומתנחלים מצביעי אחת ממגוון מפלגות הימין, נערים ונערות מהעיר ומהכפר, חסידי ביבי ושונאיו, דרוזים ויהודים, מעריצי גנץ ותומכי בן גביר. פה ושם יראו בהם יותר ויותר נערים חרדים ואפילו כמה מוסלמים שהחליטו לבחור צד בשאלה: "הלנו אתה אם לצרינו".
באוטובוס לבסיס הטירונים הם כבר יהפכו לחברים הכי טובים, ובין תמרות האבק בנגב ומשעולי הבוץ בגולן, הם ידעו שהם נלחמים למען העם והארץ, ועם כל הכבוד ממש לא מעניין אותם מי הצליח בעזרת החוק הנורווגי להכנס לכנסת במקום שר הבריאות.
באחד בנובמבר, ז' בחשוון ילכו מליונים לקלפיות. הם ירטנו ויקללו, יכתבו פוסטים מלאי עצבים ושנאה אבל יחליפו כיף עם השכן והחבר מהמילואים שיפגשו בתור לקלפי, למרות שהם יודעים שהוא הולך להצביע "להם".
הם יהנו מעוד יום שבתון מיותר, יסגרו את הרדיו כשימאס להם מהלהג האין סופי על כלום, ואולי עוד יספיקו לשמוע מבזק על מכונית תופת והתנגשויות דמים באחת ממדינות האזור, אלו שפחות התחברו לשיטה הדמוקרטית. אולי הם יספיקו להגיד ב"ה שאת המריבות שלנו סוגרים בציוצים מתלהמים.
באחד בנובמבר בעז"ה השמש תזרח, כנראה גם למחרת. עם ישראל ימשיך לגדול ולפעול בארצו ולהתווכח עד כלות כמו שהוא תמיד יודע לעשות.
ועד האחד בנובמבר קיימת החובה לעשות ולפעול ולהחליט ולהעדיף ולשכנע וליזום, אבל גם החובה לשמור קצת על פרופורציות.
שיהיה לנו בהצלחה